הכל מתחבר / "הכל מקצועי"
הפצועים סוף-סוף חזרו, חלק מהמאכזבים סוף-סוף השתפרו, וקרויף סוף-סוף מצא את המערך המנצח. כך הפכה מכבי ת"א לקבוצה הטובה בליגה (ולאימת מכבי חיפה שמארחת אותה הערב בגביע)
המשחק האחרון של מכבי ת"א בליגה האירופית היה לפרוטוקול בלבד. ויאריאל עלתה עם שחקני נוער, ומכבי, שאיבדה מזמן סיכוי להעפיל, רצתה רק דבר אחד – להבקיע שער ראשון במפעל, שער שימנע בושה. מכבי ניצחה בספרד 0:1, אבל מעבר להשגת הגול המיוחל היום אפשר לומר שאותו משחק כמעט חסר חשיבות הפך, בדיעבד, למשחק החשוב ביותר של הקבוצה. זה שהפך את העונה שלה.
מכבי הגיעה לוויאריאל שבורה, וג'ורדי קרויף העלה הרכב מלא ניסויים, כאלה שהוכיחו עצמם. שימו לב מה קרה באותו משחק: הקבוצה עברה לשלושה בלמים, שיטה שנשארה איתה עד היום; אלי דסה, מהברגים המשמעותיים ביותר, חזר באותו ערב מפציעה; דור מיכה בישל את השער הראשון שלו זה שלושה חודשים; דור פרץ קיבל סוף סוף את התפקיד המתאים לו, קשר אחורי בודד; ניק בלקמן לא היה באגף כבעבר אלא פתח כחלוץ באמצע, והבקיע.
כל הדברים האלה שהתרחשו בספרד לפני חודש וחצי מהווים את השלד ששינה את העונה הצהובה. עם החזרה לארץ סיימה מכבי ת"א בתיקו מאופס מול מכבי פ"ת, אבל אז המשיכה לשמונה ניצחונות רצופים בכל המסגרות. אם תנצח הערב את מכבי חיפה בגביע, היא תשווה את שיא הניצחונות הרצופים של הקבוצה בכל המסגרות ב-25 השנים האחרונות.
איך זה קרה? כדי להבין זאת יש לחזור כמה חודשים אחורה, אז, בהיעדר מוסרים טובים, עשה קרויף שינוי, העלה את הקשרים שלו לעמדה גבוהה יותר, קרוב להתקפה, ואת היצירתיות חיפש אצל אלירן עטר, שלא נחשב למפרגן גדול לאחרים (למרות הבישול הנפלא השבוע). הקישור עם כריסטיאן באטוקיו לבדו במרכז לא הניע כדור היטב, ורוב ההתמסרות הייתה בין הבלמים שעמדו על קו מחצית המגרש. בהיעדר קשר אחורי אמיתי כמעט כל איבוד כדור הוביל למתפרצת מסוכנת.
שלושה דברים הביאו לשינוי: חזרתם מפציעות של גולסה ודסה, מעבר למערך שלושה בלמים, ושינוי העמדות לשחקנים כמו מיכה, בלקמן ופרץ. אלה הובילו לכך שבסיבוב השני של הליגה מכבי מושלמת עם 18 נקודות משישה משחקים (בית"ר אחריה עם 13). אגב, מכבי חיפה, יריבתה הערב בגביע המדינה, הוציאה רק ארבע נקודות בסיבוב הזה, הכי מעט בליגה למעט הפועל עכו.
מקונטה עד ג'ורדי
לפני שנה, אחרי פתיחת עונה בינונית ביותר, אנטוניו קונטה הציל את קריירת הפרמייר-ליג שלו. קונטה עבר לשחק עם שלושה בלמים, וצ'לסי רצה ל-13 ניצחונות ליגה רצופים. "נקודת הזמן הזו השפיעה על גורלם של כל כך הרבה אנשים", אמר המאמן אחרי הזכייה באליפות, ונדמה שזה המצב גם במכבי.
קרויף כבר ניסה לשחק עם שלושה בלמים, אבל אחרת. בקיץ זה היה 3־4־3 ואילו עכשיו 2־5־3 כשלשני שחקני האגף תפקיד שונה. אחד מהם, דסה או דודזאדה, אבל לא שניהם יחד, "שומר על הקו", מרווח את המשחק. שחקן האגף השני הוא דור מיכה, פעם בימין ופעם בשמאל, אבל במקרה של הקשר התפקיד שונה. מיכה נכנס כל הזמן לאמצע, נותן לקבוצה יתרון מספרי ויצירתי במרכז, בעוד ייני (או שפונגין במקרה המובא בתרשים) זז מתפקיד הבלם יותר הצידה כדי לחפות על האגף של מיכה. מול אשקלון, כשמיכה הוצב בצד ימין במקום בשמאל, גם ייני עבר מתפקיד הבלם השמאלי לימני.
בקישור של מכבי לשחקנים יש תפקידים שונים. פרץ קיבל את המקום המתאים, הקשר האחורי ביותר. גולסה יורד לעזור לו בהנעת כדור בעוד ריקן מצטרף יותר להתקפה ומגיע להרבה מצבי בעיטה. שימו לב לעמדה הממוצעת שלהם, ושל מיכה שחובר אליהם בהנעת הכדור, בשבוע שעבר בחיפה. מה מכבי מרוויחה? לא מעט.
קיארטנסון לא לבד. הנוכחות של בלקמן, שלוקח איתו שומר, עוזרת לאיסלנדי, שמקבל שטח פנוי יותר. במשחקים ללא בלקמן כחלוץ לידו קיארטנסון שלח למסגרת 52 אחוז מהבעיטות שלו. עם בלקמן המספר הזה עולה ל־67 אחוז. בנוסף, המוסרים הטובים נמצאים בצדדים ומחלקים לו כדורים. כשבוחנים את החיבור כובש־מבשל החזק ביותר בליגה מאז שקיארטנסון הגיע לישראל לפני שנה וחצי, מגלים שהשחקן שבישל הכי הרבה לשחקן מסוים הוא דסה לאיסלנדי – 6 פעמים (ראו טבלה). גם הצמד מיכה-קיארטנסון נמצא בצמרת.
דור פרץ במקומו. סוף סוף הקשר נמצא בעמדה שלו, "מספר 6". פרץ הוא לא בונה משחק גדול, וגם התיקולים שלו (מתחת ל־50 אחוז הצלחה) יכולים להיות טובים יותר, אבל הוא מתמקם מצוין וקוטע התקפות של היריב. מפתיחת הסיבוב השני פרץ הוא השחקן שחילץ הכי הרבה כדורים מבין הקשרים בליגה, כשאחריו קלאודמיר פריירה מבית"ר. מכבי עדיין זקוקה לעוד קשר אחורי אמיתי בסגל, בנוסף אליו.
מיכה נייד. לא מזמן אמר קרויף שעם מיכה אין באמת מערך ברור על המגרש, אבל למכבי יש שיטת משחק ברורה לגבי מיכה, שיטה בה הוא זז ממקום למקום כל הזמן. המוסר הכי טוב של מכבי מגיח מהאגף למרכז ומחלק כדורים. מאז שינוי השיטה מיכה הוא השחקן שרשם הכי הרבה מסירות מפתח מדויקות בליגה, שווה למאור מליקסון.
מה חיפה יכולה לנסות
בניגוד למכבי ת"א, אין כיום טעם בניתוח של מכבי חיפה. אין מאמן, אין באמת שיטה עם מחשבה מאחוריה. ועדיין, אם יש משהו שיכול להשאיר איזה עניין בעונה החיפאית זה המשחק הערב. חיפה מגיעה לשמינית הגמר נחותה בהרבה מיריבתה, אבל היא כן יכולה לנסות כמה דברים.
הדרך הטובה להתמודד מול בלקמן-קיארטנסון יחד היא לשחק עם שלושה בלמים בעצמך. בנוסף, הצד שמיכה יופיע בו פגיע יותר, וסינטיהו סלליך צריך להיות מוצב שם. שלומי אזולאי, שמוביל את הליגה במסירות מפתח לדקה (לפני ערן לוי), צריך לשחק במקום רועי קהת, וישר מהדקה הראשונה, כיוון שמעולם לא הייתה קבוצה שפתיחת המשחק שלה כל כך קריטית כמו חיפה הנוכחית. רק בחמישה משחקים הירוקים הבקיעו שער במחצית הראשונה, והם ניצחו בכל המשחקים האלה. לעומת זאת, ב־14 המשחקים האחרים הם לא השיגו אפילו ניצחון אחד.
הערב גם תיקו יכול להספיק. יש הארכה, יש פנדלים. אבל למכבי חיפה יהיה קשה. גם מכבי ת"א לא מושלמת, רחוק מכך, אבל בניגוד לחיפה היא מצאה, אי־שם בספרד, את הפנייה הנכונה בעונה שלה.
לפנייה לכתב/ת 
