למרות הניצחון בגביע: הלחץ מנהל את מכבי חיפה

בייאושי אפילו לא ישבתי לראות את משחק הגביע של מכבי חיפה מול מכבי ת"א, וההפתעה אכן הייתה נעימה. אני מקווה שזה יוביל לדרך חדשה, ויחד עם החתמת המאמן נקבל רוח גבית. אבל לצערי, עד עכשיו זה יוצא מהכלל שמעיד על הכלל. אני לא מאותם אוהדים שרושמים קללות בפייסבוק כתגובה על מצב הקבוצה, אבל הפארסה ששמה מכבי חיפה, פעם המועדון הגדול ביותר בארץ, שוברת את שיאי הביזאר של עצמה כל פעם מחדש. המועדון היום מתנהל לפי קריטריון אחד: לחץ. מביאים מאמן לפני מנהל מקצועי, עוזר מאמן לפני מאמן, ממנים מאמן על הראש של מנהל מקצועי (?) שלא רוצה אותו ואז מנהל מקצועי על ראש של מאמן שיודע שבכך הספירה שלו לאחור לסיום התפקיד החלה.

שיא השיאים הוא המינוי של פרד רוטן למאמן הקבוצה. זה לא המאמן שמו אלאך רצה. הוא רצה את הנק פרייזר שמאמן היום את ויטסה, אבל מן הסתם לא פנוי להגיע. רוטן לא הסכים, ובצדק מבחינתו, למינוי עד לסיום העונה, ודרש מינוי לעונה וחצי, ושחר כהרגלו בקודש התקפל והסכים. המינוי הזה הגיע (גם הוא) בעקבות לחץ על אלאך, גם מצד ההנהלה וגם מצד רוב מאס שמאס בעמידה על הקווים ולחץ להביא מאמן.

פרד רוטן(צילום: getty images)

מה שבטוח - אוטוריטה הוא לא, כי מאז פיטורי לוזון לא נעשה שום שינוי לגבי השיטה שבה משחקים. ההגנה מבוהלת והמרחקים בין גרשון ודוס סנטוס הם כמו בין חיפה לירושלים. במקום לקחת את בן הרוש שגם ככה גמרו לו את העונה ולשלב אותו במערך של 3 בלמים, ממשיכים עם מה שלא עבד עד עכשיו. בהתקפה ובקישור כרגיל כלום לא משתנה. רועי קהת ממשיך לקבל קרדיט לא ברור כששלומי אזולאי ואופיר מזרחי נמצאים על הספסל.

ורמוט, כיום עושה המשחק הכי טוב שיש לנו, מיובש ביציע בגלל החלטה הזויה של אלאך שלא מחליפים יותר משחקן אחד בהרכב (הרכב מנצח לא מחליפים. וכנראה גם הרכב לא מנצח). דמארי שעדיין יכול לתרום מיובש גם הוא. האמירה של מאס, לפיה הם צריכים להוכיח שמגיע להם מקום בהרכב, היא גניבת דעת לאור מה שהולך על המגרש.

לצערי, מה שנבנה בעמל של שנים נהרס יחסית מהר מאוד. והקהל? לאף אחד אין זכות לבוא בטענות לקהל שרוכש עשרות אלפי מינויים כל שנה בתקווה לראות שוב את הקבוצה שתרגש אותו מחדש. הייאוש אף פעם לא נעשה יותר נוח, כפי שמראה המם הנחמד שמצורף.