סטירה מצלצלת בסמי עופר
הם לא מסוגלים לחבר פס. הכל טוב – נותנים להם 3 וממשיכים למשחק הבא בליגה. ואז הגיע הבום. ועוד אחד. ועוד אחד. הצליחו לתעתע בנו. אוהד מכבי ת"א הגיע רגוע למפגש הגביע עם מכבי חיפה - וכמו הקבוצה שלו שילם את מחיר השאננות
היבריס במובנו המודרני הוא רגש של גאווה וגבהות־לב מוגזמים, הגוררים בעקבותיהם עונש ותבוסה, כך על פי ויקיפדיה כמובן. כבר בנסיעת ההלוך ברכבת לסמי עופר סיפרתי לחברה שמשום מה אני לא בלחץ היום, לא מפחד, לא חושש, כלום. אולי ידעתי מראש שהקרב הזה אבוד? עם כמה שזה אנטי מכביסטי (ת"א, כן?) מצידו אולי התת מודע שלי סימן לי לא לפתח רגשות כלפי המשחק כי ידע שאתאכזב?
בחימום שרן ייני בעט כדור על אוהד מכבי ת"א והרשה לעצמו לעלות אל היציע לבקש סליחה ולהתעכב מספר דקות כדי להצטלם עם המבקשים. משהו שם התחיל לסמן לי את הבאות, אבל התעלמתי ועברתי לצלם סטורי מרגש. ״13 שניות״ (כזכר לגול המהיר מהמפגש הקודם) מסתמן כמצטרף החדש לרפרטואר השירים למשחקים נגד מכבי חיפה.
שחקני מכבי חיפה חוגגים
שאננות? לההה, הם לא מסוגלים לחבר פס. הכל טוב. נותנים 3 והלאה למחזור הליגה הבא. אפילו הרשיתי לעצמי להתעסק במביאי הכדור המסכנים שעמדו בגשם הלא פוסק בלי מטריה. ובקפיצה זריזה לדקה ה־54 (כי פשוט לא קרה עד אז שום דבר ששווה אזכור). בום. צלצול בלי קול צלצל לי חזק באוזניים. עניתי, זה היה התת מודע שלי שניסה להעיר אותי בכוח. ניתקתי לו בפרצוף, שטויות אמרתי, תיק תק חוזרים. ואז הגיע השני ואחריו גם השלישי ומזה כבר ידעתי שלא נחזור כי עם כל הכבוד, אנחנו עוד לא זניט.
הדבר היחידי שנשאר לי זה לחכות שייגמר המשחק ולהגיד תודה לשחקנים, כי אחרי משחק כזה קללות לא יעזרו. לפעמים צריך פשוט לחבק כי באמת שאני לא כועס, רק מאוכזב, הרי אם אני נפלתי במשחק הזה מה אני יכול לצפות מהם? חוץ מדור פרץ. איזה תענוג לראות את דור משחק. מהפך כזה לא ראיתי מאז ש... בעצם, בחיים שלי לא ראיתי מהפך שכזה בשחקן, הקשת בענן ביום הסגרירי הזה.
כמו שאני קיבלתי שיחת התעוררות מקווה שגם בקריית שלום קיבלו, כי עם הפציעה של אלי דסה וגם עם ההפסד הזה, אולי יכול להיווצר פה כדור שלג? לההה, שבוע הבא נותנים שלוש לבני יהודה והלאה לבאר שבע.
לפנייה לכתב/ת 
אוהדי מכבי תל אביב
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
