העמדה הכי אנדרייטד בכדורגל

אחרי שנסגר חלון ההעברות, וכולם מנתחים איך רכש של חלוצים וקשרים ישפיע על קבוצות שונות, כדאי אולי לשים לב לעמדה קצת פחות מתוקשרת, עמדת המגן. הדיון כאן הוא על עמדת המגן הימני, אם כי אותם דברים תופסים גם לגבי המגן השמאלי, בהבדל אחד: קשה יותר להשיג מגינים עם רגל שמאל טובה.

לשחקנים שמשחקים בעמדה ולסגנון משחקם יש השפעה ניכרת יותר על המשחק מאשר התואר "מגן" בלבד. מגינים מודרניים, במיוחד בקבוצות המשחקות בסגנון התקפי, ראויים יותר לתואר שחקני קו, ההולם יותר את עמדתם ותפקודם. הדוגמה הבולטת הוא אלי דסה במכבי תל אביב. כאשר קבוצתו נמצאת בהתקפה, דסה לא מיישר קו עם הבלמים, אלא עולה גבוה מאדו, בסמוך לרחבת היריב. שם הוא מתפקד יותר כמו שנהוג לכנות קיצוני, או שחקן כנף. הוא מגוון מאד במשחקו, כאשר הוא יכול לרוץ עד לקו הרוחב ולהכניס כדור לרחבה, הוא יודע לחתוך לכיוון המרכז, ולבצע מהלכי חפיפה עם קשר שנמצא בצד ימין כמו דור מיכה.

אלי דסה. פציעה בעייתית(צילום: ראובן שוורץ)

באופן הזה הוא מרווח את המשחק, והתנועה שלו ללא כדור, וחילופי המקומות שלו עם שחקני הקישור וההתקפה, מוציאים פעמים רבות את ההגנה משיווי משקלה. המגן הימני של מכבי חיפה, ארנסט מאבוקה, מהווה גורם דומיננטי בהתקפה של הירוקים, והוא אפקטיבי במיוחד בהכנסת כדורים לרחבה, בין אם בגובה, ובין אם על הקרקע.

עד כמה הם חשובים במערכי קבוצותיהם? על כך אפשר ללמוד כאשר הם נעדרים. מכבי תל אביב הרבה פחות מסוכנת, ומיכה ו-וידאר קיארטנסון הרבה פחות יעילים, כאשר יובל שפונגין משחק בעמדה עקב פציעות של דסה. ההחלטה השגויה בעליל להחליף את מאבוקה ברז מאיר במכבי חיפה חשפה את התלות הגדולה של מכבי חיפה במאבוקה. בהיעדרו אין לקבוצה אופציה התקפית ראויה באגף ימין, והיא מגיעה לפחות מצבים באופן משמעותי. השפעת המגן הימני על המשחק וההישגים של הקבוצות האלה היא ניכרת ומשמעותית.

מבחינה מקצועית יש לזכור שמשחק עם מגינים בסגנון הזה עלול להיות בעייתי במיוחד כאשר משחקים עם ארבעה שחקני הגנה. המגן הימני התוקף נמצא גבוה, וכאשר הוא, או הקבוצה בכלל, מאבדים כדור בהתקפה, לא רק האגף הימני נותר חשוף. הבלם שמשחק את האמצע/ימין יוצא לחפות על המגן, ומותיר את מרכז ההגנה עם בלם אחד בלבד. התקפת מעבר שתכלול העברת כדור לכיוון מרכז הרחבה עלולה להפוך לקטלנית במקרה כזה, ומכבי חיפה שילמה לא מעט על חשבון מצבים כאלה. אז מה עושים?

יש שני פתרונות אפשריים. האחד כולל מעורבות של שחקן ההתקפה שמשחק על אותו קו עם המגן התוקף, והוא זה שאמור לחפות וללחוץ על היריב מיידית עם איבוד הכדור ובכך להשהות את התקפת המעבר. בנוסף, צריכה להיות עזרה בסגירת הקו מצד שחקן הקישור הימני. הפתרון השני הוא כמובן משחק בשיטת שלושת הבלמים. זו איננה שיטה חדשה, אבל בשנים האחרונות היא הובאה לידי שלמות ביובנטוס, ולאחר מכן הועתקה בהצלחה לנבחרת איטליה. הבלם הימני בשלישיה של יובה והנבחרת, אנדראה ברצאלי, סוחב ימינה עם עליית הקבוצה להתקפה ובכך מחפה בהצלחה על המשחק ההתקפי של המגינים הימנים סטפן ליכטשטיינר או דני אלבס, בעוד שני הבלמים האחרים בשלישיה, לאונרדו בונוצ'י וג'ורג'יו קייליני, סוגרים את שאר השטח האחורי בתיאום מושלם.

אנטוניו קונטה העתיק את השיטה בהצלחה לצ'לסי בעונת האליפות האחרונה שלה, כאשר ויקטור מוזס או פדרו משמשים כשחקני קו. למרות שמאמן מכבי חיפה פרד רוטן והמנהל המקצועי מו אלאך לא חובבים של שיטת שלושת הבלמים, ייתכן שהרכש היחיד של מכבי חיפה בחלון, הבלם ההולנדי אטיין ריינן, נועד אולי לייצר אופציית משחק בשיטה זאת.