ליאני: "אי אפשר להיות שופט מקצועי בישראל"

"שופט בינלאומי בישראל לא מסוגל להתקיים כלכלית. קשה מאוד להחזיק את עצמך, אף מקום עבודה לא מוכן לקלוט אותך". בשבוע שבו הדיון הציבורי סוער סביב השופטים, מעניין היה לשמוע איך הדברים מתנהלים בצד השני. "בוא נעשה חשבון ונבין הכל", אומר לירן ליאני (40) בראיון ל"ידיעות אחרונות" ומציג מציאות לא פשוטה: "שופט מקבל משכורת בסיס של 1,500 שקל ועוד 2,500 שקל למשחק. הוא שופט שני משחקים בחודש, ועוד יש לו להיות שופט רביעי. אני מדבר איתך על כ־8,500 שקל ברוטו, כמה נשאר לך לנטו? מזה אפשר להחזיק משפחה בלי לעבוד בעבודה אחרת?"

ליאני ואוראל גרינפלד הם שני השופטים הבינלאומיים הבכירים. "במשחקי הליגה האירופית אתה מקבל למשחק 3,100 אירו. בממוצע לעונה יש לך שישה משחקים, כלומר 75 אלף שקל", מגלה ליאני, שמעביר בין היתר הרצאות בצה"ל, באוניברסיטאות ובבתי ספר. "תוריד מסים, הוצאות וכיוצא באלה, יוצא לך סדר גודל של 4,500 שקל בחודש. ואתה יודע כמה אני משקיע בשביל זה? חושבים שמשלמים כסף גדול באירופה. שופט בינלאומי לא יכול להיות מקצוען ולמצוא עבודה בישראל".

לירן ליאני. מצייר תמונה קשה(צילום: עוז מועלם)

כמה מרוויחים השופטים באירופה?

"בספרד שופט מקבל 180 אלף אירו לעונה, בהונגריה יש שופטים מקצוענים ואתה אולי מכיר שלוש קבוצות שם. אם שחקנים מקצוענים, לא יכול להיות ששופטים לא יהיו מקצוענים. מקצוענות היא דבר שרק יכול לשפר את איכות השיפוט. זה לא ימנע טעויות, אבל ידלל אותן".

לפני כחמש שנים ליאני עזב את מקום עבודתו בחברת החשמל כדי להתמסר בצורה מלאה לשיפוט הבינלאומי, אך המעמסה הכלכלית שהייתה כרוכה בכך שברה אותו, והוא הודיע לאחרונה על פרישה ממשחקים בחו"ל. "אני לא יכול לשפוט את דורטמונד, לאציו, נבחרת הולנד או צרפת ולהיות חובבן. אתה נמצא ברמות הכי גבוהות וצריך להתנהל ככזה".

נבחרת צרפת. גם אותה ליאני שפט(צילום: רויטרס)

בשלב הזה של החיים ליאני מחשב מסלול מחדש ורואה דברים אחרת: "בעבר החלטתי להגשים את החלום של שופט כדורגל, אך היום אני מבין שצריך לדאוג קודם כל למשפחה ולפרנסה. במקום שמקומות עבודה ינצלו את היכולות שלך, מעסיקים לא מוכנים לקבל את זה שצריך לקחת חופש ביום של משחק מרכזי או לנסוע לחו"ל לשלושה ימים. זה לא מעניין אף אחד, מאוד קשה. כמה שניסיתי להיות הכי מקצוען, זה בלתי אפשרי".

וכשליאני מדבר על מקצוענות, הוא מתכוון גם להכנה. "במשחק בליגה הישראלית אני רץ 8.5־9 ק"מ ובאירופה 9־10.5 ק"מ", הוא מגלה. "אני מתאמן שישה ימים בשבוע. עורך אימוני כושר באופן פרטי – ריצה וכוח – גם טיפולי פיזיותרפיה ועיסויים. במסגרת האיגוד יש לנו בימי רביעי כנס מקצועי לניתוח טעויות ולאחריו אימון כושר משותף, ופעם בשבועיים אנחנו נעזרים במידת הצורך בפסיכולוג ספורט".

ליאני. מתאמן שישה ימים בשבוע(צילום: עוז מועלם)

רשימה שחורה, פנקסנות, אגו שמכריע התנהגות מול שחקנים – אלה רק חלק מהאלמנטים שהציבור מטיל בהם דופי בהתנהלות של שופטים.

"אני כל כך רוצה לנפץ את המיתוס של רשימות שחורות שמנהלים שופטים נגד שחקנים מסוימים. כשופט בינלאומי יש לי גישה לתוכנת 'וויסקאוט' כדי להכיר את הקבוצות אותן אני הולך לשפוט. ההחלטות שלנו מתקבלות בשבריר שנייה. כל החלטה מתאימה לאירוע ספציפי, לא משהו שהכנו מראש – הכל על פי מראה עיניים".

אין פנקסנות בכלל?

"אם טעיתי פעם אחת, זה לא יעשה טוב שאטעה פעם נוספת במשחק. אם טעיתי, לא אחטא אפילו בהחזרת כדור חוץ לקבוצה השנייה, כי פה נגמר לי היושר ואפסיק לשפוט. אני מדבר אל עצמי תוך כדי משחק, מבין שבשבילי כל טעות זה משבר".

יש שופטים שמנסים לגנוב את ההצגה מהשחקנים. אין לפעמים החלטות שנובעות מאגו או נקמנות כלפי שחקן שלא מכבד אותך?

"אין אצלי דבר כזה. חשוב לי לכבד את השחקנים, המאמנים והקהל. אין ספק שלפעמים תגובות לא מכבדות של שחקנים משפיעות עליך, בטח בדופק גבוה, אבל אתה מחויב לפאסון ולפיגורה, אחרת המשחק יברח לך. מעולם לא קילל אותי שחקן, עוד מהליגות הנמוכות שידרתי חוזק. אני לא מוותר גם אם זו דקה ראשונה או אחרונה, כמו במקרה ההרחקה של לואי טהא. שופט בלי אוטוריטה יאבד את המשחק".

ההרחקה של טהא(צילום: עוז מועלם)

יש לא מעט אינטריגות, דם רע ולכלוכים מאחורי הגב בין השופטים.

"גם לתקשורת יש אחריות לשפר את התדמית הזו במקום להתעסק כל היום במאורת נחשים וכדומה. ברור שלא הכל ורוד, אבל האינטריגות האלה קיימות בכל החברה הישראלית. קנאה זו תחושה אנושית. אני לא מתעסק בזה, שומר אנרגיות למקומות הנכונים".

אתה נחשב עוף מוזר בקהילת השופטים.

"אני זאב בודד, לא מתאים לאיגוד בהקשר הזה. שומר על הערכים שלי גם במציאות שבה אני נמצא, אחרי שחונכתי בפנימייה צבאית. לא מעניין אותי מה מדברים עליי או שלא מפרגנים לי, זו זכותם המלאה. רוב השופטים הם אחלה אנשים. בזמן שיבוצים יוצאות האנרגיות הלא טובות. בסיטואציה אחרת הייתי חבר של כולם, אני בחיים לא אלכלך על שופט אחר".

אתה נחשב לבכיר השופטים, אבל ידוע שיש לך לא מעט אויבים באיגוד.

"אני לא מתעסק בדברים האלה, משאיר לאחרים לדבר. אין לי מה להילחם – רוצה להמשיך להיות הכי טוב. גם מי שלא מת עליי באופן אישי, מעריך אותי ברמה המקצועית. אני לא נותן למי שמדבר עליי מאחורי הגב להתקרב אליי".

"רוצה להמשיך להיות הכי טוב"(צילום: עוז מועלם)

יש מקרים בהם עוזרי השופטים מנסים לשים רגליים לשופט הבכיר במהלך משחק מיצר נקמנות?

"אין דבר כזה. תוציאו את זה מהראש, זו התעסקות לא נכונה. כל שופט רוצה להצליח בשביל עצמו ובשביל הצוות שלו. עם כל התחרות, איתן שמואלביץ' לא רצה לטעות במשחק העונה, זה ברור לך".

התדמית של השופטים בישראל לא טובה.

"וחבל, כי אני חושב שהשופטים בארץ הם אינטליגנטים עם תארים אקדמיים. זה קורה כי שופט במובן מסוים הוא מטרה נוחה. לא נהוג לפרגן לשופטים. שופט הוא לא מושא להערצה, זה לא שחקן שמביא תארים. לפעמים ההחלטות הן לא פופולריות. בוא אספר לך משהו, מתקרב עכשיו פורים ואני מתרגש שאנשים פונים ורוצים להתחפש לשופט כדורגל. התדמית שלנו הולכת ומשתפרת".

קשה להירדם בלילה אחרי טעות שיפוט?

"שופט לא נרדם אחרי משחקים באופן כללי. אנשים יכולים לסמס לי בשלוש בלילה כי הם יודעים שאני ער. האדרנלין גבוה. אני מריץ לעצמי את המשחק בראש, צופה בו וכותב דוח שיפוט".

אנשים מעירים לך או אפילו מקללים אותך ברחוב? מזהים אותך בכלל?

"מעולם לא קיללו אותי ברחוב, במגרשים מובן שיש אמוציות. ברחוב אנשים מזהים, לפעמים מבקשים להצטלם ובעיקר מכבדים".

השער החוקי של אבי ריקן שלא אושר עורר סערה. איך התחושות אחרי משחק כזה?

"רגשות מעורבים. מצד אחד נעשתה טעות קריטית, שהיא אמנם לא ישירה שלי, אבל תחת אחריותי הכוללת כמי שניהל את המשחק. זה מתסכל כי זו טעות שלא יכולתי למנוע. מצד שני, אני מסתכל על הדברים האחרים במשחק שהיו טובים. למרות המצב הקשה אליו נקלענו, המשחק לא ברח לנו והצלחנו לשלוט בו".

מליקסון וריקן. "כולנו ידענו שהייתה פה טעות"(צילום: ראובן שוורץ)

כמה זמן לקח לך להבין שטעיתם?

"אחרי שתי דקות כבר ידענו. עם השנים אתה מפתח חושים בעזרתם אתה לומד לזהות, כמו דרך שפת הגוף של השחקנים".

ואז יורדים למחצית בנתניה ומתחילים לקבל את ההודעות בסלולרי שפסלתם שער חוקי.

"ביקשתי ספציפית מהצוות שלי לא לגעת הפעם במכשיר הסלולרי ולא לבדוק הודעות. כולנו ידענו שהייתה פה טעות. לא נעים לרדת לחדר ההלבשה כשאצטדיון שלם מקלל וצועק לך 'מהמר'. מנהיג נבחן ברגעים קשים. הבנתי שיש לנו משבר וצריך לדעת לצאת ממנו. אתה אומר לעצמך 'משחק עונה, אתה רק במחצית וכבר יש שני אדומים ושער שלא אישרנו. מאיפה אני מביא כוחות נפשיים להרים את הצוות למחצית השנייה?' אז אתה יכול לכעוס על הצוות, אבל מה שעשיתי לא היה מבייש נאום של סיירת לפני מבצע. הסברתי לכולם שאין הנחות בשום דבר, ממשיכים לשפוט כרגיל – אין פנקסנות".

איך מחזיקים מהשופטים הישראלים באירופה?

"בצורה טובה מאוד. יצא לי לשפוט במשחקים של נבחרת הולנד באמסטרדם ארנה עוד כשהייתה במקום הראשון בעולם בדירוג פיפ"א, נבחרת צרפת, דורטמונד שזו חוויה אדירה, ויאריאל, סוסיאדד, בילבאו, ועוד – וזכיתי למחמאות".

החלטת לפרוש סופית משיפוט בינלאומי?

"הופתעתי מאוד שבאופ"א ובישראל ביקשו שלא אפרוש. יש לי מעמד טוב ולא מוותרים מהר מאוד על תג בינלאומי. נראה מה יהיה".

האם הקפאה של שופט אחרי טעות היא צעד נכון?

"ממש לא. כשטייס טועה ישר נותנים לו להמריא שוב, אחרת הוא ייכנס לסחרור".

יש סיכוי שנראה שופט ישראלי במונדיאל?

"הייתה לי הזכות להגיע למונדיאל הנבחרות הצעירות בניו־זילנד, חוויה שלא אשכח. הלוואי שיהיה שופט ישראלי במונדיאל. אם מדינות בסדר גודל שלנו כמו הונגריה או סלובניה שולחות שופטים למונדיאל, בטח שגם לנו יש מקום".