מזל תאומים: מעין שחף כבר מתכננת את הקאמבק

העונה שעברה בקפיצה לגובה לנשים בישראל הייתה בין החלשות ביותר בתחום הזה בשנים האחרונות. אפילו גובה של 1.80 מטר, סטנדרטי בקנה מידה של מעין שחף ודניאל פרנקל בעברה, לא נפרץ. ירדן דליהו המוכשרת אמנם השיגה תוצאה סבירה, 1.78, ציון דרך לקראת המשך טוב יותר, אבל הטופ האמיתי חסר. שחף, אחת משתי הגדולות שהייתה בשמירת הריון בסיכון, בלטה חסרונה.

אולם לא חובה להתייאש. אוטוטו שחף תתחיל בתהליכי החזרה. כמה זמן זה ייקח? לא ידוע. תלוי בהסתגלות הביולוגית והפיזיולוגית, וגם מבחינת האפשרויות הכלכליות. רק ששחף כל כך רוצה לקפוץ, ואין דבר שיוכל לעמוד בפני התשוקה שלה לספורט.

כבר קרוב לעשור, למעט אשתקד, הקפיצה לגובה לנשים היא מהמקצועות היותר איכותיים באתלטיקה הישראלית. ממש על סף הרמה העולמית. שחף ופרנקל חלפו מעבר לגובה של 1.90 מ'. מעיין עשתה זאת מדי שנה, והיא שותפה לשיא הישראלי באצטדיון (1.92) יחד עם פרנקל. לצערה, פרנקל נפצעה בדיוק אחרי השיא הלאומי (1.94), ומאז 2011 ואחרי שני ניתוחים קשים היא מחפשת את הנוסחה.

ההישג הבינלאומי הכי גדול של שחף היה המקום ה-16 המכובד באליפות העולם במוסקבה ב-2013. היא קפצה שם 1.88 ואם הייתה עוברת עוד קפיצה אחת, 1.92, הייתה בגמר. ממש לא רחוק.

האתגר של שחף עצום. בגיל 31, כשהיא חובקת שני ילדים בני ארבעה חודשים וחצי, אריק ואיזבל, היא בטוחה שלא נאמרה המילה האחרונה שלה בלוח התוצאות. עוד נגיע לכך, כי קודם לכן יש את סיפור ההיריון, הלידה וההתאוששות. סיפור ספורטיבי וגם אנושי על אפשרויות גוף האישה.

מעין שחף עם העגלה הכפולה(צילום: פרטי)

"לא שקודם לא אהבתי ספורט, רחוק מכך. אבל בזמן ההיריון שנחשב בסיכון לקראת לידה של תאומים, זמן בו נאסר עליי לעסוק בפעילות גופנית, הנפש כל כך רצתה לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת. נושא החזרה התעצם והיה לי ברור שאני חוזרת".

בבחירה בין ניתוח קיסרי ללידת התאומים לבין לידה טבעית על סיכוניה, היא בחרה בטבעית בשל זמן ההתאוששות הקצר יותר אחריה. אלא שלפתע הבינה כי הרף שנמצא לה מעל הראש בכל הקריירה צריך לפנות מקום גם ליצורים האנושיים החמודים שאך זה נולדו. בזמן הפנוי המועט היא יוצאת לאימונים חד שבועיים (עדיין לא קופצת), וזה עדיין פחות מהדרוש.

הדבר נובע גם מהבעיות הכלכליות. שחף לא בכיינית, אבל כשאני שואל אותה על גובה המשכורת שלה אני שומע מספרים מזעזעים. 2,400 שקל בסך הכל לחודש, 1,500 ממועדונה מכבי חיפה ו-900 מאיגוד האתלטיקה. 2,400 שקל לאתלטית ברמתה? שרת הספורט הנכבדת יודעת שהאתלטית הכי איכותית שלה מקבלת חצי משכר המינימום?

"לזכות מכבי חיפה, אני יכולה לומר שהמשיכו לשלם לי גם כשלא הייתי פעילה בזמן ההיריון", מציינת שחף. "עמי ברן, יו"ר איגוד האתלטיקה שאיתו דיברתי, הבטיח לעזור. אילו היה לנו יותר כסף, בעלי מור היה יכול להתפנות מהעבודה מוקדם יותר ואז הייתי משתחררת לאימונים כמה פעמים בשבוע. אנחנו זוג צעיר עם משכנתא על הראש, מור נאלץ לעבוד בשתי עבודות וחוזר הביתה אחרי תשע בערב".

ואיך מסתדרים?

"השבוע, במקרה, אימא שלי סיימה במקרה לעבוד מוקדם יותר ובאה איתנו לאימון במכבי חיפה. אני מתאמנת והיא עם העגלה של התאומים. הלוואי שהיו לנו עוד הזדמנויות כאלה. בינתיים אני לא יכולה לשים את התאומים במעון. יותר אימונים היו תורמים להאצת החזרה".

בינתיים הבית שלה מלא בחיתולים, והיא מעניקה את כולה לתיאומים שעדיין יונקים. היא מעריכה שתחזור להתחרות בקיץ, ובוודאי עדיין לא יהיו אז התוצאות של השנים האחרונות. רק בשלב יותר מאוחר.

טיה הלבאוט. הלידה דווקא שיפרה אותה(צילום: getty images)

רות בייטיה. זכתה במדליית זהב אולימפית בגיל 37(צילום: getty images)

מהגיל מעין שחף לא פוחדת. היא בת 31, גיל מצוין לקפיצה לגובה. עוד לפני הלידה, כמי שמתעניינת באתלטיקה ולא רק קופצת, היא למדה על אתלטיות שלידה דווקא שיפרה אותן בקפיצות: הרוסייה אנה צ'צ'ארובה, שניצחה באולימפיאדת לונדון 2012, וטיה הלבאוט הבלגית המוזהבת בקפיצה לגובה מבייג'ינג 2012. הלבאוט, שחזרה אחרי פרישה ב-2010 והשתתפה באליפות אירופה בברצלונה, הודתה שקפצה בחודש השלישי להריונה וסיימה חמישית.

איפה יכול לבוא השיפור אצל קופצת אחרי לידה?

"דווקא בפיצול סדר העדיפויות במחשבות. יש פה עניין של פסיכולוגיה. כשעסקתי רק באתלטיקה לפני הלידה, המחשבות היו רק על הקפיצה והרף, וזה היה לא פעם בעוכרי. עכשיו אני מתעסקת בדברים אחרים, התאומים, ולפעמים כשאין זמן לחשוב יותר אלא רק לבצע - התוצאות באות. בנושא הגיל, אם רות בייטיה הספרדיה זכתה במדליית הזהב בריו בגיל 37, אז יש לי עוד מספיק זמן להיות אתלטית".

כשאת סבורה שלא אמרת את המילה האחרונה באתלטיקה, על מה את מסתמכת?

"על זה שאני מרגישה שיש לי עוד הרבה מקום להשתפר. כל קפיצה היא חיבור של מרכיבים שונים. אומרים ששיאים מושגים ביום שבו הכל מתחבר לאתלט? היום הזה עוד לא קרה לי, ואני משוכנעת שהוא עוד צריך לבוא".

אולגה לנסקי. דיברו ביניהן(צילום: אורן אהרוני)

מעין היא לא היולדת היחידה באתלטיקה הישראלית שחוזרת להתחרות אחרי הלידה. "דיברתי עם אולגה לנסקי שילדה, וגם היא חוזרת. אומנם ילד אחד הוא לא שניים כמו שיש לי, אבל גם הוא מספק הרבה עבודה".

איך את חיה בעולם המשפחתי החדש שלך?

"זו חתיכת עבודה ואחריות. צריך להקדיש לתאומים, ואני עושה זאת באהבה, הרבה זמן. לא הבאנו ילדים כדי שיגידו ש'הבאנו ילדים'. צריך להשקיע בהם ולגדל אותם, זו המטרה".