הניצחון האמיתי של מכבי והחורים בפרשת צדק / "צהוב סוגר חשבון"
חמישה שחקני בית היו בסגל הצהוב למשחק העונה, ארבעה שיחקו, לעומת אפס בצד של הפועל באר שבע, שטוענת כל הזמן לזהות עירונית אותנטית. איך מתחלקות טעויות השיפוט המכריעות במשחקי העונה ומדוע פרשת שיר צדק נותרה עם שאלות יותר מתשובות
סיום משחק העונה מצא את כולם מתעסקים בטעות של שופט הקו איתן שמואלביץ' - ועוד נחזור אליה - אבל יש עוד משהו ראוי לפוקוס לצד הניצחון של מכבי ת"א ויכולתה להתגבר מנטלית על אי אישור השער החוקי. קוראים לזה זהות, אתוס, יסודות.
שימו לב מי היה ה-MVP של המשחק: קפטן מכבי דור מיכה, שחקן בית. לצדו בלט דור פרץ, שחקן בית מבטיח. ב-11 שיחק יובל שפונגין, תוצרת צהובה, שהפעם היה צהוב מדי. כמחליף נכנס הקפטן הקבוע שרן ייני, עוד אחד שגדל בקריית שלום. על הספסל חיכה הבלם טל בן חיים, מגיל שש במכבי, ולסגל יצטרפו בקרוב מחדש עומר אצילי ואלי דסה, שניהם התפתחו במחלקת הנוער של מכבי ת"א. שימו לב כמה שחקני בית היו ב-11 של הפועל באר שבע: אפס. כלום. שום דבר. על הספסל: ממש אותו דבר. כלומר, כלום, אפס שחקני בית.
והפועל באר שבע, נסיכת הפריפריה, גיבורת הזהות והסמל, הזוכה למימון של מיליונים מהעירייה, שהשקיעה באצטדיון ביתי מפואר, היא בסופו של דבר קולקציה יקרה ועשירה של שכירי חרב שהיום פה (מאור בוזגלו) ומחר שם (וובה בראון), שאין לה שום שייכות לעיר באר שבע, ושזוכה בדיוק כמו מכבי למעטפת הון של מאות מיליונים ממשפחת ההייטק העשירה ברקת. זה הניצחון הבאמת גדול של מכבי ת"א במשחק העונה. גם אם הצהובים לא ייקחו העונה את האליפות בסופו של דבר, הבסיס הטוב יותר הוא לגמרי שלהם. וכשבלומפילד יוקם מחדש, בהנחה שהזהות הזו תמשיך להישמר ולא תמוסמס מחמת שחצנות, הדברים יסתדרו עוד יותר טוב.
כשהטעויות נופלות במקרה כמעט רק בצד אחד
מכבי ת"א כמעט וסבלה מהטעות של שמואלביץ', מה שהחזיר אותי לשני משחקי העונה הקודמים שהוכרעו גם הם על ידי השופטים, כל פעם לזכות המאמי הלאומית. במשחק הקודם בטרנר כבש בן שהר מנבדל ברור, שרק השופטים לא ראו, וזה נגמר ב-1:2. במשחק העונה המכריע בפלייאוף העליון של העונה שעברה נשרק פנדל שלא היה לטובת מאור מליקסון. אוהדי הספורט הנייטרלי יעירו בוודאי כעת שברק בדש כבש ביד במשחק בשנת 2014 אבל מצטער, התוצאה הייתה 0:2 בסיום ולכן השער הזה לא הכריע.
לעומת זאת אליניב ברדה התכבד לכבוש מנבדל בוהק שער בניצחון 2:3 של באר שבע בווסרמיל בנובמבר 2013 ואילו מהראן ראדי ביצע עבירה ברורה לפני הבישול למליקסון ב-1:2 על מכבי במשחק העונה בבלומפילד ב-2015. שתי טעויות השיפוט האלה הכריעו גם הן משחקי עונה. את החשבון מי נפגע יותר, תעשו לבד.
שיר צדק: השאלות שנשארו פתוחות
קראתי בעניין את ההודעה על "התחקיר המעמיק" שביצעו בהפועל באר שבע אחרי פרשת החומר האסור של שיר צדק ותהיתי האם יש מי שבאמת קונה את ההסברים החיוורים ומבולבלים של המועדון "השקוף".
הנה השאלות שבוודאי לא יזכו לתשובות:
1. באר שבע טענה בהתחלה שייתכן שמדובר בחומר שקיבל שיר צדק בנבחרת. עכשיו היא מודה באספקת החומר. וואו. מהפך. למה נטען קודם אחרת?
2. באר שבע טענה שבית הדין של אופ"א קיבל את הטענות שלהם. איפה הפרוטוקול שתומך בטענה? ואם כך מדוע ניתן עונש על טעות בייצור? מדובר בעוול עצום.
3. מדוע לא לערער אם זו רק "טעות בייצור". האם חשובה רק מידת העונש של השחקן ולא שמו הטוב או שם המועדון? ואולי בבאר שבע חששו לערער כי הבינו שרק רע יכול לצאת להם מזה?
4. מכל המוני הבקבוקים בעולם נפל פגם בייצור על אותו בקבוקון של צדק! וואו. נס ממש. הכיצד? המעניין ובמקרה כל זה אירע לקראת המשחק החשוב בתולדות המועדון. מעניין שצדק הוא היחיד שקיבל את אותו חומר, כי כמובן ידוע לכל שמכינים שייק אחד ואז זורקים את כל מה שנשאר. צירוף מקרים מדהים!
5. ומה זאת אומרת "ככל הנראה" נפל פגם, לשון הודעת באר שבע? מגוחך. אז אני מחליט כעת שככל הנראה לא נפל פגם בייצור. למה לא? אגב, בכותרת קובעת באר שבע שחד משמעית נפל פגם בייצור. מדוע בטקסט בפנים הקביעה נחלשת ל"ככל הנראה"?
6. אגב, בהודעה המצולמת של באר שבע מהאמריקאים יש שימוש של החברה בצמד המילים entirely possible לגבי הימצאות החומר האסור. ובתרגום חופשי: אפשרי לחלוטין. כלומר, אפשרי לחלוטין שלא. אין שום הודעה חד משמעית.
7. ואם אכן נפל פגם בייצור, איך זה שבאר שבע לא תובעת מיליונים מהחברה האמריקנית על פגיעה קשה בקריירה של צדק ובשם הקבוצה?
8. מדוע לא כינסה אלונה ברקת מסיבת עיתונאים כמו ההיא בספטמבר שבה צדק דיבר על "משפרי ביצועים"? האם חששה משאלות העיתונאים שיגיעו?
9. העיתונאים עמיר פלג ושי מוגילבסקי (ידיעות אחרונות ו-ynet) טל שורר והפרשן בוני גינצבורג (גלי צה"ל) ומשה פרימו העלו בימים האחרונים שאלות פתוחות בנושא בפני באר שבע. הם בוודאי לא נחשבים אוהדי מכבי. גם הם לא זכו לתשובות.
הווינר של השבוע
יוסי בניון, שעשה פרמיירה חלומית במכבי פ"ת והוכיח שבליגה שלנו הוא יכול לשחק בקלילות ואפילו לעשות את ההבדל.
הלוזר של השבוע
ג'ון אוגו, שניסה לקבל אדום בצורה תמוהה עד שאפילו הצליח,
קילל את השופט לירן ליאני ואחר כך טען שהוא כמו אבא שלו. ג'ון בריון.
לפנייה לכתב/ת 
