עוד שפוט של לה פמיליה / פלג בחמישי
איתי שכטר נבהל משאלות על גזענות בבית"ר ירושלים וברח באמצע הראיון. וגם: החוצפה של אורי אלון והטיוח של איגוד הכדורסל
השפן הקטן
הקפטן שכטר מכדרר ושותק
השבוע סערו הרוחות בארה"ב. לברון ג'יימס שוב מתח ביקורת נוקבת על דונלד טראמפ, הפעם בהקשר של צעירים שמחזיקים נשק ברישיון, וחצרנית מערוץ הבית של הנשיא קראה לו "לכדרר ולסתום את הפה". כוכב העל הגיב בלגלוג: "אין סיכוי שאשתוק, חובתי להיאבק עבור צדק חברתי". ואצלנו? איתי שכטר, הקפטן המפוחד של בית"ר ירושלים, שוב התנהג כמו רכיכה.
לכבוד הגעת הגביע העולמי לביקור בישראל כונסו באצטדיון בנתניה כמה קפטנים מליגת העל. שניים מהם, שכטר וחאלד חלאיילה מסכנין, הוזמנו להתראיין במסגרת "התוכנית הכלכלית" בערוץ 12, בהנחיית העיתונאי גדעון אוקו. איך זה להיות כל כך קרובים לגביע העולמי? שאל המראיין. "מרגש, אבל היינו מעדיפים להיות חלק מהטורניר המדהים הזה", דיקלם שכטר והבטיח: "נמשיך לעבוד קשה כדי להגשים את החלום".
אחרי שלב הגישושים, אוקו הציג לשניים את הסרטון שהעלתה מירי רגב מהמשחק בין שתי הקבוצות בטדי, לצד אספסוף ששר "שיישרף לכם הכפר". שכטר נראה בהלם. פתאום החיוך נעלם, והקפטן הביט לעבר מעלה היציע, שם עמד כנראה מישהו שנתן לו הוראות הפעלה.
"איתי, איפה האחריות שלכם השחקנים להתנהגות האוהדים שלכם?", שאל המראיין. "אנחנו השחקנים עושים הכל כדי שהקבוצה תצליח", התחמק שכטר. "אבל אתם לא עושים הכל כדי שהאוהדים שלכם יתנהגו בכבוד", התעקש אוקו. "רוב הקהל של בית"ר עושה את המקסימום ומתנהג בכבוד", היתמם שכטר. אך המראיין לא הניח לו, עד שהקפטן נשבר ואמר: "באתי לדבר איתך על גביע העולם, לא באנו פה לדבר על סכנין בית"ר כל הראיון". ברור, הכי מעניין לשמוע מה דעתו על העיצוב של הגביע המוזהב.
אוקו, שאינו שדר קווים מהסוג ששכטר מורגל אליו, לא התרגש מהנזיפה ועבר לשאלה הבאה: יכול להיות שמתישהו נראה שחקן ערבי בבית"ר ירושלים? "אתה שואל אותי בתור שחקן? יש לך מועדון, יש בעלים, יש הנהלה", התפתל שכטר. "אני שואל אותך בתור הקפטן", אמר אוקו. "אני חושב שברגע שיבשיל דבר כזה, זה יכול לקרות, כרגע זה לא מבשיל", השיב שכטר ועשה פרצופים כאילו בלע משהו לא בשל. אחר כך הוא גם שלף את האוזנייה מאוזנו, אמר "טוב גדעון, תודה רבה" – וברח! באמצע הראיון.
ממש ככה. במקום להשמיע גינוי, אפילו קלוש, לגזענות, השפן קיפל זנב ונעלם. סצנה שהזכירה את אבירם ברוכיאן, קפטן הקבוצה בעשור הקודם, שאמר פעם כי ישמח לראות שחקן ערבי בבית"ר. אלא שאז הוא קיבל טלפון מאיים ממשטרת לה פמיליה ופירסם הודעת כניעה: "כקפטן פגעתי ברוב האוהדים. אם זה מה שהם מחליטים, אז לא יהיה שחקן ערבי בבית"ר". ככה זה קפטן בבית"ר: תהיה גבר ותשפיל את עצמך.
ומכיוון ששכטר נמלט, לא היה צורך לשאול אותו: מתי נבחרת ישראל תהיה במונדיאל? התשובה למעשה ניתנה: אולי כשיהיו לנו שחקנים עם אופי ואישיות. או כפי שניסח זאת השפוט של לה פמיליה: ברגע שהעניין הזה יבשיל, יכול להיות. כרגע זה לא מבשיל.
הנפוח
אורי אלון משתחצן ומסלף
על רקע שרשרת הכישלונות בהפועל ירושלים כדורסל – הבושות באירופה, הזגזוג במאמנים ובשחקנים, ההדחה מהגביע, ועוד תבוסה בליגה – היית מצפה שאדון בעל הבית יאמר: טעיתי בגדול, זה קורה, אעשה הכל כדי לתקן. לא אורי אלון. הבעלים היהיר שהתנהל העונה כטירון העדיף לטפוח לעצמו על השכם, ללכלך על קודמיו ולעוות את המציאות.
וכך הוא כתב לאוהדים בפייסבוק: "כשקנינו את הקבוצה לפני 4.5 שנים מכונס נכסים, הקבוצה הייתה ברצף של שבע שנים שבהן היא הגיעה לאפס(!) גמרים. אפס תארים. חובות של מיליונים, ובסכנת פירוק. מאז, בארבע עונות, היינו בשמונה גמרים בארץ (מתוך 12 אפשריים) - ומתוכם זכינו בארבעה תארים, שניים מהם החשובים ביותר, תואר האליפות". את הסקירה המוזרה הוא חתם בשורה מהשיר "דברים שרציתי לומר" של יעקב רוטבליט: "והיה לנו טוב – טוב עד גדותינו. והיה לנו רע – ואהבתי אותך לא פחות".
והנה העובדות: אלון רכש את הקבוצה כזוכה יחיד במכרז של האפוטרופוס הכללי, לאחר היעלמותו של גומא אגייאר. "חובות של מיליונים"? "סכנת פירוק"? זו כבר פרשנות שלו. אחרי העסקה ב-2013 הוא דווקא דיבר בהתלהבות על "השקעה במותג" שתשתלב עם פתיחת הארנה והצהיר: "אני לא הולך להתייחס למה שהיה לפנינו". אה, והוא גם הבטיח: "נהיה ביורוליג תוך שלוש שנים". לביזיונות בתקופתו באירופה נניח, וגם לזכייה בגביע יול"ב כשהוא עוד ישב ביציע.
אלון מתגאה בצדק בשתי אליפויות, למרות שאת זה עשו גם מכבי חיפה ומכבי ראשל"צ עם הרבה פחות כסף ואוהדים (ותודה לברדק במכבי תל אביב). ובאילו עוד שני תארים הוא התפאר? ובכן, מדובר בגביע ווינר! אבל רגע, שבע שנים עם "אפס גמרים ואפס תארים" לפני שהגיע? להד"ם. בתקופה הזו זכתה ירושלים בגביע המדינה, פעמיים בגביע ווינר והשתתפה בעוד שני גמרים. כלומר, גביע ווינר בתקופתי נחשב להישג, ולפניי שוויו אפס. מה שנקרא, אני ואפסי עוד.
ואם כבר השחצן בחר בשיר "דברים שרציתי לומר", אני דווקא הייתי מצטט בית אחר: לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי / בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת / ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי / כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד.
הצנזורים
הנבחרות כושלות, האיגוד מסתיר
בהתאם לחוק פנתה "התנועה לחופש המידע" לאיגוד הכדורסל וביקשה את הסיכומים של מאמני הנבחרות השונות בקמפיינים האחרונים באירופה. בסופו של דבר החומר הגיע בחלקו, כשהצנזור הראשי באיגוד מקפיד למחוק לא מעט קטעים, לרבות הערות על יכולתם של כמה שחקנים. זה שמדובר בכספי ציבור, לא אומר שזכות הציבור לדעת.
הדיווח החלקי ביותר היה דווקא על הכישלון המהדהד מכולם: הנבחרת הבוגרת של ארז אדלשטיין. הסברים של המאמן הלאומי להתרסקות המביכה לא קיבלנו, גם בסיכום שלו הושחרו קטעים נבחרים, אבל שורה אחת חשובה מהדו"ח של אדלשטיין פקחי האיגוד לא מחקו: "תאריך פתיחת האימונים נקבע ליום שלישי (פעמיים כי טוב)". החלטה מבריקה, למרות שגם ההדחה הסופית הייתה ביום שלישי. אז מי אשם, הלו"ז או הלוזר?
בנבחרות הצעירות, עיון בדוחות מגלה תופעה בולטת: המאמנים מקפידים להרעיף מחמאות על מעסיקיהם באיגוד ועל הצוותים שעבדו לצידם, וכשכולם מחניפים לכולם את מי מעניינות התוצאות?
"המטרה של עליית דרג לא הושגה למרות אליפות נהדרת", סיכם המאמן שרון אברהמי את אליפות אירופה לנוער דרג ב' שנערכה באסטוניה, והוסיף כמה נתונים סטטיסטיים מחמיאים. הניתוח הצליח, החולה מת. גם מאמן הקדטים, אורן אהרוני, הודה בדיווחו לכמה אנשי צוות "יקרים" ו"יוצאים מהכלל" שליוו אותו באליפות אירופה דרג א' במונטנגרו.
על הממונה הבכיר, פיני גרשון, כתב אהרוני: "קטונתי מלכתוב על האיש העצום הזה מילות סיכום", וגם: "העצות שנתן לנו במהלך האליפות ותקופת ההכנה היו יקרות מפז". מעניין, כי כמה שורות קודם המאמן הודה: "עשיתי טעות במשחק נגד ליטא, יכולנו להפסיד עד 5 נקודות אבל בחרתי לא לשתף את השחקנים בחישובים הללו ולשחק כדי לנצח, והיינו בעמדה לנצח – ולא סיימנו במקום הראשון". איפה היה באותן דקות האיש העצום שנותן עצות יקרות מפז - המאמן לא כתב. עם זאת, אהרוני ציין כי "הריבאונד היה נקודת טורפה עבורנו", כך במקור!
ואם נסכם: כדי להתקדם בנבחרות הכדורסל שלנו, חייבים להשקיע בשיעורי לשון.
לפנייה לכתב/ת 
