מהפאניקה של רמי גרשון ועד האיום מעכו
כמה תובנות על העונה ההזויה של מכבי חיפה וההדחה מהגביע. ואל תעיזו להגיד שהם לא בסכנת ירידה
• השחקנים במכבי חיפה באמת רצים הרבה ומשקיעים מאמץ לב ריאה על המגרש. הבעיה היא שהמאמץ הזה הוא סיבולת גוף בלבד, בלי אף מחשבה. כולם רצים, אבל כשחבר שלהם עם הכדור, הם מעדיפים לרוץ מאחורי שחקן יריב, כשאין נתיב מסירה אליהם, ככה הם לא יכולים לאבד כדור (ראה ערך קהת, אלברמן, קוסטה, מזרחי, עוואד ושות'). אגב, אני לא בטוח שזה נעשה בלי מחשבה, אני דווקא חושב שזה נעשה במחשבה של "לא אקבל כדור, וככה גם לא אאבד אותו".
• קפטן של קבוצה – כמה טוב שיהיה בחדר ההלבשה, צריך להציג גם כדורגל חיובי על המגרש, לרוץ קדימה, ואת זה פשוט לא רואים מרמי גרשון. פאניקה של ילד בן 17 במשחק הרגל, מסירות כמעט בבלעדיות לדוס סנטוס וגלזר והכי חשוב, הרבה תנועות ידיים.
הפנים אומרות הכל. שחקני מכבי חיפה אחרי ההדחה מהגביע(צילום: אלעד גרשגורן)
• השחקנים אולי מגובשים חברתית (היה יפה לראות את ה"התנפלות" על גלזר אחרי הטעות) אבל גיבוש חברתי זה מינימום, ולא יותר מזה. הגיבוש האמיתי בא לידי ביטוי בהכרת החולשות של החברים לקבוצה, ובהשלמה שלהן, כל אחד איפה שהוא יכול. הקבוצה הזאת רחוקה מלהיות מגובשת. חבר לקבוצה ייקח אותך לארוחת צהריים באיזו מסעדה (העיקר להעלות תמונות "גיבוש" לאינסטגרם). חבר אמיתי לקבוצה יזהה שבאים ללחוץ אותך, ושמשחק הרגל שלך לא כל כך טוב, אז הוא ירוץ לפתוח לך נתיב מסירה קל. לכל שחקן יש חולשות – בקבוצה מגובשת באמת, השחקנים יודעים לחפות אחד על החולשות של השני.
• כבר שנים שאני מחכה לראות שחקנים שבאים לשחק בשביל מכבי חיפה ולא בשביל המשכורת והכושר. אני עדיין מחכה. מה שכן מפתיע – כשקלאוס על המגרש, הוא רץ, לוחץ, גולש, מגיע לקבל כדור – כמו שחקן שעלה מהנוער. נכון, יש לו יכולת סיום בינונית מאוד, אבל מסיבה בלתי מוסברת, הוא משחק עם יותר לב מחצי מהקבוצה הזאת ביחד. ובבקשה לא לקום ולהתלונן שהוא לא מבקיע, כשכל הקבוצה הזאת לא מבקיעה, וגם אם מבקיעה זה כנראה מטעות יריב או במקרה.
• השחקנים הכי טובים במכבי חיפה בכלל לא היו בתוכניות שלה (סלליך ואזולאי). נקודה חיובית לשחר על ניצול ההזדמנויות. נקודה שלילית למערכת על חוסר היכולת להבחין מראש מי באמת שחקן שיוסיף ומי לא. כן, הנקודה החיובית הולכת לשחר – שחקנים שמגיעים שלא לפי התוכנית הם הוצאה כספית נוספת אותה מבצע רק הבעלים. וכן, הנקודה השלילית הולכת למערכת (לוזון וחבריו) שבחרה את שאר השחקנים, מראש, ועם כל הזמן שבעולם לנתח איך הם יהיו והאם יוכלו להועיל.
גלזר בהלם(צילום: אלעד גרשגורן)
• אני רואה במשחקים את קאיו מקרוב מאוד – יש לו יותר כדורגל מלרוב ליגת העל. כשהוא משחק הוא פשוט לא מרוכז, לא חושב עד הסוף על הפעולות הפשוטות, ומנסה לעגל לעצמו קצת פינות. אם שחקן כזה לא מצליח - מבחינתי זה כישלון של מאמן שלא יודע להיכנס לו לראש ולסדר שם את הדברים (אחד מיני כשלונות רבים של לוזון).
• אני מחכה כמה שנים כבר ליום שבו שחקן של מכבי חיפה שמקבל כדור גובה ואף אחד לא לוחץ אותו, ישתלט על הכדור במקום לנגוח.
• אני מחכה גם כמה שנים שיתחילו במכבי חיפה ליצור לעצמם יתרון מספרי בהוצאות חוץ – אולי אחת הדרכים הכי טובות לחטוף כדור בלי מאמץ מצד אחד, ולהימנע מחטיפות של היריב מהצד השני.
• לא יודע למי יש את האומץ להגיד "מזל שיש את עכו בליגה" כשזאת שיש לה בליגה 2 מ־2 על מכבי חיפה.
• ניקח לדוגמה עדכנית את יניב קטן בשלהי הקריירה שלו, גם כשהיה פחות מהיר ופחות חד, אם היה מאבד כדור או עושה פעולה לא טובה, ישר היה רץ לתקן, לגלוש, אפילו לעשות עבירה. למה? כי הכבוד שלו לא היה מרשה לו אחרת – הוא לא היה מעז לשחק בחוסר כבוד כל עוד הוא לובש את המדים של מכבי חיפה – שמא תגענה אליו הרוחות של שום, ז'וטא, פראליה, קייסי ושות' לבעוט לו בתחת. היום לצערי לא נראה את זה במכבי חיפה.
אלברמן מתוסכל(צילום: אורן אהרוני)
• נקודה מעניינת אחרונה. מצד אחד, איפה שלא הלך – יוסי בניון עשה בעיות. רב עם מכבי חיפה, רב עם מכבי תל אביב ורב עם בית"ר ירושלים (הוא עדיין לא נמצא הרבה זמן בפ"ת, תנו לו קצת). לא הייתם אומרים שיוסי בניון הוא שחקן אובר-רייטד עם אופי בעייתי ועם הרבה חברים בתקשורת? לא חושבים שהגיע זמנו לפרוש? מצד שני – יוסי בניון עשה דברים נדירים בתור שחקן כדורגל ישראלי (לטעמי, הוא עשה את הקריירה המוצלחת ביותר של לגיונר ישראלי).
הוא היה שחקן משמעותי ברמות הגבוהות ביותר, הבקיע במשחקים חשובים בליגת האלופות, עבר בכמה מהקבוצות הטובות ביותר בעולם והיה מאוד מוערך שם, אז אולי בעצם לנו כאן בישראל יש דבר אחד או שניים ללמוד מהאיש היחיד שלנו שבאמת הצליח? אולי לנו כאן יש תפיסה מוטעית על הכדורגל, וליוסי בניון יש כמה פניני חוכמה להעביר לנו? לא הייתי פוסל את האפשרות הזאת בכלל.
לפנייה לכתב/ת 
רוטן
צילום: אלעד גרשגורן
מומלצים
