לא לגיונר? מקומך לא בנבחרת
הנבחרת שלנו תצליח רק אם תתבסס על שחקנים שמוכנים לעמוד בקצב הגבוה של הליגות באירופה, ולוותר על אזור הנוחות בליגה החלשה שלנו. בנוסף, הגיע הזמן להעביר את אירוח המשחקים הבינלאומיים לטוטו טרנר, האצטדיון הכי ביתי בארץ
צפיתי במשחק הנבחרת האחרון מול רומניה, שנפתח בצורה טובה ולאחר 60 דקות עלה חיוך קטן על שפתיי. אך הוא היה קטן כי ראיתי את מה שהולך להגיע. ראיתי איך תוך מספר דקות המשחק מתהפך ושוב בבית מול קרחות מביכות ביציעים הנבחרת מפסידה ואנחנו הולכים הביתה עם אותה תחושת פספוס מוכרת.
כבר תקופה ארוכה שאני שואל את עצמי, איך זה יכול להיות? איך עם כל כך הרבה דורות של שחקנים לא הגענו לשום הישג משמעותי בכדורגל העולמי? איך מדינות כמו איסלנד, אירלנד, צפון אירלנד, דנמרק, וויילס, סקוטלנד, רומניה, סרביה ועוד רבות נמצאות במרחק שנות אור מאיתנו?
תומר חמד חוגג מול רומניה(צילום: עוז מועלם)
אז מה בכל זאת ניתן לעשות? אפתח את דברי בראייה שונה מרוב הביקורות. לא אתחיל בנוער ולא בתשתיות, וגם לא אדבר על מאמן ושחקנים. אתחיל בדבר הכי חשוב לדעתי וזה הקהל. הגיע הזמן שבכל משחק נבחרת יהיה אצטדיון מלא וקהל תומך. הגיע הזמן לארגון אוהדים אמיתי שיעודד בצורה אמיתית עם שירים אמיתיים ולא "ישראל מלחמה" או "אל אל ישראל". הגיע הזמן לתת לשחקנים את ההרגשה שכל מדינת ישראל איתם כשהם עולים למגרש.
מקרה ערן זהבי הוא חמור מאוד שלא צריך לקרות בכדורגל, אך האשמה היותר גדולה היא על האוהדים. הגיעה הזמן לתת כבוד לשחקנים ולמאמן ולתמוך בהם עד השנייה האחרונה. חובה על ההתאחדות למצוא אצטדיון אשר יהווה בית עבור הנבחרת לשנים הבאות עם קהל שיודע לתמוך ולעודד, עם אקוסטיקה טובה. שכל שחקן יריב יבין שדבש הוא לא הולך ללקק במגרש הזה. התשובה לדעתי היא אצטדיון טרנר, המגרש הביתי בישראל.
לצערי רמת הכדורגל בארץ היא כבר מזמן לא בינונית, אלא חלשה מאוד, אבל הפוטנציאל קיים. נחזור רגע לאחת הנבחרות המפתיעות של יורו 2016, איסלנד. מדינה עם כ־300 אלף תושבים, אבל רמת הנבחרת גבוהה בהרבה משלנו. זה הגיוני? כל איסלנדי שרוצה להגיע לנבחרת מבין שהוא צריך לעשות הכל כדי לצאת לשחק באחת הליגות הגדולות.
ביברס נאתכו באימון נבחרת ישראל(צילום: אורן אהרוני)
בקדנציה הקרובה המאמן יהיה חייב להבין שהוא צריך לדחוף את השחקנים הישראלים לצאת לאירופה וכמה שיותר, ושרק כך הם יוכלו להיכנס להרכב. המון שחקנים דואגים לשמור על אזור הנוחות שלהם, מתוך חשיבה "למה לי לצאת לחו"ל כשאני יכול להרוויח את אותם הסכומים בארץ". למעט מספר מצומצם של קבוצות, אין לנו רמת אימון, תשתיות, כוח אנושי וסקאוטינג ברמה סבירה. מאמן הנבחרת חייב להבהיר כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שאצלו הלגיונרים יקבלו עדיפות.
הרבה יגידו ובצדק שיש כמה שחקנים בכדורגל הישראלי ברמה גבוהה יותר מהלגיונרים שלנו, והם צודקים, אבל מה שצריך להיות חשוב לנו זאת הדרך. ששחקנים במכבי תל אביב, הפועל באר שבע, בית"ר ירושלי יבינו שאם הם רוצים לשחק בנבחרת, הם חייבים לצאת לחו"ל ולעבוד קשה.
הרכב לדוגמה המבוסס ברובו על לגיונרים: בשער: אריאל הרוש/אופיר מרציאנו. הגנה: טאלב טואטחה, ניר ביטון, בלם נוסף מליגת העל ומגן ימני מליגת העל. קישור: ביברס נאתכו, בירם כיאל, אלמוג כהן. התקפה: ערן ערן זהבי, תומר חמד, מואנס דאבור.
רובכם יבואו ויזרקו עוד שמות של שחקנים מליגת העל, אבל כל אוהד כדורגל חייב להבין שהליגה הזו שונה משאר העולם עם כדורגל בקצב וברמה אחרים לגמרי, שלא נותן עדות לכלום. כאשר נדבוק בחשיבה הזאת, יותר ויותר שחקנים ייצאו וייצגו אותנו בחו"ל. כיום למדינת ישראל יש 30 לגיונרים ורק 5 מצליחים. בתהליך זה נוכל להגדיל את כמות הלגיונרים פי 5 וגם לשפר את הסיכוי הסטטיסטי שחלקם יגיעו לרמות הגבוהות. דמיינו לעצמכם 4 שחקנים ישראלים בכל ליגה בכירה בעולם.
לליגה שלנו אין לאן לשאוף. היא צריכה להתמקד בטיפוח כישרונות צעירים ובשילובם בבוגרים. כמובן שאלה הראויים ייצאו בבוא הזמן לאירופה, וחוזר חלילה. דמיינו לכם, אצטדיון מלא עם קהל תומך, סגל לגיונרים רחב ואיכותי, ליגה צמודה מלאה בכישרונות צעירים, והכי חשוב נבחרת אחת מנצחת. זה לא החלום של כולנו, לא?
לפנייה לכתב/ת 
דאבור בזלצבורג
צילום: רויטרס
מומלצים
