הליגה הפציעה בעולם
42 אחוזים משחקני ה-NBA נפצעים מדי שנה, וכמעט כל לילה אנחנו נחשפים לשחקן כזה או אחר שנפגע וייעדר לתקופה. הסיבות הן כמות המשחקים הלא אנושית, הדרישה המוגזמת לשואו ופגרת הקיץ הארוכה מדי. ההצעה שלי: להפריד בין המזרח והמערב
שחקנים נפצעים פעם אחר פעם ועדיין הליגה הטובה בעולם לא עושה ואפילו לא מנסה לשנות את השיטה, והעונה אנו רואים זאת יותר מכל. על פציעות ב־NBA, למה הן קורות, ולמה חייבים לשנות את השיטה, ומהר. שחקני כדורסל רבים וטובים ישנם ב-NBA, יש שיגידו שהם בכושר הטוב בעולם, בטח עם כמות המשחקים שהם משחקים, שהיא בממוצע משחק כל יומיים, ותכלילו גם אימונים. אז מה הפלא שהם נפצעים?
מדי שנה, 42% מהשחקנים נפצעים, כש-40% מהפציעות קורות בזמן משחקים והשאר באימונים. כמעט כל לילה אנחנו נחשפים לשחקן כזה או אחר שנפצע כתוצאה מנפילה לא טובה, חבטה, או אפילו עייפות, מוצדקת יש לציין. פציעות הן דבר שהיה מאז ומעולם ולצערנו גם יישארו איתנו, אך אפשר בהחלט למגר אותן ולגרום להן לקרות לעיתים רחוקות הרבה יותר.
יש קבוצות שכבר נלחמות בתופעה הזאת, והן מוסיפות לעצמן עומק שחקנים גדול הרבה יותר בניגוד לשנים עברו (כדוגמת בוסטון, טורונטו), אבל גם זה לא עוצר את הפציעות של השחקנים שמשחקים כמות משחקים לא אנושית. עוד ניסיון להילחם בתופעה הזאת היא החופשה הארוכה שהשחקנים (או רוב השחקנים) מקבלים בין סיום העונה לבין תחילת העונה שבאה אחריה, חופשה שנמשכת לכל היותר חצי שנה בלי משחקים.
לצורך השוואה, בכדורגל האירופי החופשה ממשחקים רשמיים אורכת חודשיים בלבד. לצד כל "העזרות" מצד הליגה והקבוצות, מגיעה גם הצעה שנויה במחלוקת, בלשון המעטה, שהיא להוסיף עוד מפעל שידמה גביע, בהשראת הפרמייר־ליג. ממש להוסיף חטא על פשע. לא מספיק כמות המשחקים הלא הגיונית שהשחקנים משחקים בעונה, גם שוקלים להוסיף מפעל נוסף שהחשיבות שלו היא אפסית ביחס לאליפות, שהוא רק יגביר את העייפות והפציעות של השחקנים.
ככולנו יודעים שה-NBA היא ליגה מיוחדת. מעבר לכך שהיא העלית של שחקני הכדורסל, היא שונה בחוקיה, באופי המשחק, ובכושר. אם באירופה המשחק הוא יותר איטי ופיזי ומתבסס בעיקר על הגנות, ב-NBA המשחק מבוסס על ריצה ומהלכים מהממים שגרמו ל-NBA, לפחות בעיני, להיראות יותר כשואו, בטח בעונה הסדירה. לשם כך, ה-NBA דורשת בדרך כלל שחקנים אתלטים שיודעים לספק מהלכים נהדרים ופחות מתח ורגש. רגש. מילה שכבר כמעט ולא קיימת בעונה הסדירה, בניגוד לכדורסל באירופה.
באירופה אם קבוצה כלשהי תפסיד, תהיה אכזבה אמיתית, עצבות ולעתים אף כעס מצד השחקנים והאוהדים. מה קורה בארצות הברית? הפסדים כיחידים לא זוכים להתייחסות יתר על המידה, כי תמיד יש הזדמנות לתקן. אין לי ספק שלשחקני ה-NBA יש כושר פנטסטי, אך גם אין לי ספק בכך שרובם לא באמת מצליחים לסחוב את העונה הסדירה מבלי להיפצע. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל הם אחדים. ה-NBA לא חסה על אותם שחקנים, שגם הם בני אדם כמו שחקנים באירופה וכמונו, ולסחוב כמות של משחקים בשנה זאת יכולת כמעט על אנושי.
קומישינר הליגה, אדם סילבר, שאני חושב שהוא עושה עבודה נפלאה אך נכון לכתיבת שורות אלה, לא התעסק ברצינות בעניין הפציעות ולא קידם שום רעיון שאמור למתן את הפציעות, בכל דרך שהיא. אני רוצה להציע מתווה כלשהו, שאני חושב שהכי נכון לליגה כיום כדי למתן את כמות הפציעות ביחד עם כמות הקבוצות הגדולה. לחלק את הNBA לשני חלקים: מזרח ומערב. המזרח ישחקו בינם לבין עצמם והמערב בינם לבין עצמם. אפשר במקרה זה להשתמש בשיטה של ליגת העל של שלושה סיבובים, כך יוצאים עד לפלייאוף 42 משחקים, בערך משחק לשבוע. שיטה זו נראית מאוד תמוהה במבט ראשון וכזאת שתשנה את תדמית ה-NBA, אבל אני בטוח שהיא תמתן את הפציעות באופן משמעותי.
כאוהד כדורסל מושבע, חשוב לי לראות תחרותיות הרבה יותר משואו, כשכל קבוצה מגיעה כל שבוע בידיעה שיש לה מה להפסיד. התחרותיות והלחימה מכניסות בי מתח ורגש גדולים שאין תחליף אליהם. כאוהד מכבי תל אביב, הכעס על הפסדים והאושר על ניצחונות בולטים מאוד והם חלק מאותו עולם קסום שנקרא רגשות. הרגשות הללו חסרים מאוד ב-NBA, שהופכת להיות ליגה של שואו ולא של כדורסל אותנטי שכולנו היינו רגילים אליו.
אמנם השינוי שאני מציע נראה לא אפשרי, אך אני מציע גם לכם אולי לחשוב על אופציות לתקן את שיטת המשחקים בליגה הטובה בעולם כי כולנו רוצים שהיא תישאר כזאת, ולא תרד ברמתה בגלל אותם 42% שחקנים מדי שנה, שסובלים מפציעות כאלו ואחרות שמשביתות אותם, ואת התדמית של הליגה.
לפנייה לכתב/ת 
