"עברתי את התקופה הקשה בחיי, חששתי שמדובר בגידול סרטני"

"עברתי את התקופה הקשה ביותר בחיי, שהפכה בסיומה למאתגרת ולשיעור לחיים. זה היה סיוט אחד גדול. בהתחלה חששתי שמדובר בגידול סרטני, היה לי אפילו חשש ברמה הקיומית, אם אחיה או לא. אתה שוכב שבוע בבית חולים, בכלל לא חושב על כדורגל, רק אומר לעצמך 'תן לי לחיות'. אתה חושב מה יהיה עם אשתך והתינוק שבדרך ורק מקווה להיות בריא, עד שהבנתי שזה משהו זמני".

עד אוקטובר האחרון עידן ורד (28) היה השחקן הטוב בליגה, אלא שדווקא בעונת השיא שלו בבית"ר ירושלים תקפה אותו מחלה, אי תפקוד הוושט, שהשביתה אותו לארבעה חודשים. בסוף פברואר הוא החל לחזור בהדרגה, וביום ראשון פתח בפעם הראשונה בהרכב ואפילו הבקיע את השער היפה ביותר בקריירה, הסללום ב־1:1 נגד בני־יהודה.

ורד. "בכלל לא חשבתי על כדורגל"(צילום: עוז מועלם)

עכשיו, אחרי שחזר לעצמו, הוא מספר על הימים הקשים, הבדיקות והטיפולים, וגם על התמיכה של אשתו מאי ואנשי המועדון. "היה לי חלום אחד באותה תקופה. לא כדורגל ולא קריירה, רק לישון, לאכול ולשתות, הדברים הכי בסיסיים בסיוט הכי גדול שעברתי בחיי. חודשים אתה רק מקיא ולא יכול לישון. במשך חודש ישנתי עם כדורי שינה, קמתי כל יום בשבע בבוקר, הלכתי לבית חולים וקיבלתי שני ליטרים של אינפוזיה. כוס מים שווה הקאה. אתה קם כל בוקר בציפייה שהנה היום יהיה טוב יותר, אבל עוברים שבועות, חודשים, ולא עובר. אתה מתחיל לבכות בלילה, והיו לי הרבה לילות כאלו. חשבתי כבר שזה ייקח שנה או שנתיים, למרות שבבית החולים אמרו שמכירים את התופעה וזה יימשך ארבעה חודשים, בדיוק התקופה שסבלתי מזה. אבל תוך כדי אתה מרגיש אי־ודאות. בעזרת אשתי, שהייתה צמודה אליי ותמכה בי, והמשפחה שלי היה לי קל יותר".

ורד משחזר את היום הקשה ביותר שעבר עליו באותה תקופה: "זה היה בתחילת פברואר. היו לי כמה ימים של שקט, שבוע בלי הקאות, והגעתי לאימון של בית"ר. עשיתי אופניים, חדר כושר, חזרתי הביתה ואכלתי – וזה שוב קרה לי. הקאתי בלי הפסקה משתיים בצהריים עד שתיים לפנות בוקר, משהו כמו מאתיים הקאות. בפעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי שאני חסר אונים, שזה לא אני כבר. זרקתי את הטלפון והסתגרתי בבית כמה ימים, זה היה היום הכי קשה בחיים שלי".

הקשר מספר איך הכל התחיל: "זה היה בספטמבר, קמתי באמצע הלילה והתחלתי להקיא. פעם, פעמיים, וחזרתי לישון, חשבתי שמדובר בווירוס או משהו לא טוב שאכלתי. בבוקר ההקאות נמשכו, וזה לא פסק כמה ימים, עד שקמתי לילה אחד עם כאבי ראש וסחרחורות. אמרתי לאשתי שחייבים ללכת לבית החולים והגעתי בארבע בבוקר לאיכילוב".

"הקאתי בלי הפסקה"(צילום: עוז מועלם)

ומה גילו?

"עשו לי בדיקות, אמרו שזה כלום, אולי וירוס קטן. יצאתי עם הנבחרת למשחק בליכטנשטיין ואז היה משחק נגד ספרד. אכלתי, שתיתי, הכל היה טוב. הייתי משוכנע שהכל מאחוריי, כבשתי נגד מכבי נתניה, בישלתי מול מכבי חיפה, ואז בלילה אחד הקאתי חמישים פעם, כולל דם. הבנתי שזה משהו חמור, הגעתי שוב לאיכילוב, והפעם כבר אישפזו אותי. עשו לי בדיקת גסטרו, אמרו לי 'אין לך משהו רציני, בקע סרעפתי קטן, קח כמה כדורים והכל יעבור'. ב־23 באוקטובר, אני זוכר את התאריך המדויק, המצב החמיר. הייתה פגרת נבחרות ויצאנו להולנד עם הנשים, כולל איתי שכטר, יוסי בניון וטל בן־חיים. איך שנחתנו התחלתי להקיא בלי הפסקה. סבלתי, רק רציתי שזה כבר ייגמר. פה כבר נכנסתי ללחץ, לא הבנתי מה קורה איתי".

ורד חזר ארצה ונכנס לבית חולים. "אלי טביב ואלי אוחנה דאגו שיאשפזו אותי בהדסה עין־כרם, הייתי שם שבוע שלם, עשו לי את כל הבדיקות: גסטרו, ביופסיות, צילומי ושט וקיבה, ישנתי ארבעה ימים עם זונדה באף. ההמתנה הייתה מתסכלת. בשלב מסוים כבר חשבו שזה סרטן, אבל אחרי בדיקות הדם אמרו לי שאין משהו מסוכן. לא אכלתי ולא שתיתי, הכל דרך אינפוזיה, ירדתי שבעה־שמונה קילוגרמים ובסוף כל הבדיקות מצאו את הבעיה, אי תפקוד הוושט. מחלה שלא מצריכה ניתוח, שזה היה מעודד, אבל מצד שני אין לזה תרופה, ויצאתי מבית החולים בלי להבין מה קורה איתי".

ורד היה תלוי באשתו, שהפכה למטפלת אישית שלו. "אשתי הפכה למטפלת שלי 24/7, כולל נהיגה. הרי תשעים אחוז מהחיים שלנו זה סביב האוכל: מסעדה, חתונה, ארוחת שישי, חבר לבית קפה, כל הקבוצה לערב גיבוש, ואני לא מסוגל לגעת בכלום".

טביב ואוחנה. עזרו לוורד(צילום: ראובן שוורץ)

ורד סיים את סדרת הבדיקות בבית החולים, אבל הגוף עדיין לא התאושש. "המשכתי להקיא כל יום במשך חודשים. אתה לא אוכל, לא ישן, לא שותה טוב, לא יכול לנהוג, אתה עייף, כל היום סחרחורות, אתה לא בן אדם, פתאום אתה לא מכיר את הגוף שלך. שקלתי 71 ק"ג ופתאום הגעתי ל־63, שלד. הלכתי לטיפולים אלטרנטיביים, דיקור, רפואה סינית, שיניתי את התזונה שלי. לא נגעתי כבר חצי שנה בקפה ובמוצרי חלב. עכשיו ברוך השם אני אוכל ושותה, הכל בסדר, חזרתי למשקל שלי ואני שומר על תזונה נכונה".

הקשר עבר פציעות בקריירה שלו, אבל המחלה הזאת הייתה ההתמודדות הקשה ביותר. "מגיל שבע אני רגיל להתאמן, להיות בכושר, לשחק, ופתאום שלושה חודשים אתה לא יכול לרוץ. אתה עולה שתי קומות ברגל ויש סחרחורות. ראיתי בזה סוג של אתגר. כבר עברתי בקריירה שלי, כשהייתי בשיא הכושר במכבי חיפה, ניתוחים בכתפיים וחזרתי טוב יותר. בכל התקופה הזו לא אמרתי 'איזה באסה שזה בא לי בשיא הכושר', ראיתי בזה משהו מאתגר ומחשל, השיעור הכי טוב שקרה לי בחיים".

אנשי בית"ר ליוו את ורד בהליך ההחלמה שלו. "טביב ואוחנה היו איתי בקשר כל יום, דאגו לי מאוד. גם אנשי הצוות, אושרי דודאי, מאיר הרוש, גילי לבנדה ובני בן־זקן, והשחקנים. שכטר, שהוא כמו אח שלי, היה היחיד שידע כל צעד ובכי שלי. אני לא מסוג האנשים שמספרים הכל, כל היתר ידעו שיש לי איזה וירוס או חיידק, לא הרחבתי".

ורד ושכטר. "כמו אח שלי"(צילום: עוז מועלם)

לא מוותרים על האליפות

ראית את מרבית העונה של בית"ר מהיציע, מה אתה חושב עליה?

"אני חושב שזו עונה ענקית, מעבר לכל הציפיות של כולם, הבעלים, הצוות והקהל. להיות בפלייאוף עליון, שבעה משחקים לסיום העונה בשש הפרש מבאר־שבע, להיות בגמר הגביע אחרי עשור, זו עונה גדולה שחייבים לסיים אותה עם תואר".

בשני המשחקים האחרונים צברתם רק נקודה אחת.

"נפל לנו לו"ז עמוס של שלושה משחקים בשבוע עם הרבה פציעות. עלינו לגמר הגביע, הפסדנו בטרנר, שזה יכול לקרות, התיקו נגד בני־יהודה היה פספוס ענק שלנו. יש עוד שבעה משחקים והכל יכול להיות, אפילו שזה נראה טיפה קשה יותר. אני רוצה לזכות השנה בתואר, האחרון היה כשהייתי פה בקדנציה הקודמת".

חותם על תואר אחד?

"לא. אנחנו בגמר הגביע, וגם בליגה לא אמרנו את המילה האחרונה".

שחקני בית"ר. עדיין במירוץ(צילום: ראובן שוורץ)

איך השחקנים הצליחו לתפקד אחרי כל מה שעבר על המועדון העונה?

"מבחינתי, לכל שחקן שלנו מגיע צל"ש. עברנו בכל פעם משהו חדש, וכל שבוע באנו כמו גברים והשתקנו את המשהו החדש. בכל אימון נתנו מאה אחוז, מכל פרשייה עשינו מקפצה. היו בינינו, השחקנים, הרבה שיחות, בעיקר עם הקפטן שכטר, ואמרנו שצריכים להיות ביחד ולעשות הכל שנצליח ושהקהל שלנו יהיה מרוצה".

במשחק האחרון נגד בני־יהודה כבשת שער אדיר. היפה ביותר שלך?

"היה לי שער נגד מאריבור במוקדמות האלופות, שעד יום ראשון היה הכי יפה שלי. אין ספק שהשער נגד בני־יהודה היה הכי שמח שהיה לי בחיים. זו הייתה החותמת שהנה אני פה ושהתגברתי על המחלה".

ביום שני נגד מכבי ת"א בטדי.

"אם רוצים ללכת עד הסוף, חייבים לא להסתכל על באר־שבע ולא על אף אחת. אם נהיה טובים וניקח נקודות, אני מאמין שבאר־שבע תמעד ונהיה שם".

ורד. כבש בבכורה המחודשת שלו(צילום: ראובן שוורץ)

שכטר צפוי לעזוב בסיום העונה.

"אני לא מעורה בזה, אבל מה שברור שכל חדר ההלבשה רוצה שאיתי יישאר. הוא נכס, החלוץ הכי טוב בארץ. ברמה אישית, אני מאוד קשור אליו, יש בינינו כימיה מעולה, מקווה שיישאר".

מה אתה חושב על מעורבות טביב?

"זה קורה בכל העולם. מי ששם את הכסף מתווה דרך, רק שפה עושים מזה יותר מדי,

מחפשים אותו. כולם במועדון אוהבים ומכבדים אותו. יש לו קו מסוים שהוא מנחיל לנו כמה שנים, וזה מצליח בגדול. לי הוא עשה רק טוב, אחרי שהייתי בחו"ל בלי כושר הוא נתן לי גב וביטחון ועזר לי להראות לכולם מה אני שווה".

תישאר פה בעונה הבאה?

"הארכתי חוזה לעוד שלוש שנים. כל עוד ירצו שאשאר, אני פה. אני בשיא הקריירה שלי, ברור שיש לי עוד חלום לשחק בליגה טובה בחו"ל, אבל אסור להסתכל יותר מדי קדימה, למדתי את זה על בשרי. צריך להסתכל רק על האימון הבא, במקרה שלי על הארוחה הבאה, ולקוות רק לבריאות ושמחה שהייתה כל כך חסרה לי בחודשים האחרונים".