בין קזבלנקה למכבי ת"א
מועדון הכדורגל המוביל ממרוקו נקלע למשבר בעקבות עומס המפעלים והסגל הקצר. מאז נרשמה התאוששות, בדיוק בזמן לקראת הדרבי הגדול
השבוע האחרון היה אחד השבועות הסוערים ביותר שחווה עולם הספורט הישראלי בשנים האחרונות. הוא כלל מספר אירועים מפתיעים, פרשיות מטלטלות, משחקים דרמטיים וסיפורים מרגשים. זה התחיל עם שחרורו של עומרי כספי מהווריורס, והמשיך עם פרשת גלן רייס ג'וניור, ההדחה של ברצלונה מליגת האלופות, הקאמבק האדיר של יובנטוס שלא הספיק לה בסופו של דבר, וסיום העונה הסדירה בNBA. בין לבין היינו עדים למשחק עונה מרתק בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב ולמשחק הירואי של דיוייד בלאט ודרושפאקה בדרך ליתרון בסדרת גמר היורוקאפ.
על כל אחד מאירועים אלה אפשר לכתוב שלל כתבות, ניתוחים ומאמרי דעה, אך הפעם בחרתי להתמקד דווקא באירוע אחר שהתרחש השבוע. ביום ראשון האחרון הנהלת מועדון הכדורסל מכבי תל אביב יצאה בהכרזה מרחיקת לכת, לפיה בעונה הבאה יציג המועדון שתי קבוצות שונות ליורוליג ולליגה המקומית. הטענה העיקרית של ראשי המועדון להצדקת החלטתם הייתה הקושי לשלב בין שתי המסגרות. מכבי תל אביב הוא מועדון מקצועי ותחרותי אשר מציב לעצמו מטרה להילחם בכל עונה על כל התארים האפשריים. לפי טענת המועדון, התחרות בשתי המסגרות במקביל פוגעת בקבוצה ולא מאפשרת לה להשיג את המטרות אותן היא מציבה לעצמה. לכן, לאחר מחשבה רבה והתייעצות עם גורמים מקצועיים רלוונטיים, החליטו במועדון הכדורסל המעוטר בישראל לשנות כיוון ולנקוט בגישה חדשה.
אנשים רבים הרימו גבה על החלטה זו, והיא בהחלט שנויה במחלוקת. עם זאת, לפי דעתי אין עוררין על כך שהשילוב בין שתי המסגרות אכן מקשה על המועדון ומעמיד אותו בעמדה מעט בעייתית. אי שם הרחק מתל אביב, בענף ספורט אחר וביבשת אחרת, ישנו מועדון ספורט נוסף שנפל אף הוא קורבן לתחרות במקביל במפעל מקומי ובמפעל יבשתי. למי שתהה, מדובר במועדון הכדורגל ווידאד קזבלנקה. לסיפורם של האדומים מקזבלנקה ולסיפורם של הצהובים מתל אביב יש לא מעט קווים דומים.
על הסינדרלה המרוקאית
לא משנה איך העונה הזו תסתיים, אין ספק שהיא תירשם בספרי ההיסטוריה של ווידאד קזבלנקה ולא תישכח מלבם של האוהדים במשך הרבה מאוד זמן. כפי שפירטתי בכתבתי הקודמת באתר, בשנה האחרונה המועדון המרוקאי עבר שינויים רבים בדרך לזכייה היסטורית וסנסציונית בליגת האלופות של אפריקה. לרגע אינני מנסה לטעון שאנשי המועדון מתחרטים על הזכייה בתואר הנכסף, אך לצד הרווחים והיוקרה שהזכייה הביאה עמה לקזבלנקה, היו לה גם השלכות שליליות באופן מובהק.
ראשית, לאורך שלבים רבים של העונה ווידאד נאלצה לשחק בשתי מסגרות במקביל. ההגעה לשלבי ההכרעה של ליגת האלופות ובהמשך ההעפלה לאליפות העולם למועדונים, אילצו את המרוקאים להתמודד עם עומס רב - פיזי ומנטלי. תוסיפו לכך את גביע האומות של אפריקה (בו רבים משחקני ווידאד לקחו חלק) שנערך באותה תקופה ותקבלו לו"ז סבוך וצפוף ממנו סבלה ווידאד. משחקים רבים של הקבוצה נדחו אך גם משחקי ההשלמה נקבעו בזמנים לא אידאליים. נוצר מצב בו לווידאד יש משחק בכל שלושה ימים, כאשר כמעט ואין שני משחקים רצופים באותה מדינה. לו"ז שמזכיר לו"ז של NBA.
למאמן הקבוצה לוסיין אמוטה לא נותרו הרבה ברירות והוא נדרש לחלק את העומס בין שחקניו ולעשות רוטציה רחבה ומחושבת. באופן הגיוני, כוכבי הקבוצה נשמרו למשחקים הבינלאומיים, ובמסגרות המקומיות ווידאד עלתה לשחק לרוב בהרכבים משניים. אם זה לא הספיק, כתוצאה מההצלחה בזירה הבינלאומית, לא מעט משחקני הקבוצה בחרו לסיים את דרכם בה ולהתחיל פרק חדש בחיים. שישה שחקנים משמעותיים עזבו את ווידאד כאשר הבולטים ביניהם הם הבלם יוסוף רבה והכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה אשרף בנצ'רקי.
רבה, אשר היה עוגן מרכזי בקבוצה מאז הגיע אליה לפני 7 שנים, בחר לתלות את הנעליים בגיל 32, רגע אחרי שהגיע לפסגה חדשה בקריירה. באשר לבנצ'רקי, לאחר שהוביל את ווידאד לזכייה בליגת האלופות ואף זכה בתואר השחקן המצטיין של הטורניר, משך הכוכב את תשומת ליבם של סקאוטים רבים עד אשר נמכר לאלהילאל, מועדון כדורגל מוביל בערב הסעודית, תמורת סכום שיא בליגה המרוקאית של חמישה מיליון אירו (מאז הוא הספיק להוביל גם את אלהילאל לזכייה בליגה המקומית). המצב שנוצר לא היה אופטימלי והוא הביא לתוצאות מיידיות - ווידאד הודחה מהגביע המרוקאי כבר בשלב רבע הגמר, ובליגה היא העדרדרה עד למקום ה-14 לאחר שרשמה ניצחון אחד בלבד בעשרה משחקים.
השקט שאחרי הסערה
למרות הכל, ווידאד לא נשברה. לאחר שההשתתפות במסגרות הבינלאומיות הגיעה לסיומה, הסערה הגדולה שככה לה. העובדה שנשארו לווידאד משחקים בליגה המקומית בלבד איפשרה לאנשי המועדון להתפנות ולהתעסק בשיקום הקבוצה. הצוות המקצועי לא ביזבז זמן יקר ושני שחקנים מבטיחים כבר הצטרפו לשורות המועדון- עבד אלחמיד אל קטארי, שחקן נבחרת מרוקו, קשר דפנסיבי מנוסה אשר שיחק בעברו בבונדסליגה ובליגה הצרפתית, ואלחנדרו קינטאנה, חלוץ מטרה ארגנטינאי עם פוטנציאל אדיר. האדומים ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם על מנת לחזור לקדמת הבמה של הכדורגל המרוקאי, ולהוכיח פעם נוספת שיש להם אופי רב. הרעב לנצח חזר, היכולת על כר הדשא השתפרה, ושמחת החיים נראתה שוב באימונים. לפתע ווידאד מצאה את עצמה במומנטום נהדר והיום היא עומדת במאזן של תשעה נצחונות ושתי תוצאות תיקו באחד עשר המשחקים האחרונים שלה.
מחר (שבת) ווידאד תתייצב באצטדיון מוחמד החמישי לדרבי החם של קזבלנקה, בו תתמודד נגד יריבתה המושבעת ראג'ה. למי שלא מכיר, הדרבי של קזבלנקה נחשב למשחק המסקרן והאמוציונלי ביותר בכדורגל האפריקאי. ליריבות בין הקבוצות היסטוריה ארוכת שנים ועבור אוהדי שתי הקבוצות זהו הרבה יותר מעוד משחק. ממש "סופר קלאסיקו אפריקאי". את ההפסד האחרון שלה ווידאד רשמה לפני קצת יותר מחודשיים נגד אותה ראג'ה, לאחר שספגה שער מכריע מרגליו של באדר בנון בדקה ה88, במה שהיה לטרגדיה אמיתית עבור אוהדיה. מחר, בשעה 18:00 שעון ישראל, ווידאד תקבל את ההזדמנות לנקום על אותו הפסד עגום, לפצות את האוהדים, ולהזכיר לכולם שקזבלנקה אדומה!
לפנייה לכתב/ת 
