הבנייה הלא ספורטיבית של פילדלפיה
עם כל הכבוד לחבורת הצעירים הלוהטת, לא הייתי רוצה לראות בגמר ה־NBA קבוצה שהתבזתה במשך שנים כדי להרוויח בחירות ראשונות בדראפט
הקבוצה הלוהטת ביותר בליגת ה-NBA, פילידלפיה, הגיעה לפלייאוף שייצא לדרך בשבת בלילה. היא הבטיחה וקיימה, סיפקה כדורסל מרהיב והשיגה לעצמה את המקום השלישי במזרח. ועדיין - איכשהו אני לא סובל אותה. היא חפרה לעצמה בור משתלם.
אני מאמין בספורטיביות גם כשהקרב נראה אבוד. אי אפשר לשכוח את צורת בניית הקבוצה, ולמרות שהיא לא הראשונה שנקטה בשיטת ה-Tanking, ההפסדים המכוונים במטרה להרוויח פרסים בדראפט הייתה קיצונית.
בן סימונס מפילדלפיה(צילום: רויטרס)
בארבעת העונות האחרונות, החל מעונת 2012/13, הקבוצה לא הצליחה להשיג מאזן חיובי ועברה את רף 30 הניצחונות רק פעם אחת. על הדרך היא אספה כישרונות צעירים (לפחות בזמן בחירתם בדראפט) דוגמת נרלנס נואל, ג'אליל אוקפור, ג'ואל אמביד, בן סימונס ומרקל פולץ. כרגע נראה שלפחות שניים מהם יובילו את הליגה לעידן פוסט-לברון ושות'.
כדורסל משחקים במשך 48 דקות בכל לילה, 82 משחקים בכל עונה, ונלחמים בשיניים על כל ניצחון. לפחות ככה אנחנו רוצים להאמין. המציאות היא, למדנו, קצת אחרת, ובליגה שבה הלוזרים מקבלים תמלוגים - זה היה רק עניין של זמן עד שהסיסטם יישבר. נואל, אמביד וסימונס ישבו על הקווים במשך עונתם הראשונה בקבוצה בעקבות פציעות שהופיעו טרם בחירתם. פילדלפיה ניצלה את ההזדמנות כדי לשחק כדורסל שפל ולהוסיף לעצמה חלקים זוהרים בכל שנה.
השדרנים כבר מדברים על הפוטנציאל של הקבוצה להחליף את קליבלנד בגמר עוד השנה. אני באופן אישי מעדיף לראות קבוצה אחרת בגמר, קבוצה שנבנתה ביושר. לקבוצת הכדורסל מפילדלפיה בוודאות לא מגיעים עוד פרסים.
לפנייה לכתב/ת 
חגיגות בפילדלפיה
צילום: רויטרס
מומלצים
