הפורום להנצחת כישלון הנבחרת / "המשקיף"
בשעה טובה נקבע הפורום המקצועי שיבחר את זהות המנהל הטכני והמאמן של נבחרת ישראל, אבל עמיר פלג לא חושב שחברי הוועדה הם המועמדים המתאימים ביותר לתפקיד
מפאת עברו וניסיונו נתחיל בקשטן, שנפרד מהנבחרת לפני כעשור, בתום כישלון מהדהד במוקדמות מונדיאל 2010 למרות הגרלה נוחה במיוחד. לא מעט דברים מרשימים עשה המאמן הוותיק בקריירה העשירה שלו, אבל עם כל הכבוד וההערכה, מדובר באיש מקצוע לא ממש מעודכן שפרש די מזמן. מה שכן, כשותף פעיל בפרלמנטים של בתי קפה (מפתיע באמת שצביקה רוזן לא השתחל לוועדה), אין ספק שקשטן בכושר מצוין מבחינת דיבורים עם חברים.
אוואט גר בכלל בספרד, אבל בטח עקב אחרי הכדורגל שלנו מקרוב - לטלוויזיה. כיום הוא סוכן שחקנים בינלאומי, שאף הצהיר לא מזמן: "המטרה שלי היא לקחת את השחקנים הטובים ביותר שיש בישראל ולייעץ להם איך להתקדם". כלומר, מדובר באינטרסנט, שקשרים עם המנהל הטכני והמאמן הלאומי שיבחר בוודאי לא יזיקו לעסקיו. עם זאת, בטוב ליבו הבטיח שוער העבר להגיע בטיסה לכל דיוני הוועדה, וזה ממש יפה מצידו.
”יש איזושהי הרגשה של שינוי", החמיא אוואט למי שבחרו בו, אבל דווקא אז צינן את ההתלהבות: "מי שחושב שהשינוי יהיה בן-רגע טועה". חבל. לפי הפסיפס האנושי המדהים של חברי הוועדה כבר דמיינתי מהפך מיידי.
בן-מלך הוא מומחה לתורת האימון, אדם חברותי ונוח לבריות, לא כל שכן למעסיקיו בהתאחדויות ובאיגודים השונים. אבל הליהוק שמעלה הכי הרבה תהיות הוא בא-כוחה של מכבי ת"א, עו"ד מורן מאירי. בשביל
מה צריך עורך דין בוועדה מקצועית שבוחרת מאמן לאומי? על מי בדיוק יסנגר הפרקליט המלומד? האם יציע למנות את ג'ורדי קרויף התשוש למשרת המנהל הטכני? ומה הייתה עמדתו כאשר אותו קרויף הביע תקווה ששחקני קבוצתו לא יוזמנו לנבחרת, כדי לשמור להם על הרגליים?
על כל חברי הוועדה יחלוש כמובן יו"ר הוועדה המקצועית אלי אוחנה, שנמשח לא מכבר לתפקיד על ידי הסחבקים בהתאחדות. מיד אחר כך נשאל מאמן הנוער הכושל לשעבר על שיטת החבר-מביא-חבר בהתאחדות שהובילה למינויו, ועל החשש לניגוד עניינים עקב יחסיו הקרובים עם יוסי אבוקסיס, אחד המועמדים לתפקיד המאמן הלאומי. "אני חבר גם של ניר קלינגר וגם של רוני לוי", התגאה אוחנה. "95 אחוזים מהאנשים בכדורגל הישראלי חברים שלי".
תשעים וחמישה אחוזים?! בהתחלה זה נשמע המון, אבל כעבור כמה ימים אוחנה שוב התראיין, הפעם גם על יחסיו עם מעסיקו בבית"ר ירושלים, והצהיר: "אני אתמוך באלי טביב לא במאה אחוזים, אלא ב-500 אחוזים". כלומר 95 אחוזים לפי סולם אוחנה זה ממש לא הרבה. בקיצור, מדיניות היד רוחצת יד שאיפיינה את הניהול השכונתי בכדורגל הישראלי בכלל ואת הנבחרת בפרט תימשך עוד הרבה שנים. באלף אחוזים.
לפנייה לכתב/ת 
