דור החלוצים
כתבנו הנמרץ צלל לארכיון 70 שנה אחורה לימים שבהם נבחרת ישראל הייתה גרועה, העסקנים שלטו והתירוצים חגגו. או בקיצור: העברית השתנתה, היתר לא ממש
אם לטקסט היה סאונד, לכתבה הזו היה פסקול של יומני כרמל. בחלק נכבד מהדיווחים שמופיעים בה אפשר ממש לשמוע את הטון שמערב פומפוזיות מתכתית עם הדרת כבוד לספורטאים האמיצים שעלו אל כר הדשא ועשו כמיטב יכולתם.
צלילה אל ארכיון העיתונים מהשנים הראשונות של הקמת המדינה ומדורי הספורט הצנועים שלהם, מגלה שני דברים מרכזיים: 1. זה אוצר. 2. שום דבר לא באמת השתנה. חזרנו לאחור, שייטנו בין מספר אירועי כדורגל שהתרחשו קצת אחרי ה"אנו מכריזים בזאת", והנה הדיווח (לא חייבים להצמיד את האוזן אל הטרנזיסטור, זה עיתון).
באנו, הפסדנו, בכינו
משחק הנבחרת הראשון
יכול להיות שאת הרמז הראשון לגבי העתיד של הנבחרת הלאומית קיבלנו במשחק הראשון שלה אחרי הקמת המדינה. האירוע המרגש נרשם ב־26 בספטמבר 1948, אז הוזמנה הנבחרת ע"י המגבית היהודית המאוחדת למשחק ידידות מול נבחרת ארה"ב האולימפית בעיר ניו יורק.
ביום המשחק התנוססה הכותרת על הגעת הנבחרת לארה"ב, אבל עיקר הידיעה עסק בגודל המשלחת ובכך של־17 השחקנים צורפו לא פחות משבעה מלווים ובהם נציגים מטעם אגודות מכבי, הפועל, בית"ר וכמובן "מר קטוביץ' מההתאחדות". למרות הרצון לתמוך בבחורינו הנמרצים, הטון של הידיעה היה ביקורתי: "אם היה זה נכון להרכיב נבחרת ביחס של השחקנים והמלווים כפי שצוין לעיל, שאלה זו נשאיר לאנשי המקצוע ולקוראים. מן הנסיון במשחקי הפועל בארה"ב ומן הדינים והחשבונות שהוגשו בעקבותיהם ברור כי לפי שיטת המשחקים בארה"ב מן ההכרח להופיע עם שחקני מילואים מרובים כדי לאפשר הופעה מלאה גם במקרי פציעה אפשריים במשחק הנוקשה של האמריקנים. מדוע לא לקחו אפוא 20 שחקנים ופחות מלווים?"
למחרת הופיע עיתון חג (ראש השנה) ובו שני עמודים בלבד. בין הכותרות הראשיות שהופיעו באותו יום: "האם ניסו להתנקש בבן גוריון?", "שליט עבר הירדן עבדאללה יקים ממשלה בעיר העתיקה בירושלים" וגם "נתפס מחסן נשק של לחי בת"א".
הדרמות המדיניות/פוליטיות הללו לא מנעו מכך שבחלקו התחתון של העמוד הראשון התנוססה הכותרת הספורטיבית: "ישראל הפסידה 3:1 במשחקה הראשון בארה"ב". את השער לישראל כבש שמואל בן דרור בדקה ה־20. הדיווח על המשחק, אליו הגיעו 50 אלף צופים, לא הוסיף אופטימיות לעם המתגבש בציון: "המשחק הסתיים ב־1:3 שערים לטובת הקבוצה האמריקאית. המשחק היה נאה ונקי, אולם במחצית השנייה נפגע המגן הימני של ישראל, שלום שלומזון, ברגלו הימנית בשעת התנגשות שחקנים לפני שער ישראל". הנה מתחילה המורשת: באנו, הפסדנו, בכינו.
את מי זה מעניין?
משחקי הליגה הראשונים
אז מיהו הסקורר הכי מהיר במדינת ישראל? את השער הראשון במשחקי הליגה במדינת ישראל הצעירה, בשבת של ה־28 במאי 1949, כבש אליהו רייכנר מהפועל ת"א בניצחון 0:2 על הפועל ראשל"צ, וזה קרה כבר בדקה התשיעית. במקביל למשחק שהחל בשעה 17:00 נפתח גם המשחק של הפועל חיפה מול הפועל פ"ת, אבל שם החלוצים כנראה היו נעדרי תודעה היסטורית, כי נגמר 0:0.
הכותרת הראשית בעיתון סיפרה על כל ש"מוסקבה מוכנה לקלוט פליטים ערבים באסיה התיכונה" וכותרת המשנה עדכנה כי נערכו דיונים "על מסירת עזה ופליטיה לישראל".
מי שנימנם בשבת וחיפש עדכונים על תוצאות המחזור ההיסטורי בליגה הישראלית, קיבל דיווח קצרצר בעמודים הפנימיים: "אתמול החלו משחקי הליגה הראשונה במקומות שונים בארץ: מכבי פ"ת – מכבי רחובות 1:2, מכבי ראשל"צ – מכבי נס ציונה 0:3, הפועל פ"ת – הפועל חיפה 0:0, הפועל ת"א – הפועל ראשל"צ 0:2".
את רוב השטח קיבל משחק גומלין ברבע גמר גביע המדינה, שבו ניצחה בית"ר ת"א את מכבי ת"א 0:2. ילובסקי ו־ורמש, אלי פוקס ממכבי החמיץ פנדל. הכתב אמנם ציין כי הגיעו 3,000 צופים, אבל היה מאוכזב משום ש"המשחק היה בדרך כלל חלש מבחינה טכנית וטכסיסית. המשחק התנהל בהתחלה תוך איטיות מסוימת, אך בולט יתרון בית"ר במהירות, בגישה על הכדור והעברתו". ועכשיו רק צריך להקריא לג'ורדי קרויף ולעדכן שגם מכבי שלו חלשה מהבחינה הטכסיסית ומבחינת הגישה.
אגב, הגביע לא חולק בסופו של דבר, כי המשחקים הופסקו באמצע חצי הגמר עקב אי הסכמה בין המרכזים. תדמיינו לכם שגם בשנת 2018 עדיין היו שולטים כאן מרכזים. אה, רגע.
הפוזיציה של הקונדיציה
השלושער הראשון בליגה
"קומו על הרגליים ותריעו לבחור הזה בחולצה הכחולה", כך בוודאי שאג תואם רמי וייץ מודל 1949 אחרי שראה את ההצגה של דניאל ילובסקי מבית"ר ת"א מול הפועל חיפה. טוב, נסחפנו, אבל אפשר לתת כפיים מנומסות לכובש השלושער הראשון של מדינת ישראל. זה קרה ב־4 ביוני 1949, כשהבית"רים פירקו את היריבה 1:7.
כמה נסחפנו? ב"ידיעות אחרונות" שהתפרסם ביום למחרת, כלל לא צוינו כובשי השערים, ולמשפחה של ילובסקי לא הייתה שום ידיעה אותה היו יכולים לגזור מהעיתון ולהשוויץ מול השכנים על כוס גזוז במרפסת.
באופן מפתיע אירוע שמקבל יותר פירוט הוא משחק ידידות (!) בו משטרת חיפה ניצחה את משטרת מחוז ת"א 0:5. מעבר לכך שזה כנראה מעיד שכתב המשטרה היה הרבה יותר מעורבב במערכת, בידיעה מופיע הטקסט המופלא הבא: "המשחק גילה יתרון ברור של נבחרת מחוז חיפה שהופיעה בקונדיציה טובה יותר ושיחקה משחק מותאם יותר. בקבוצה התל אביבית ראו לעיתים מבצעי יחיד נאים ויכולת טובה של כמה וכמה משחקניה, אך חסרה בקבוצה אחדות וקודם לכל חסרה לשחקנים קונדיציה". נפל האסימון: זה למה לא עלינו למונדיאל כבר 40 שנה – חסרה לשחקנים קונדיציה.
לא מרלבורו, אדום
המורחקים הראשונים
ב־12 ביוני 1949 התפרסמה בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" ידיעה על כך שהמעשנים מתרעמים על כך שמחירי סיגריות ויריג'יניה עלו ב־25 מיל (היה פעם מטבע כזה). ההורדה של מחיר "הסיגריות העממיות" ב־10 מיל לא הרגיעה אותם. לא ברור אם יש לזה קשר, אבל במחזור הכדורגל שנערך יום קודם לכן נשלף הכרטיס האדום הראשון במדינת ישראל. זה קרה במשחק בו אירחה הפועל חיפה את מכבי ת"א למשחק רב חשיבות שהסתיים ב־0:1 לאדומים 0:1. הרגע ההיסטורי־דרמטי הגיע בדקה ה־44: השופט הרחיק במקביל את יצחק בן־זאב מהפועל חיפה ואת אברהם טוריקה ממכבי ת"א. הצהובים, אגב, חטפו עוד ארבעה אדומים וגמרו את המשחק בשישה שחקנים.
אחי, יש עימך סיגריית וירג'יניה? אני חייב להירגע קמעה.
יש רמה, אין מתח
האלופה הראשונה
הימים הם ימי צנע. שר האוצר מבטיח שלא יוטלו עוד הגבלות וקיצוצים על צריכת מזון, במחנה העולים בפרדס חנה שובתים רעב ויש גם דיווח מעט היסטרי על "כנופייה של פושעים צעירים משתוללת בת"א – נחשול של מעשי פשע מציף את העיר". בידיעה עצמה מפורט כי מדובר בנערים בגילאי 14 עד 17. נו, טוב.
3 ביוני 1950 – למדינה הצעירה (לפחות לחלקה) אין הרבה מה לאכול, אבל כבר יש אלופה ראשונה ומלך שערים ראשון. מכבי ת"א זוכה בתואר עם מאזן של 21 ניצחונות, שני הפסדים ותיקו בודד. מלך השערים הוא יוסל'ה מרימוביץ' עם 25 כיבושים. במדור הספורט כבר אפשר לזהות סגנון כתיבה שונה, משוחרר יותר. אם תרצו, ב־4 ביוני 1950 מופיע טקסט הצבע הראשון בעיתונות הספורט. הכותרת הלכה לכיוון המהורהר: "מה בין מתח ורמה בספורט".
בהמשך תוהה הכותב: "בכדורגל כבספורט בכלל נוהגים להבחין בין שני מושגים, רמה ומתח. יכול לעמוד המשחק על רמה גבוהה והקהל מצידו יפהק מרוב שיעמום ויצבוט את עורו לבל יירדם חלילה. מאידך יש ורמת המשחק תהיה ירודה, והקהל למרות זאת יתלהב ויקפוץ מעורו ממש".
בהמשך הוא כבר מרשה לעצמו להשתמש בסלנג ומספר שהמפגש בין מכבי ת"א להפועל פ"ת "היה משחק ליגה רב מתח, אולם לא תמיד עמד על גובה רב. במחצית הראשונה מתלהב הקהל אך אינו 'מבסוט' כי אין שערים. עזר המזל או האל וזליקוביץ' מהפועל מצליח לנצל כדור שנשמט מידי בן דורי ומבקיע שער". בהמשך ישראלי משווה והמתח עולה לשיא "ברגעי הסיום כשהעייפות 'התלבשה' על השחקנים". בסוף מרימוביץ' כבש שער ניצחון.
מנגלים בפ"ת
מחזיקת הגביע הראשונה
אחרי אליפות ראשונה, הייתה בטוחה מכבי תל אביב שגם בגביע הראשון היא תזכה בלי בעיה מיוחדת. ב־7 ביוני 1952, היום בו נערך משחק הגמר היא התחילה להבין שבצד השני יש מתנגד וקוראים לו מכבי פתח תקווה.
הכותרת ביום שאחרי הייתה: "גביע המדינה נדד לפתח תקוה". הסאבטקסט ברור: לגביע יש מקום אליו הוא שייך, אבל הוא נדד למושבה ההיא במזרח.
רוצים קצת צבע? "אוהד מפטיר: בצער רב וביגון קודר אני מצטער להודיע שיהושע גלזר משחק כמגן ולא כחלוץ מרכזי". תחת כותרת הביניים "4 נחמות" מספר הכותב כי מומחי כדורגל שקרובים יותר למכבי (כך נקראו המקורבים של שנות החמישים) סיכמו את המשחק בארבע נקודות (כולל טענות נגד השופט שלא שרק לפנדל), והנה המשעשעת שבהן: "טיפת הנחמה האחרונה היא שהשער היה טיפשי ובנדורי צריך לתפוס כדור כזה". המכביזם נולד.
סייע בהכנת הכתבה: ירון משעל
לפנייה לכתב/ת 
