שתף קטע נבחר
הוסף כתבה

אסור לשכוח את מה שוונגר נתן לארסנל

ההחלטה להיפרד ממנו נכונה בסופו של דבר, אבל אי אפשר לקחת מהאיש הזה את מה שעשה בקבוצה מלונדון

תם עידן של 22 שנים בארסנל, ארסן ונגר עוזב. המנג'ר הצרפתי בן ה-68 הגיע לארסנל עוד באמצע שנות התשעים והוביל אותה לשלוש אליפויות, כולל עונה קסומה במיוחד ללא הפסדים בליגה, עלה לגמר ליגת האלופות ב-2006 והביא אליה שחקנים נהדרים כמו תיירי הנרי, פטריק ויירה, דניס ברגקאמפ, עמנואל פטי, ניקולה אנלקה, ססק פברגאס, רובין ואן פרסי וינס להמן. אך עם השנים הוא התיישן ולא נפתח לשיטות חדשות ומודרניות, ולכן ההחלטה להיפרד ממנו נכונה בסופו של דבר, אבל אי אפשר לקחת מהאיש הזה את מה שעשה בארסנל.

 

ונגר הגיע לארסנל אחרי קדנציה בליגה היפנית ובעברו זכה בליגה הצרפתית עם מונאקו. בזמן לאוהדים בלונדון נמאס מברוס ריוק, ולאחר עוד שני מאמנים זמניים, ונגר מונה לתפקיד. האוהדים קיבלו אותו בברכה, ובמסיבת העיתונאים הראשונה שלו אמר: "הסיבה העיקרית שבגללה באתי לארסנל היא שאני אוהב כדורגל אנגלי, שורשי המשחק נמצאים כאן ואני אוהב את האובססיביות סביב המשחק, ואת ארסנל בגלל רוח המועדון והפוטנציאל".

 

ארסן ונגר מאוכזב (צילום: AFP)
ארסן ונגר(צילום: AFP)

 

ונגר שינה את הגישה ואת תרבות השתייה בארסנל, אחרי שהעיד בעצמו שהאווירה במועדון לא מקצועית. בעונת 1997/8 מאבק האליפות היה צמוד, ולפני משחק העונה נגד מנצ'סטר יונייטד ונגר אמר: "לפני שבועיים-שלושה הפסגה הייתה חלום עבורנו, וכאשר אמרתי שאנחנו יכולים לזכות אנשים צחקו". מארק אוברמארס ההולנדי כבש את השער היחיד במשחק, ואחרי שבעה משחקים רצופים ללא הפסד ארסנל הבטיחה את האליפות וניצחה את ניוקאסל בגמר הגביע, מה שהפך את ונגר למאמן הזר הראשון בהיסטורית הפרמייר-ליג שמשלים דאבל.

 

ונגר ערך שינויים רבים בארסנל. הוא צירף לדאבור שוקר, תיירי הנרי ורובר פירס את ג'ובאני ואן ברונקהורסט, ריצ'רד רייט וסול קמפבל שחיזק את ההגנה, והרכש השתלם כשב-2002 ארסנל זכתה באליפות ללא הפסדים בהייבורי וניצחה את צ'לסי 0:2 בגמר הגביע. על אף שבעלי צ'לסי רומן אברמוביץ' התעניין במספר שחקנים מארסנל, ונגר הצליח לשמור על כוכביו והשווה את השיא של פרסטון עם עונה שלמה ללא הפסדים (ארסנל זכתה באליפות האחרונה שלה עד כה באותה עונה, 2003/4). בשנת 2006 ארסנל עשתה עונה מרשימה בליגה, אבל סיימה שנייה. גולת הכותרת באותה עונה הייתה ההעפלה לגמר ליגת האלופות בו ונגר הפסיד לברצלונה.

 

מאז, ארסנל עברה לאצטדיון האמירויות החדיש במקום הייבורי המיושן ומכרה כמה מכוכביה. היא התבססה על שחקנים צעירים כמו ת'יאו וולקוט ואלכס סונג, ולמרות ששיחקה טוב, לא רשמה הישגים משמעותיים. בעקבות חוסר ההצלחה, כוכבים כמו פברגאס, גאל קלישי וסמיר נאסרי רצו לעזוב, ו-ונגר נאלץ לבנות את הקבוצה מחדש. הוא הביא שחקנים מעולים כמו ארון רמזי, מסוט אוזיל, אלכסיס סאנצ'ס, אלכסנדר לקאזט, סיאד קולסינאץ, פייר-אמריק אובמיאנג והנריק מחיטריאן, אך איבד את אמון האוהדים שנוצר בגלל שהקבוצה הפכה ללוזרית וסיימה ברוב העונות האחרונות בשיפולי הצמרת. השיא הגיע בעונה שעברה, כשארסנל לא העפילה לליגת האלופות אחרי שהציגה כדורגל משעמם ביותר.

 

על אף היחלשות מבחינת תארים והשפעה על הקבוצה, אסור לשכוח את מה שוונגר נתן לארסנל, ואולי הוא עוד יקנח את המורשת המפוארת שלו בארסנל עם זכייה בליגה האירופית.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים