שורקי הבוז הכתימו ציבור שלם
על פי הדיווחים, חלק מאוהדי סכנין לא כיבדו את דקת הדומייה לקורבונת אסון השיטפון. הכדורגל צריך להיות שפה של שלום
ביום חמישי היינו עדים לאסון לאומי. עשרה נערים תמימים קיפחו את חייהם כאשר נסחפו בשיטפונות בערבה. בעקבות אותו אסון החליטו בהתאחדות לכדורגל, בצעד מבורך, לפתוח את כל משחקי השבת בדקת דומייה. על פי הדיווחים, את אותה דקת דומייה החליטו חלק מאוהדי סכנין לא לכבד, ולשרוק בוז.
אני רוצה לעזוב לרגע את כל הנושאים הבוערים מבפנים ומבחוץ. לא מעניין אותי ערבי, יהודי, ישראלי או פלסטיני. אני שואל איפה אנחנו כבני אדם? איפה צלם האנוש שלנו? שלא יהיה לכם ספק, זה לא הרוב השפוי, אלו אנשים בלי לב או אנושיות שאחריהם נגררו ילדים ואנשים תמימים שהצטרפו לביזיון מבלי שאפילו יבינו על מה. אותם אנשים שביזו את דקת הדומייה גורמים לשסע גדול בחברה שלנו ומכתימים ציבור שלם. אני מגנה אותם בכל תוקף, ומתנצל מעומק בלב בפני המשפחות השכולות.
פשוט בורות, במקום להיות בני אדם מתנהגים כמו חיות, במקום להפיץ אהבה מפיצים שנאה, במקום לגשר על הפערים רק מעמיקים אותם, במקום לחתור לאחדות גורמים לפילוג. שלא תטעו, הם לא מייצגים את סכנין. הם לא מייצגים את המגזר הערבי בישראל. הכדורגל הוא שפה משותפת, שפה של שלום. ללא הבדלים של דת, מוצא או צבע עור. במגרש כולם שווים. השלום הזה שלא מגיע ממסדרונות הכנסת, יכול וצריך להגיע מתוך מגרשי הכדורגל.
בוז לאלה שפוגעים בנו, בקהל הערבי-ישראלי השפוי. אנחנו רוצים אחרת, והגיע הזמן לזה.
יוסף חדאד מנצרת הוא מקים עמותת "ערבים זה לזה", לחיבור המגזר הערבי לחברה הישראלית
לפנייה לכתב/ת 
