המסע בעקבות צ'סוואה
11 שנים אחרי שצ'סוואה אנסופוואה מת באימון הפועל ב"ש מדום לב, בנו ואשתו ברנדה הגיעו לארץ ביוזמת אוהדי הקבוצה לקראת משחק האליפות מול מכבי ת"א (שבת, 21:00). שי מוגילבסקי ליווה אותם בביקור באצטדיון וסרמיל וחזר דרך ברנדה ליום הנורא ההוא. וגם: האפשרות שהבן ימשיך את דרכו של אביו במועדון ("זה החלום")
הלילה (שבת), בסביבות השעה 23:00, מקווים בהפועל באר שבע לחגוג את האליפות החמישית בתולדות המועדון והשלישית ברציפות. אבל גם אם החגיגות יידחו ולא ייערכו הערב (במקרה שבאר שבע לא תנצח ובית"ר ירושלים תנצח את בני יהודה), צפוי בכל מקרה אירוע מרגש באצטדיון טוטו-טרנר.
זה יקרה כשאל כר הדשא יעלו רונלד-צ'סוואה אנסופוואה ג'וניור יחד עם אמו ברנדה, והשניים יקבלו מחיאות כפיים סוערות. סביר להניח שגם אוהדי מכבי תל אביב לא יישארו אדישים למחווה. אחרי הכל, זו תהיה הפעם הראשונה שבנו ואשתו של צ'סוואה אנסופוואה, שחקן הפועל באר שבע שליבו נדם והלך לעולמו כשהוא לבוש במדי הקבוצה בזמן אימון באצטדיון וסרמיל, יזכו לצפות במשחק של האלופה.
מאז המוות הפתאומי והטראומטי, בטח למשפחה, אבל גם להפועל באר שבע בימיה הראשונים של אלונה ברקת כבעלים, עלתה וירדה האפשרות להטיס לישראל את בנו ואשתו של השחקן ששיחק במועדון כחודש בלבד – אך הפך לחביב הקהל בזמן קצר.
לפני כשנה וחצי, ביום השנה העשירי למות אביו, פירסמנו ב-ynet ריאיון עם בנו שבו הוא הצהיר כי החלום שלו הוא להגיע לבאר שבע – ובעתיד גם לשחק בה. מי שהרימו את הכפפה היו אוהדי באר שבע מעמותת וסרמיליה. לפני כשנה הם הביאו לארץ באמצעות מימון המונים את שחקן הקבוצה לשעבר שהפך לנכה בעקבות תאונת דרכים, לאנדרו סימיוני. הפעם, באמצעות מימון של איש עסקים שפועל בזמביה ואוהד את הקבוצה, הם הביאו לכאן את בנו ואשתו של אנסופוואה. באופן מצמרר למדי, סימיוני הגיע לבאר שבע כמחליפו.
"התקשרתי לטלפון הנייד שלו פעמיים, ואף אחד לא ענה"
ביום חמישי בבוקר נחתו השניים בישראל לאחר מסע שכלל ארבע שעות טיסה מזמביה לאתיופיה, שעתיים של המתנה ואז טיסה של עוד שבע שעות לארץ. הם התמקמו במלון בבאר שבע ולאחר מספר שעות שינה הגיעו לאצטדיון וסרמיל. שם הם צפו בפינת ההנצחה שהוקמה לו וירדו לכר הדשא, כדי לראות בדיוק את הנקודה שבה צ'סוואה התמוטט. "היום אני ובעלי קרובים יותר", אומרת ברנדה כשדמעות בעיניה. "אחרי שהייתי במקום שבו זה קרה לו, אני מרגישה שסגרתי מעגל. כמעט 11 שנים אחרי המקרה, היה לי חשוב לראות בדיוק את המקום שבו האהוב שלי והאבא של הבן שלי הלך לעולמו".
את היום שבו בעלה וכוכב הכדורגל הזמבי מצא את מותו היא זוכרת היטב: "לעולם לא אשכח את היום הזה. הייתי בחדר השינה ושמעתי צעקות. יצאתי וראיתי את ההורים שלי ואחותי כשהם בהלם. שאלתי מה קרה והם לא ענו לי. אמרו לי להישאר בסלון. אבא שלי לקח את אחותי לחדר ושמעתי אותה צועקת: 'אלוהים, אלוהים'. הסוכן של צ'סוואה ושחקן זמבי אחר נכנסו הביתה. ברגע שהשחקן ראה אותי הוא נבהל ויצא מהבית. העיניים שלו היו אדומות. הכנסתי את הסוכן הביתה ושאלתי מה קרה. הוא נכנס, סגר את הדלת ואמר לי: 'צ'סוואה עזב אותנו'. אמרתי לו שזה לא יכול להיות".
התקשרתי לטלפון הנייד שלו פעמיים, ואף אחד לא ענה. אז התקשר אליי הסוכן הישראלי שלו, ניר קרין, ואמר לי: 'ברנדה, אני מצטער. צ'סוואה מת'. מהרגע הזה החיים שלי השתנו. הוא היה אהבת חיי. מאז האתגר הכי גדול שלי הוא לגדל את הילד שלנו (לאנסופוואה שלוש ילדות נוספות מנשים אחרות – ש.מ). הוא היה מאוד מאוד מחובר לילד. תמיד כשצ'סוואה היה איתנו, היינו שלושתנו יחד ולא נפרדנו".
מה את זוכרת משיחת הטלפון האחרונה שלך איתו?
"קודם כל הוא היה נרגש מאוד מאוד כשהגיע לישראל. הוא אמר לי שהוא מאוד מרוצה ומאוד נהנה כאן. דיברנו בצהריים. הוא אמר שעוד מעט יתחיל אימון אבל לפני האימון ממש חשוב לו לדבר עם הבן שלנו. אני הייתי בעבודה ולא היה אף אחד בבית שיכול לענות לטלפון. אמרתי לו שיתקשר לשכנים. הם לא ענו, אז הוא חזר אליי וביקש לדבר עם אחותי לולו. הוא התקשר אליה, אבל היא הייתה בשיעור. הוא שוב חזר אליי ואמר לי: 'ברנדה, אני חייב לדבר עם הילד. אני ממש צריך'".
"עניתי לו: 'אתה תמיד מדבר עם הילד בערב, מה כל כך דחוף לדבר איתו עכשיו? תחכה ותדברו בערב'. הוא המשיך להתעקש. אמרתי לו שאני בעבודה ואין לי איך לעזור, אבל הוא המשיך להתעקש: 'אני מתגעגע וחייב עכשיו לדבר איתו'. בסופו של דבר הוא לא הצליח. אחרי שקרה מה שקרה, הצטערתי על כך מאוד. אני לא יודעת איך, אבל זה נראה שצ'סוואה הרגיש שמשהו יקרה והוא רצה להיפרד מהילד. היו עוד סימנים מיוחדים ממנו".
"כשצ'סוואה שיחק במלזיה, לפני ישראל, חיינו איתו שם. אני לעולם לא אשכח שפעם אחת היינו ביחד והוא אמר לילד: 'כשתגדל אני רוצה שאתה תדאג לאמא'. אמרתי לו שלא ידבר ככה. איך ילד כזה קטן ידאג לי ולמה שהוא יצטרך לדאוג לי? בדיעבד זה ממש נראה כאילו שהוא הרגיש שיקרה לו משהו ואני והילד נישאר לבד. המטרה הכי גדולה שלו הייתה להצליח בקריירה כדי לדאוג למשפחה שלו. אחרי שזה קרה, צ'סוואה ג'וניור היה זקוק מאוד לאבא שלו. לצערי אין לו אבא ואני בעצמי לא יכולתי לספק לו את כל מה שהוא צריך, מבחינת תמיכה ודמות אבהית. זה קשה לו. בעיקר בכדורגל. אני עושה את כל מה שאני יכולה, אבל ברור שאבא שלו חסר לו".
ביציאה מווסרמיל הם פוגשים את מי שהיה הקפטן באותה עונה והמנכ"ל בהווה אסי רחמים. מספר ימים לפני המקרה הטראגי, הגיע אנסופוואה יחד עם כל השחקנים לאירוע בר המצווה של בנו של אסי, רז. אנסופוואה היה כוכב הערב ובמהלך הריקודים הונף על הכתפיים. רחמים, אדם רגיש מאוד שעבר כנראה הכל בכדורגל, לא הצליח למצוא מילים במפגש עם האם והבן – ובמקום לדבר העניק להם חיבוק ארוך.
"זה חלום לשחק פה"
בסיום הביקור בווסרמיל ברנדה ובנה הגיעו לטוטו-טרנר מלווים בסוכן השחקנים ניר קרין, שהפך מאז המקרה לחלק מהמשפחה שלהם ומרבה להתארח אצלם בזמביה. אנשי הפועל באר שבע היו שם ונערכו לאימון. איש המשק הוותיק, פנחס אוחנה, ביקש לדבר עם ברנדה ולתרגם לה את דבריו. "אני בחיים לא אשכח את זה", סיפר לה. "כמו שאני רואה אותך עכשיו, ככה אני רואה מולי את צ'סוואה יושב בחדר ההלבשה ושואל את השחקן אלעד בונפלד אם הוא שמע שמת שחקן של קבוצה בספרד בגלל דום לב. הם פיתחו על זה שיחה. יום אחרי זה גם הוא עבר דום לב ומת".
באותו זמן ובמקרה נכח בטוטו-טרנר גם סתיו אלימלך, שבעונה ההיא שימש כעוזר המאמן של מרקו בלבול. אלימלך, שעבר מאז טרגדיה אישית כשאיבד את בתו יובל שנפלה אל מותה מחלון ביתם, סיפר לאלמנה: "הייתי יושב עם צ'סוואה לפני כל אימון, הוא סיפר לי על החיים שלו. הוא אמר לי כמה פעמים שהוא שואף לחזור לשחק ברמות הגבוהות ביותר כמו החברים שלו מנבחרת זמביה. זאת הייתה העונה הראשונה לאחר שפרשתי וצס'וואה הפך לחבר שלי, למרות שכבר הייתי מאמן".
בזמן שאלימלך דיבר עם ברנדה, צ'סוואה הבן עמד על כר הדשא של אצטדיון טוטו-טרנר והביט ליציעים בהתרגשות. הוא היה בן חמש כשנודע לו שלא יראה את אביו יותר. אין לו יותר מדי זכרונות ממנו. מבחינתו, המטרה הגדולה היא להפוך לשחקן כדורגל. וכשרואים אותו עומד על הדשא ומסתכל לעבר היציעים והשמיים, קשה שלא לחשוב איך הוא מדמיין את עצמו משחק, כובש שערים ורץ לחגוג מול יציעים מלאים באוהדים.
"כן, זה חלום לשחק פה", הוא מודה. "ברור שכמו כל ילד גם אני חולם על קבוצות כמו ברצלונה וריאל מדריד, אבל קודם כל להיות בהפועל באר שבע. שם אני רוצה להתחיל. בדימיון שלי אני כבר שחקן הקבוצה. פגשתי את ג'ון אוגו וטוני ווקאמה ודיברתי איתם. אני רוצה להיות כוכב כמוהם. אני יודע שבגלל שאני מתחת לגיל 18 אסור לי להתאמן בנוער של באר שבע, אבל אני מקווה שהם ימצאו דרך כדי לגרום לזה לקרות בזמן שאני כאן".
כילד אפריקאי שחולם להיות כדורגלן, הוא צריך להתגבר בדרך על הרבה קשיים. אמנם מבחינה גנטית הוא התברך בנתונים של אביו שיכולים לעזור לו, אבל החשש הגדול של אמו ברנדה היא שאותם הגנים בדיוק עלולים להוביל אותו לגורל דומה. "אני מעולם לא באמת תמכתי בו בכדורגל. אף פעם אפילו לא ראיתי אותו משחק", היא אומרת. "זה דבר שמאוד קשה לי. אני מפחדת שאולי, חלילה, גם לו יכול לקרות מה שקרה לאבא שלו, אז אני מעדיפה שהוא בכלל לא ישחק כדורגל".
"אם זה תלוי בי", היא טוענת, "אז הוא יהיה אדם רגיל ולא שחקן כדורגל. אבל הדברים לא תלויים בי. כנוצרייה אני מאמינה שאלוהים הוא זה שקובע. בשנה שעברה אמרתי לו שאני כבר מוכנה לתמוך בו, אבל אני עדיין לא מוכנה לבוא לראות אותו. אני עוד לא בשלה לראות אותו משחק. למזלי ניר (קרין) מאוד עוזר לו, הוא קונה לו נעליים וציוד וגם עוקב אחריו משחק".
החשש שגם לבן שלך יש בעיה לבבית נמצא תמיד בראש שלך?
"כן. לכן הדבר היחיד שביקשתי זה שאם אנחנו נמצאים בישראל הוא יעבור כאן בדיקות מקיפות. לשמחתי הפועל באר שבע הסכימה והיא תממן את זה. אני מקווה שתוצאות הבדיקות יהיו טובות".
מה את חושבת על זה שכמעט 11 שנים אחרי המקרה, האוהדים לא שכחו והביאו אתכם לישראל?
"אני לא האמנתי שדבר כזה יכול להיות. בהתחלה חשבתי שזאת מזימה כלשהי. לא רציתי בכלל להאמין שדבר כזה יכול לקרות משום שלא רציתי שאני והילד נתאכזב אם זה לא ייצא לפועל. רק אחרי שניר דיבר איתנו הבנתי שזה רציני. עכשיו אנחנו מחכים למשחק. אנחנו נרגשים מאוד ומקווים שהפועל באר שבע תצליח בו ובכלל".
בזמביה ברנדה כתבה נאום נאום קצר, שאותו היא מכוונת להקריא הערב באצטדיון
כדי להודות לאוהדים על היוזמה וסגירת המעגל. בפעם הראשונה היא תוכל לשמוע את אוהדי באר שבע שרים בקול גדול: "WE LOVE YOU CHESWA".
לפנייה לכתב/ת 
