היהלום האמיתי של מכבי נתניה

בעבר הלא רחוק, כמעט לכל קבוצה היה שחקן שהיה מזוהה עם הקבוצה ונשאר איתה באש ובמים. ברגעי המשבר הוא עמד לצד הקבוצה והאוהדים ולא עזב לכסף הגדול. בופון לא עזב את יובנטוס לאחר הירידה לליגת המשנה וסחף אחריו שחקנים גדולים להישאר ולבנות מחדש את הקבוצה, שהפכה לאימפריה אירופית. 

במדינה אחרת, קטנה ויפה, הייתה בשנות ה-80 אימפריה בשם מכבי נתניה. מאז עברו תלאות על המועדון, ובזמן שהכסף הגדול מדבר, המועדון נדחק לצד. הקבוצה הידרדרה לכזו שעוברת עונות טובות לצד ירידות. 

ערן לוי חוגג(צילום: ראובן שוורץ)

שלוש שנים אחורה. ערן לוי נפצע ואחריו דיא סבע. הקבוצה מתפרקת, האוהדים אוכלים את הלב. בקהל יושב "אוהד" שדומע מדי פעם, קוראים לו ערן לוי. למרות שהוא מחוץ למגרש, הוא משכנע שחקנים שלא מקבלים משכורת לעלות לשחק, עושה הכל כדי שהקבוצה לא תתפרק. שחקן מהסוג הנ"ל עונה על ההגדרה "סמל". הקבוצה יורדת ליגה, ערן בוחר להישאר למרות הצעות כספיות נדיבות יותר ומשכנע שחקנים אחרים להישאר.

בעל הבית חדש הגיע, אוהד בכל ליבו את הקבוצה וביחד עם מאמנים מוכשרים עושים את העלייה הכי יפה לליגת העל. שוב ערן מקבל חיזורים מקבוצות אחרות ובוחר להישאר בשכר נמוך יותר. העונה נתניה הציגה כדורגל נהדר, בראשות לוי, סבע וטובים אחרים. מי ייתן ונמשיך כך בעונות הבאות.

במעשיו, ערן לוי הפך לסמל בקרב האוהדים, אחד שראוי להישאר עוד שנים רבות בנתניה, כולל בסגל המקצועי. אדון סגל היקר, אנחנו מאוד מכבדים ומעריכים אותך. בקשה נוספת לנו אליך. תשבו כמו שני אוהדים ותסגרו את הדברים מאחורי הקלעים. כולנו רוצים את ערן לעוד כמה שנים, גם אם בעונות הבאות ישחק מחצית אחת.