הלקח שצריך ללמוד מהאירוויזיון / מליניאק
כמו מיליוני הצופים שביטלו את החלטות ועדות השיפוט והעניקו את הניצחון לנטע ברזילי, גם אוהדי הכדורסל חייבים להשמיע קול. וגם: מנגנון ההרס של אלי טביב
האירוויזיון האחרון שראיתי היה לפני 20 שנה, כשדנה אינטרנשיונל ניצחה. אני לא בנוי לתחרות זמר שנמשכת ארבע שעות, ואין לי סבלנות לשבת ערב שלם מול מסך ולשמוע שירים שאני לא מכיר תוצרת אלבניה, גרמניה ואסטוניה. פעם עוד הייתי מציץ בחצי עין, עד שהבנתי שלא חשוב כמה מצוין השיר שלנו יהיה, יוון תמיד תיתן לקפריסין 12 נקודות, והנקודות של אוקראינה מובטחות לבלארוס.
כמו האוהדים ב־NBA, גם אני הצטרפתי למשחק במוצ"ש רק ברבע הרביעי, בשלב שנטע עלתה לשיר. בהצבעה לא היה שום חדש. גרמניה נתנה את הנקודות לאוסטריה, אוסטריה נתנה לגרמניה, שוודיה עקפה את ישראל בדאבל־פס יפה עם נורווגיה. המקום השלישי נראה לי בהחלט מכובד, אבל לא ידעתי שכללי המשחק השתנו.
בימים שפרנק נף לא ספר את הצופים, כל מדינה הייתה מעניקה ניקוד, היו מסכמים את המספרים והולכים לישון. מישהו בהנהלת התחרות הבין כנראה שקומבינות של ועדות שיפוט יובילו את האירוויזיון לאבדון, וברוח הזמן העבירו את מרכז הכובד לצופי הטלוויזיה. זה גם מעלה את הרייטינג וגם פותח מחדש את המשחק. בסביבות שתיים בלילה הגיע צונאמי של 300 נקודות, הפך את הקערה על פיה ושטף לביוב את תוצאות ההצבעה של 43 מדינות.
כיום האוהד הוא המלך והמשחק שייך לאוהדים. שואלים ומחשיבים את דעתם, ולהמונים יש חוכמה שהם משתפים ברשתות החברתיות. איפה ה־BDS עוכרי ישראל? איך זה שכל העולם נגדנו ומיליוני צופים הטיסו את נטע ברזילי למקום ראשון, בניגוד להחלטת הוועדה בארמניה?
אם מאות אלפי צופי טלוויזיה הטריחו עצמם להשמיע קול שהכריע את האירוויזיון, איך זה שאתם, כשמדובר באופיה של ליגת הכדורסל, שותקים? מינהלת הליגה והקבוצות מנסות לפגוע בכדורסל הישראלי, למה קולכם לא נשמע? למה אתם ממשיכים לקנות כרטיסים למשחקים שמשתתפים בהם בעיקר זרים?
האם אתם משלימים עם מצב בו קבוצות מחליפות שחקנים עד אמצע מאי, ורוב הסגל מתחלף בכל עונה? האם מקובל עליכם ששחקנים זרים עם דרכונים ישראליים תופסים את מקומם של שחקנים כחול־לבן? מה אתם אומרים כשמאמן שנותן לשחקן צעיר לשחק מפסיד ומפוטר?כמה ישראלים אתם רוצים לראות בקבוצה? כמה זרים? דברו, שישמעו אתכם.
לאן נעלמו "הכוכבים הבאים"
איך אתם מסכימים שאלופת ישראל לא משחקת ביורוליג? מוכרים לכם את היורוליג כמו גביע אירופה לאלופות, ומציפים את הליגה בזרים בשביל להצליח באירופה. אין דבר כזה "אירופה". קבוצות בוחרות אם ובאיזה מפעל להשתתף. איך זה קשור לספורט?
מינהלת ליגת העל בכדורסל מנסה להוסיף שחקנים זרים ולבטל את רשת ההגנה שהייתה עד כה לישראלים. מדברים על ביטול החוק הרוסי כאילו יש לזה קשר לשחקנים רוסים. מדובר בחיסול שרידי הכדורסל הישראלי. קחו לדוגמה את שחקני נבחרת העתודה עד גיל 20, שסיימו במקום השני באירופה בקיץ האחרון. "הכוכבים הבאים" קיבלו מעט דקות משחק משמעותיות בליגה שמחייבת לשתף ישראלים 80 דקות לפחות. גם נטע ברזילי באה משום מקום, אבל קיבלה את כל התנאים ואף אחד לא הביא לה זמר מתאזרח על הראש.
יו"ר מינהלת הליגה שמואל פרנקל יכול לספר סיפורים, העובדות מדברות בעד עצמן. שחקנים ישראלים הפכו לסרח עודף בליגה שלהם שמוצפת בזרים, קבוצות הפכו לתחנות רכבת, ואם הרשויות המקומיות יסגרו את הברז חצי מקבוצות הליגה ייסגרו. מה שנקרא "תקציב שיווק" זו מכבסת מילים לתקציב שמועבר בתחפושת של שיווק. זה שמהמרים על משחקי הליגה לא אומר שמגיע לליגה לקבל את הכספים האלה. אני שמח על כל שקל שנכנס, אבל אין לזה קשר לשיווק. אם היו מהמרים על מרוצי עכברים, היו משלמים לעכברים? הפרסום של הטוטו באולמות הכדורסל לא שווה את הכסף שהליגה מקבלת.
מנגנון ההרס העצמי של טביב
שתי רביעיות חטפה בית"ר ירושלים ממכבי נתניה ומהפועל באר שבע מאז שהחל הזובור לאיתי שכטר, ועוד שלישייה כואבת מהפועל חיפה בגמר הגביע. כל "הזבל" שהיה קבור מתחת לפני השטח צף ועלה בבת אחת. זה קורה תמיד בזמן הכי לא מתאים. בעל הבית ממשיך לנהל את המועדון בניגוד לפסיקת בית הדין של ההתאחדות, מוריד הוראות על ראשו של המאמן ממרומי תא הכבוד, יורד לחיי שחקנים בחצי השנה האחרונה לחוזה שלהם, ומגלגל עיניים לשמיים.
אוי היה לנו אילו דרך רשעים הייתה מצליחה, אוי לכדורגל בישראל, אוי לליגה. בית"ר שיחקה כדורגל אטרקטיבי, מקום שני, ובישראל לא מתווכחים עם התוצאות. בני בן־זקן ממלא הוראות ושותק, אלי אוחנה רואה, שומע ושותק; עכשיו מתברר שדרכו על בוריס קליימן וגם הוא שתק. שכטר דיקלם אותם טקסטים של קודמיו, דן איינבינדר ועומר אצילי - "אני מת לשחק בבית"ר ירושלים". הוא יגמור בדיוק איפה שהם עכשיו, מכבי ת"א או באר שבע.
שפת הגוף של בן־זקן בראיונות אחרי משחקים הזכירה לי את גלעד שליט: הכל בסדר, אני מרגיש מצוין, דואגים לי, ה צ י ל ו! חבל שאי אפשר היה לקרוא את המחשבות של עידן ורד כשהתחמם בצידי המגרש. היה ברור לו שהוא חייב להיות במגרש, לבן־זקן היה ברור שהוא חייב להיכנס, 17 אלף אוהדי בית"ר התחננו לחילוף, 11 אלף אוהדי חיפה התפללו שוורד יישאר בחוץ, והוא נשאר בחוץ.
אין הוכחות שההוראות למאמן ירדו מתא הכבוד, וזה בכלל לא חשוב. בשביל להרשיע בבית משפט או בבית הדין של ההתאחדות נדרשות הוכחות, בשביל להביע דעה בעיתון מספיקה תחושה, ולי הספיק דו"ח הבורר חנוך קינן בפרשת אצילי, שפירט את ההתעללות שעבר אחד השחקנים הכישרוניים בישראל, כדי להבין מה עוברים העונה שכטר, קליימן ובן־זקן.
מי יודע מתי בית"ר תזכה לארח בפעם הבאה גמר גביע בטדי נגד יריבה נוחה כמו הפועל חיפה. הצלחה בחיים זה עניין של ניצול הזדמנויות. כשהן מגיעות, קח או ברח. הכל הסתדר העונה לטביב. אומרים שלאיש יש טביעת עין לזיהוי שחקנים בעלי פוטנציאל, קונה בזול ומוכר ביוקר, מנהל טוב. הבעיה שלטביב יש מנגנון השמדה עצמי. כשהוא מצליח, המנגנון נדרך ועובר למצב ON!
אין בכך שום רע, אלמלא היה משאיר נפגעים על הדשא. בקבוצה של טביב את המאמנים לא סופרים והשחקנים הם פריטים לאוסף. משתמש בהם וזורק. ניסיתי להיזכר בשחקן שהצטיין בבית"ר אצל טביב וסיים שם את הקריירה בטקס פרידה עם גביע הוקרה, לא הצלחתי. מי שלא מספק את הסחורה, עף. מי שמצליח, צריך להגיד תודה על ההזדמנות שקיבל מטביב לשחק תמורת חצי מהשכר שיכול היה לקבל בקבוצה אחרת, וגם לשלם עבור ה"השבחה". כאילו שבית"ר לא נהנתה מההצלחה.
נידוי וייבוש שחקנים ביציע בשביל לפגוע בהצעות שיקבלו מקבוצות אחרות הוא בזוי. אין בעיה עם בעל קבוצה שרוצה שישחקו אצלו אפילו בחינם, בתנאי שהשחקנים מסכימים. אבל הפערים בין המשכורות שמשלם טביב, בצדק מבחינתו, לבין המשכורות אצל גולדהאר, יענקל'ה שחר ואלונה ברקת לא ניתנים לגישור. אני לא יודע כמה באמת רצו אצילי, איינבינדר ושכטר כדי להמשיך בבית"ר, עובדה שאצילי במכבי ת"א, איינבינדר בבאר שבע, וגם שכטר לא יישאר.
זה לא היה נורא כי יש פערים שבאמת קשה לסגור, אבל בית"ר מתפרקת בכל פעם ומפסידה. אם השחקנים ממילא לא יישארו, לפחות תיקח אליפות או גביע. את הניצחונות מייחסים בסוף לגאוניותו של טביב, שמנהל, כך על פי מקורות זרים, את המשחקים של בית"ר בשלט־רחוק.
השאלה הגדולה, מי השחקנים שמוכנים ללכת לעבוד אצל בוס כזה, כי הסוף של כולם ידוע.
לפנייה לכתב/ת 
