האגדה שהתאהבנו בה בגלל הלב הגדול

ההודעה במסיבת העיתונאים של בופון הרגישה כמו סטירה. אתה רואה את זה בא ועדיין לא יכול להתכונן. למרות שהעביר מסרים לפני שנה ולמרות גל השמועות על היורש בתחילת העונה, בופון הודיע לאחר 17 שנים: "אני עוזב את יובנטוס". ההודעה התקבלה בהבנה אך בכאב, כי כולם יודעים שעל פי היכולת בופון יכול להמשיך גם בעונה הבאה.

ואז הגיע הטוויסט, לפי כלי התקשורת בארץ המגף, אם היו שואלים את בופון לפני שבועיים על "ההחלטה", היא הייתה קלה: לפרוש ממשחק פעיל. אך בשבועיים האחרונים הגיעו מספר הצעות, ובמסיבת העיתונאים בופון בחר להתייחס ואמר: "עתיד? כרגע אני רק יודע שאשחק במשחק הקרוב ביום שבת. אניילי יודע כל מה שהולך סביבי ומייעץ לי. עד לפני 15 ימים, הייתי בטוח שאפרוש מכדורגל. אך כעת מונחות בפניי הצעות מאתגרות מהמגרש ומחוצה לו".

בופון חוגג אליפות(צילום: AP)

במשך 17 שנים בופון היה המגן, החומה, על המגרש ומחוץ למגרש של יובנטוס, ב-2006 בופון, אז בן 28 והשוער הטוב בעולם, זכה במונדיאל. מספר שבועות לאחר מכן הוא קיבל את ההודעה שיובנטוס הורדה לליגה השנייה. הוא יכול היה לשחק באיזה קבוצה שרק רצה, ממנצ'סטר ועד מדריד, מברצלונה ועד מינכן. כל האפשרויות היו פתוחות, אבל הוא בחר אחרת. כשנשאל ב-2007 ע"י חבורת ילדים אוהדי יובנטוס מדוע נשאר לאחר שזכה באליפות העולם, השיב בפשטות שכל כך מסמלת אותו: "נשארתי בגללכם, יש רגעים בהם הגיע הזמן להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות מעשים". במילים האלו קנה את אהבת הקהל, לא רק של אוהדי יובנטוס אלא של הכדורגל העולמי.

באותה מסיבת עיתונאים בה הודיע על עזיבה בחר להתייחס גם לשופט מייקל אוליבר עליו התפנל בהדחה המפורסמת מול ריאל מדריד בליגת האלופות, ואמר: "אני מתנצל שהעלבתי אותו, כי בסופו של דבר העבודה שלו קשה מאוד. אם הייתי רואה אותו יומיים אחרי המשחק, הייתי מחבק אותו ומתנצל על מה שקרה".

השנה, לאחר הזכייה השביעית ברציפות של יובנטוס באליפות (כולל ארבעה דאבלים רצופים) הכל נראה ורוד, אבל בעונת 2011-2010 (ארבע שנים לאחר החזרה לסרייה A) הכל נראה אחרת. יובנטוס, בשפל חסר תקדים, סיימה במקום ה-7 שנה שנייה ברציפות, ללא מפעל אירופי, עם מאמנים שבאים והולכים וחבורה מזדקנת. האצבע של התקשורת הייתה על שחקני הרכש החלשים והחבורה הבינונית והמזדקנת. כלי התקשורת לא פסחו על פרות קדושות, וגם דל פיירו (מלך השערים באותה עונה) ובופון קיבלו על הראש.

במסיבת העיתונאים בחר בופון להתייחס לאותם שנים קשות ואמר: "2010 סימנה נקודת מפנה חשובה בקריירה שלי. כולם חשבו שהגעתי לסוף הדרך. אבל מצאתי כוח עצום בתוכי שמכוון אותי ואומר שאני רוצה שהקריירה הזו תהיה גדולה וייחודית. בשנת 2010, זה היה דבר רחוק ובלתי ניתן לתיאור, אבל אני אדם שחי על חלומות כאלה".

7 שנים לאחר מכן, ובופון הוא שיאן האליפויות בהיסטוריה של הליגה האיטלקית. אבל מה שגרם לכולם להתאהב בבופון הם לא התארים וגם לא היכולת יוצאת הדופן. אלה הצניעות, הנאמנות, היכולת לבקש סליחה, התשוקה למשחק בגיל 40, חגיגת הניצחון וגם דמעות העצב. בופון לא פחד להשאיר הכל על המגרש, והקהל ידע להעריך את זה. בשבועות הקרובים נדע אם בשנה הבאה בופון יהיה מאחורי הקלעים של יובנטוס, או שאולי נראה את סופרמן בעוד זינוק אחד במקום אחר באירופה, בעוד ריחוף ובעוד קריצה למצלמה. ואולי אולי הוא גם יזכה בגביע ההוא ההוא, כן, זה עם האוזניים הגדולות.