שקר החוק הרוסי / "צהוב סוגר חשבון"
אם הישראלים זוכים ליותר דקות, למה הכדורסל שלנו הולך אחורה בכל היבט? מדוע הכדורסלן הישראלי לא מככב באירופה? מי באמת מפחד מהפיצול של מכבי ת"א? וגם: ברכות חמות למאמי הלאומית
"אם מכבי תתפצל, אין ליגה". מי אמר את הדברים? לא שמעון מזרחי, גם לא דייויד או דני פדרמן, לא סמנכ"ל התקשורת של מכבי ת"א רועי גלדסטון ואפילו לא פייר ג'קסון בעוד ציוץ לא ברור. האיש מאחורי המלים הוא מנכ"ל מנהלת הליגה עדלי מרכוס, שמודה סוף סוף: בלי מכבי ת"א אין באמת כדורסל ישראלי, אין למנהלת הליגה מה למכור. תודה עדלי על הדברים האמיצים.
זה כבר 11 שנה שראשי המנהלת ובכירי רוב הקבוצות בישראל עושים את מה שאפשר כדי להשפיל את מכבי ת"א עונה אחרי עונה, כשהם זוכים לשיתוף פעולה מבעלי מכבי, שהתרפסו בפני "הבכירים" באופן מביך ושותפים למצבם בדיוק אלה שניגחו אותם. במהלך שנים אלה אימצו בכדורסל הישראלי חוקים, תקנות, שיטות והגבלות שעיקר מהותן הוא הפגיעה בכוחה של "האלופה הנצחית", שאולי תשפר את מצב שאר הקבוצות ושחקניהן. במקום לכוון גבוה, נמשכה מכבי ת"א, גם באשמתה הישירה, למי האפסיים של הכדורסל הישראלי.
באופן אירוני, הוויכוח הלוהט על החוק הרוסי ואיומי השחקנים הישראלים מצאו אתמול את אחת ההוכחות לעיוות המציאות בכדורסל שלנו. ב-2013 זכתה מכבי חיפה באליפות ישראל, במה שהוכיח את נצחון השיטה, כביכול. אתמול היא ירדה ליגה. מוזר, האליפות הסנסציונית לא הצליחה להשאיר את חיפה חזק על המפה, יש יגידו שאולי פגעה בה, ויש שאפילו יחמירו ויסבירו שככה זה כשלוקחים אליפות בצורה שלא באמת משקפת את התמונה האמיתית.
במקום להיאבק על מקומם במגרש, השחקנים הישראלים נאבקים בדיונים על יצירת מקומות על הפרקט באופן מלאכותי. להם זה מסייע, לכדורסל הישראלי החוק הרוסי לא עזר. תוצאות הנבחרת באליפות אירופה יעידו על כך יפה. בעשור שקדם לחוק הרוסי, 1997 ועד 2007, סיימה נבחרת ישראל פעם אחת במקום השביעי, שלוש פעמים במקום התשיעי, פעם במקום ה-11 ופעם במקום ה-12. ב-10 השנים האחרונות, שבהן משחקים לפי החוק הרוסי, הנבחרת סיימה פעם אחת במקום העשירי, ובמקומות 13, 16, 21 ו-22. איך יכול להיות שהשחקן הישראלי מקבל יותר דקות, והנבחרת הולכת לאחור? כי זה מה שקורה בניפוח מלאכותי של מניות. הן לא מקיימות בזמן אמת.
השחקן הישראלי מקבל יותר דקות על המגרש, אבל כבר לא מבוקש באירופה. בעשור הקודם התקבל עודד קטש לניקס ובסופו של דבר שיחק בפנאתינייקוס, אלופת אירופה. ליאור אליהו שיחק בטאו ויטוריה אלופת ספרד, יותם הלפרין שיחק באולימפיאקוס, וכמובן עמרי כספי נבחר בסיבוב ראשון בדראפט ה-NBA.
איך יכול להיות שכולם גדלו ופרחו בכדורסל ישראלי ללא חוק רוסי (כספי עוד שיחק בליגה בתחילת החוק). כיום אנחנו מוצאים את גל מקל בספרד בקבוצת מרכז טבלה שלא משחקת ביורוליג, אחרי שבילה ב-NBA, ואת יובל נעימי משחק בליגה השנייה באיטליה. לפי מקורות זרים, משום מה, ולמרות החוק הרוסי, אין שחקן ישראלי המבוקש בקבוצות יורוליג. אותו חוק רוסי כבר לא קיים ברוסיה וגם לא בליגות הבכירות באירופה, ובכל זאת מתגלים שם שחקנים מקומיים לא רעים בכלל.
ועוד דבר מוזר, למרות החוק הרוסי לא הגיעה השנה מישראל אף קבוצה לפיינל פור של המפעלים האירופיים, הנשלטות על ידי קבוצות מליגות שבהן אין תקנות מופרכות כאלה, ובהן לא
מנמיכים את הסל עבור השחקן המקומי.
הנה מה שכן קרה: הקבוצות רודפות אחרי מתאזרחים למיניהם כדי לעקוף את ההגבלה על זרים. מה הרוויח השחקן הישראלי? העלה את הערך של המתאזרחים ואת נסיונות התחמון להביא שחקנים כאלה. גאונות.
השחקנים הישראלים, בפריזמה המצומצמת שלהם, צודקים. הם, בדומה לכל ארגון עובדים, מבקשים להיטיב את התנאים שלהם ולעזאזל הכדורסל. זה בסדר. רק שבמקרה הזה, בואו נזכיר, אין פה מאבק על שכר מינימום. שחקנים ישראלים רבים בליגת העל יצליחו להגיע למשכורת של מיליון שקל בשנה, 100-80 אלף שקל בחודש. נכון שטווח הקריירה שלהם מוגבל בזמן, אבל גם כך הם יצברו מיליונים. כל שקל מגיע להם, בלי ציניות. מגיל צעיר אותם שחקנים עובדים קשה כדי ללטש את הכישרון שלהם, מקריבים לפעמים את השנים הכי יפות של הנעורים בעבודה קשה במגרש כדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר. אבל כל עוד אנחנו בשוק חופשי, חוקי השוק החופשי אכזריים הם. מי שטוב, יקבל דקות, יגיע לפסגות. מי שלא טוב, יישב על הספסל, או ינופה בהמשך הדרך. שום חוקים מעוותים לא יכולים לסדר את זה.
בואו לא נתבלבל, כמו שמציע ערן זרחוביץ' בדמותו נטולת התפילין של נפתלי בנט. ברור שהכי כיף ומחמם את הלב יהיה לראות ישראלים משחקים יותר. כאוהד מכבי ת"א אני מתרפק על הימים שבהם בכל חמישייה היה אפשר למצוא ישראלי מצוין. אבל טל בורשטיין, גיא פניני, יוגב אוחיון, גור שלף, עודד קטש, דורון שפר, נדב הנפלד, דורון ג'מצ'י וכמובן מיקי ברקוביץ', עשו את זה בלי הקלות. הם לחמו ושרטו וחתרו ונשארו לקלוע באולם חשוך עד מאוחר כדי שלא יהיה אף זר שיתפוס להם את המקום. אל תהיו לוזרים, תהיו ברקוביץ'.
המאמי הלאומית עושה את זה
היא נתקלה בקשיים לאורך העונה, לקחו לה את אחד השחקנים החשובים במערך בגלל התקנות, הסיכויים לפני הישורת האחרונה נטו לרעתה ובכל זאת היא קמה, התאוששה והראתה לכולם מי הטובה ביותר, מי המוכשרת ביותר ומי באמת מתעלה במאני טיים. נטע ברזילי, הזכייה הזו מגיעה לך.
שקט, חוגגים בבאר שבע
ברכות גם לאלופת ליגת הנוער, מכבי ת"א, ונראה שהעבודה שם מתחילה להשתלם. בינתיים, בבאר שבע, חגגו אליפות שלישית ברציפות לצלילי ההפסד הראשון בטרנר בליגה, דווקא ליריבה המרה מתל אביב. אז יש מי שמסיים אליפות שלישית רצופה בטרבל וב-2:6 מהדהד בגמר הגביע, ויש מי שנאלץ לעכל פצצה של דור פרץ. כל אחד וגורלו.
הווינר של השבוע
ברק יצחקי פרש אחרי קריירה מלאת פציעות שבלעדיהן היה מגיע הרבה יותר רחוק. נזכור לו הרבה רגעי קסם על המגרשים.
הווינר של העונה
ברק בכר, מאמן אדיר, מעורר הערכה, רב אמן בניהול ותחזוק סגל. כל עוד הוא בהפועל באר שבע, הקבוצה תמשיך להיות מאוד חזקה.
לפנייה לכתב/ת 
