בידיים שלכן: המדריך לגמר הפיינל-פור
יאן וסלי מול לוקה דונצ'יץ', פאבלו לאסו מול ז'ליקו אוברדוביץ', השושלת מול נער הפלא, ההגנה הקטלנית מול ההתקפה המשומנת. גמר היורוליג שייערך הערב (א', 21:00) בבלגרד בין פנרבחצ'ה לריאל הוא כל מה שחובבי הכדורסל האירופי היו יכולים לבקש לעצמם
בפעם השלישית בלבד בעשור האחרון, פיינל-פור היורוליג מתקיים בלי קבוצות יווניות. אבל גם בלעדיהן, ובלי מכבי תל אביב, סוף השבוע האחרון בבלגרד ארנה הענק קיים את ההבטחה. ביום שישי הוא זימן לחובבי הכדורסל האירופי מאמנים מעולים, אווירה חמה, כוכבים שזרחו, כוכבים שנחנקו ונער פלא אחד שהשאיר את כולנו פעורי פה שוב, רגע לפני שהוא עובר ל-NBA. אולי.
חצי הגמר הראשון היה קלאסיקה אירופית אמיתית שנתנה את הבמה לטקטיקות ולהגנות משובחות, חצי הגמר השני היה בסימן התקפות נפלאות. היום תגיע המנה העיקרית, והיא צפויה לשלב בין שני המרכיבים האלה. שאראס אולי כבר לא כאן וגם השמות הגדולים של צסק"א בחוץ אחרי עוד התאיידות לאוסף, אבל זה בסדר. יש חלופות מעולות. רגע לפני הג'אמפ-בול האחרון של עונת יורוליג מרתקת ועמוסה בכל טוב (א', 21:00), הכנו לכם מדריך קצר שיכניס אתכם לאווירה הנכונה.
פנרבחצ'ה (מאזן בעונה הסדירה: 9:21, מקום שני)
איך הגיעה לבלגרד: חוץ ממהמורה קטנה בדרך, שהייתה כנראה בתל אביב בחודש דצמבר, לא היה שום דבר חריג ממש בקמפיין היורוליג המצוין של פנר. מאז פתיחת ה-15:2 מול הצהובים בהיכל, שלדקות בודדות הציגו הגנה איכותית ולא אופיינית בדרך לניצחון מפתיע, העונה של פנר חזרה למסלול במהירות והייתה רצופה בהפגנות כוח אופייניות לאלופת אירופה מכהנת.
אחרי הפסד בית ליריבתה בגמר ריאל מדריד היא יצאה לסדרה של תשעה ניצחונות בעשרה משחקים, כולל נגד הבלאנקוס במדריד כנקמה ומול ז'לגיריס שהודחה על ידה בחצי הגמר. צסק"א הכניעה אותה במחזור ה-26 רק בעזרת סל על הבאזר של ננדו דה קולו, ועוד הרבה קודם הפסידה לה במוסקבה. כבר אז היה ברור שפנר מסתערת על ריפיט ראשון ביורוליג מאז אולימפיאקוס של 2012/2013. בין לבין היא איבדה זמנית את ג'יימס נאנלי בצורה מפחידה למדי, אחרי שעלה להטבעה והתרסק על הפרקט בניצחון על באסקוניה. הוא החמיץ שישה משחקים במפעל לפני שחזר לעניינים.
בשני משחקי ההצלבה הראשונים מול אותה באסקוניה בראד וונאמייקר תפס פיקוד, ופנר הייתה צריכה להתאמץ כדי לשמור על הבית. אחרי הפסד בספרד במשחק מספר 3 הגיעה התפוצצות מחוץ לקשת של ניקולו מלי (21 נקודות) ומרקו גודוריץ' (22) במשחק מספר 4. הם קלעו יחד שש שלשות מתשעה ניסיונות ו-15 מ-16 מהקו, וסחפו את הקבוצה שלהם לפיינל-פור רביעי ברצף. כבר אין ספק שמדובר בשושלת נוספת מבית היוצר של ז'ליקו אוברדוביץ', ושהיא כאן כדי ללכת עד הסוף פעם נוספת.
מה עשתה בחצי הגמר: חנקה, שרטה ונתנה בשידור חי שיעור למתקדמים באיך עוצרים קבוצה במאני טיים. ההגנה הטובה באירופה הוכיחה שהיא ראויה לתואר הזה, והכניסה את ז'לגיריס להלם מוחלט בפתיחה. בזכות הלחץ שהפעילה והגובה שלה היא עצרה את ההתקפה של ז'לגיריס על נקודה אחת במשך יותר מחמש דקות, ורק אז איפשרה לה לקלוע סל שדה ראשון. במחצית הראשונה בלבד היו לה עשר חטיפות, וכולם השתתפו במאמץ המלחמתי. לואיג'י דאטומה חסם (עד הסיום היו לו שלושה גגות), קוסטאס סלוקאס הציק, ניקולה קאליניץ' זינק וניקולו מלי פיקד על המבצע עם חמש חטיפות.
ז'לגיריס קלעה שלשה ראשונה רק לקראת סוף הרבע השלישי ואיבדה לא פחות מ-20 כדורים, שבעה יותר מהממוצע שלה (13.2). בהתקפה דטאומה שיחרר את הנצרה ועשה נזק מכל טווח, אבל 16 הנקודות שלו היו כלום לעומת מופע הזבנג וגמרנו של בובי דיקסון. השפן של אוברדוביץ' מהספסל לא היה צריך יותר מזמן הפרקט הרגיל שלו פלוס-מינוס (11:14 דקות) כדי לחסל את ז'לגיריס, ובפחות מ-12 (11:48, ליתר דיוק) קלע על הראש שלה 19 נקודות. בין היתר הוא היה אחראי על ארבע נקודות רצופות שעצרו מומנטום ירוק ברבע השלישי, ועל עוד שתי שלשות שהפילו את הליטאים לקרשים ברבע הרביעי. אחרי עונה שלמה מתחת לרדאר, אוברדוביץ' ידע לשלוף אותו בדיוק ברגע הנכון.
שחקן המפתח: קשה להתמקד באחד מתוך קבוצה כל כך שלמה (במקרה של פנר זאת לא קלישאה), אבל אנחנו נוותר על המקוריות ברגע כל כך מכריע ונבחר ביאן וסלי, הנציג של פנר בחמישיית העונה. המספרים שלו מחצי הגמר לא העידו על משחק מרשים במיוחד (8 נקודות, 3 ריבאונדים ו-2 חטיפות ב-27 דקות), אבל אצלו זה לא רק עניין של מספרים, אלא גם של נוכחות. הוא מהווה איום קבוע מתחת לסל ומביא אנרגיה שלא נגמרת לכל מהלך, בין אם מדובר בהתעופפות להטבעה ובין אם בשמירה על שחקן נמוך ממנו אחרי חילוף.
וסלי משפיע על הסגנון של פנר בכל כך הרבה דרכים, כמו למשל בפיק-אנד-רול עם קוסטאס סלוקאס, והעוצמות שלו בצבע הכניסו ביום שישי את ברנדון דייויס האומלל לפוסטר עם דאנק שהרעיד את אירופה. למרות שנקלע לבעיית עבירות אוברדוביץ' לא ויתר עליו ברגעי ההכרעה, כי הוא יודע כמה הוא חשוב לו. אתה לא יכול לסבול אותו כשהוא נגדך, ומאוהב בו כשהוא איתך.
על הקווים: בפיינל-פור נוטף כישרון, יכולות וסיפורים, ז'ליקו אוברדוביץ' הוא עדיין הדמות המעניינת ביותר, הסיפור הטוב ביותר והאיש החשוב ביותר בסביבה – וזה אומר הכל. במסיבת העיתונאים לפני תחילת המשחקים הוא גנב את ההצגה, והתמונה שבה שאראס משתחווה בפניו התחברה לחיבוק החם ביניהם בסיום חצי הגמר שגרמה לנו לרצות להיות זבוב על הכתף של אחד מהם. זה יהיה כמעט מתוסרט מדי אם הוא יזכה בתואר היורוליג העשירי בקריירה שלו דווקא בבלגרד, אחרי שבגביע הראשון שלו ב-1992 זכה יחד עם פרטיזן. מישהו כאן באמת מוכן להמר שזה לא יקרה?
ריאל מדריד (מאזן בעונה הסדירה: 11:19, מקום חמישי)
איך הגיעה לבלגרד: בדם, יזע ודמעות, אבל עם לוקה דונצ'יץ' אחד שהיה שווה את הכל. פאבלו לאסו צדק כשאמר שלא הרבה חשבו שריאל תגיע לגמר בדצמבר, כי באותה נקודה ריאל לא הייתה קבוצה של פיינל-פור. אחרי 15 משחקים מכבי תל אביב הבינונית הייתה רחוקה ממנה משחק אחד בלבד, וזה עוד אחרי שריאל יצאה לרצף של ארבעה ניצחונות. היא איכזבה גם בהמשך עם הפסדים למלאגה ולוולנסיה, ולמרות שהגבירה את הקצב במטרים האחרונים של העונה סיימה אותה במקום החמישי, בלי יתרון ביתיות. הפציעות היו מוטיב כל כך משמעותי אצלה, שרק שני שחקנים בסגל (ג'ייסי קארול ופביאן קוזר) שותפו בכל 35 המשחקים שלה ביורוליג.
כמו מכבי תל אביב ב-2012, גם עבור ריאל הסדרה נגד פנאתינייקוס נפתחה בנוקאאוט בלתי נשכח. היוונים רצו 0:20 ברבע הראשון וניצחו ב-28 הפרש במשחק מספר 1 לפני שהפסידו בכל שלושת המשחקים הבאים. סרחיו יול חזר אחרי יותר משמונה חודשים בחוץ בגלל קרע ברצועה הצולבת בדיוק בזמן כדי לספק דקות קסומות ברבע הרביעי של משחק מספר 3, ובמשחק מספר 4 ניסיון קאמבק של פאו, בכוחותיה האחרונים, נעצר בשלשת קלאץ' משוגעת של דונצ'יץ'.
מה עשתה בחצי הגמר: כמו מול פנאתנייקוס, גם נגד המכונה של דימיטריס איטודיס הפתיחה בישרה רעות עבורה. קורי היגינס וננדו דה קולו קלעו 20 נקודות מתוך ה-30 של צסק"א בעשר הדקות הראשונות וריאל מצאה את עצמה בפיגור מוקדם וקצת מבהיל. רק שבדיוק בנקודה שבה היא הייתה יכולה להישבר היא עשתה התאמות, הרוסים נתקעו בהתקפה עם כדורסל לא קבוצתי ובהגנה לא מצאו פתרונות לתזזיתיות של יול וקארול, שקיבל את המסירות שהוא אוהב ועשה מהן נקודות.
ברבע השלישי צסק"א כבר נכנסה לבלקאאוט, ורייס, קוזר ודונצ'יץ' הובילו את ריאל לריצת 0:13. ההגנה של לאסו הקפיאה את סרחיו רודריגס, יול צלף מכל מקום, גוסטבו איון קיזז דאנק שחטף מקורי היגינס וחסימה שקיבל מוויל קלייבורן עם דאבל-דאבל (12 נקודות ו-11 ריבאנדים) ושני ריבאונדים רצופים בהתקפה לקראת הסיום כבר שלחו את צסק"א לעוד קיץ של חשבון נפש וכאב לב.
שחקן המפתח: השחקן הכי צעיר שזכה אי פעם בתואר ה-MVP של העונה, השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה גם בתואר ה-MVP וגם בתואר הכוכב העולה, השחקן מתחת לגיל 20 עם הכי הרבה נקודות בפיינל-פור. בגיל 19 בלבד, עם ממוצעים של 16.8 נקודות, 4.5 אסיסטים, 4.8 ריבאונדים ו-1.2 חטיפות ב-25:51 דקות, לוקה דונצ'יץ' הוא כנראה הדבר הכי גדול ומסקרן שראינו ביורוליג בשנים האחרונות, ואולי גם נראה.
בין אם יילקח בבחירה הראשונה בדראפט הקרוב ובין אם בבחירה השנייה, כרגע אנחנו בעיקר צריכים להודות על האפשרות שקיבלנו לראות אותו בפעולה בשעות נוחות. היום, רגע לפני הפרידה המסתמנת, הוא ינסה להשלים דאבל בלתי נתפס ולסמן בשנה אחת וי גם על זכייה ביורובאסקט וגם על זכייה ביורוליג, העשירית של ריאל בתולדותיה. כי ככה כוכב כמוהו צריך להיפרד מיבשת שעוד תתגעגע אליו.
על הקווים: הוא קיבל בדיוק בזמן את יול, זה נכון, ולאף מאמן ביורוליג העונה לא היה שחקן כמו לוקה דונצ'יץ' בסגל. אבל גם זה לא מטשטש את היכולת של לאסו להפוך את ריאל לקבוצת ההתקפה
השנייה בטיבה באירופה אחרי צסק"א מוסקבה, ובחצי הגמר לנצח את איטודיס בדו-קרב על הקווים. גם השנה הוא הקפיד על ניהול רוטציות וחלוקת כוחות, כשאף שחקן לא מקבל ממנו יותר מ-25:51 דקות בממוצע (הכמות של דונצ'יץ'...).
דווקא אחרי הפסד האליפות בעונה שעברה לוולנסיה בסדרת הגמר ראשי ריאל הראו כמה הם מאמינים בו כשהאריכו את החוזה שלו עד ל-2020. זכייה שנייה עם ריאל ביורוליג (בפיינל-פור החמישי שלו בשש השנים האחרונות), דווקא מול ההילה של אוברדוביץ' ודווקא בסיומה של עונה סדירה רצופת קשיים, תוכיח שההחלטה הזאת הייתה נכונה.
לפנייה לכתב/ת 
