לכבוד מי שלא ירק לבאר (שבע)

מעטים האנשים הזוכים לכבוד ולהוקרה על פועלם למען הזולת או החברה, נוספים יהפכו לסמל לאחר לכתם מן העולם, ומתי מעט יזכו לכבוד מלכים בחייהם - הערכה שתהפוך אותם לאגדה. כזו נולדה ביום שני באצטדיון טרנר, וקוראים לה אליניב ברדה.

ניתן לדבר על הגורמים הישירים שהביאו להוקרה המרשימה אותה חווינו, כאלה הקשורים לכדורגל - הכישרון המולד, הקריירה האירופית, המועדון המוביל בישראל אליו השתייך או הקהל המדהים שידע לתת כבוד לפועלו של אדם שעשה לו באמת כל כך טוב (בשונה מאד ממקרה מאור בוזגלו, שם אותו קהל פעל אחרת, שלא לומר הפוך). כאן עדיף יהיה לקלף מעט את השכבה העליונה, לנסות להבין מדוע זכה ברדה לכבוד כל כך גדול (ובהחלט ראוי) ולגלות כי עבור אוהדים, כדורגל הוא לא רק משחק אלא מערב בתחומו מקור השראה חינוכי עליו ניתן לספר לנכדים, כפי שנכתב בכרזה ביציע.

השלט של האוהדים(צילום: הרצל יוסף)

יחד עם אליניב, במחלקת הנוער של באר שבע גדל שחקן אחר עם כישרון גדול אף יותר, ורזומה מרשים הרבה יותר, שגר כיום במגדל גבוה בתל אביב. קוראים לו יוסי בניון, ואותו יזכרו בעיקר ככזה שבמו ידיו מחק כמעט כליל כל זכרון טוב מקריירה כל כך גדולה. וזאת למה? כי נטש את הבית ואף התכחש לו. בזמן שאליניב ברדה שב למקום נעוריו לחדש ימיו כקדם, בחר יוסי לשוב למועדון שנתן לו את הבמה והמקפצה, אך מקום שלא היה ולעולם לא יהיה לו בית. ולכן, יידע הדור הצעיר כי למקום בו גדלת אין תחליף והוא אחד. אין זו קלישאה, הבית הוא מקום שיחבק אם קשה, ייתן גב, כל שכן בהצלחות, וידע לפרגן, לפאר ולקדם פי עשרות מונים.

ללא ספק, ביום שני נכתב עוד פרק בהתבססותה של הפועל באר שבע כמועדון מוביל המציב סטנדרטים חדשים לספורט בישראל, ומוכיח  כיצד יש לכבד את הספורטאים. מבין כל החלקים הבונים את באר שבע כמועדון כדורגל מהמובילים בישראל, לאליניב ברדה יש חלק גדול, וכל זאת כי בחר להשיב מים לאותה באר מן העבר, מים שלעת עתה שווים 3 אליפויות ועוד הרבה שאיפות. ומה יהיה על ברדה ובניון? על שם אחד ייקרא רחוב, ואת השני עדיין יזהו במדרחוב. את מי בדיוק כבר ניחשתם.