בית"ר ירושלים עוד תתגעגע לטביב

כלל בחיים: לא עוזבים מקום עבודה אלא אם יש מקום עבודה אחר. על אותו משקל - לא מסלקים בעל בית כשאין אחר במקומו, ולהערכתי גם לא יהיה בשנים הקרובות, מהסיבה הפשוטה שמדובר בהפסד השקעה ודאי ובהנאה מפוקפקת. ואנשי עסקים לא אוהבים להפסיד.

ולכן, בשנים הקרובות בית"ר תאבק נגד הירידה כמו שהיה לפני עידן טביב. חבל שחלק מהקהל שכח איך טביב הציל את בית"ר מפירוק והוביל אותה לאירופה, כשהוא מאתר שחקנים שאף קבוצה לא רוצה והופך אותם לכוכבים. הטעות הגדולה ביחס כלפיו תתברר בשנים הבאות, כשנתגעגע לתצוגות מהעונה האחרונה.

אלי טביב(צילום: ראובן שוורץ)

להערכתי, הקהל הושפע מהתקשורת שהסיתה נגד טביב וחיפשה רק דברים שליליים כדי לחבל בקבוצה. לגבי אלי אוחנה ובן זקן - מה שקובע הוא מבחן התוצאה, וכל השאר עניינים שוליים. במבחן התוצאה בית"ר היא סיפור הצלחה, וכאוהד נהניתי השנה מהניצחונות ומהשערים. לא אשכח את הניצחון על קריית שמונה בחצי גמר הגביע ואת תצוגת הקהל האדירה בסיום, את הרביעייה לבני סכנין, הניצחונות על מכבי ת"א ועוד תצוגות כדורגל רבות. על כך צריך להוקיר תודה לטביב, לאוחנה ולבן זקן, למרות האכזבה בסיום העונה.