אוהד של הבנק / פלג בחמישי

הפופוליסט

אייל גולן מלקק לכם

כבר כמה שנים שאייל גולן מציג עצמו כאוהד בית"ר ירושלים. בגמר הגביע מול הפועל חיפה אפילו התברר שאינו סתם אוהד מן השורה. בזמן שהקהל הצהוב-שחור ניסה לדחוף את קבוצתו מיציעי טדי, תפס הזמר המקושר מקום טוב לצד הבעלים, בפוזה של חבר הנהלה. והאמת? מבחינת נאמנות למועדון, השניים הללו די דומים.

אלי "תחזיקו אותי" טביב החל בהפועל כפר־סבא, ערק להפועל ת"א ומשם לבית"ר ירושלים. עכשיו הוא שוב מאיים לעזוב, ואפילו הציע את שירותיו כמנכ"ל בקבוצה נוספת. אייל "תאהבו אותי" גולן גדל בהפועל מרמורק, עבר למכבי שעריים, חזר כבעלים למרמורק, והיום לפי הפרסומים חושב על איחוד עם היריבה העירונית המושבעת. במקביל, גולן מתגאה כאמור באהדתו לבית"ר ירושלים, מה שממש לא הפריע לו להופיע בחגיגות האליפות של הפועל באר־שבע. עם צעיף אדום כרוך על צווארו, הוא אפילו הקדיש שירים לשחקנים שפירקו לא מזמן את קבוצתו.

מכבי.. הפועל.. בית"ר.. מה זה משנה?(איור: אופיר בגון)

קצת לפניו, אגב, הופיע על הבמה בבאר־שבע עוד זמר מצוין, איתי לוי, שכמה ימים קודם הקפיץ את הקהל גם בחגיגות הגביע של הפועל חיפה. לוי מיוצג ע"י חברת "ליאם הפקות" בבעלותו של גולן, שלפחות מבחינה כספית השלים דאבל.

זו כמובן זכותו, אבל אוהד שרוף שאוכל את הלב מסתם הפסד של קבוצתו - אריק איינשטיין ז"ל לדוגמה - ודאי לא היה נוהג כך. את אלטון ג'ון, שכיהן כנשיא כבוד בווטפורד, לא תראו באירוע של קבוצה מתחרה, ואם תציעו לאוהדי מנצ'סטר סיטי, האחים נואל וליאם גלאגר מלהקת הרוק אואזיס, לשיר בחגיגות האליפות של יונייטד, סביר להניח שייחנקו מצחוק או שינסו לחנוק אתכם.

מתי יזכה גולן לשיר בחגיגות של בית"ר? קשה לדעת. אבל כשזה יקרה, צריך לקוות שלא יבצע קאבר ללהיטו של ישראל בונדק: "נשבע לך לא בוגד/ בחייאת עיוני לא בוגד".

בתמונה: אחת הקבוצות שגולן אוהד(צילום: הרצל יוסף)

היחצן

גינצבורג אינו מבין את תפקידו

"שערורייה שקהל מפגין מול הבית של טביב. זה סקנדל, בכדורגל הישראלי אוהדים מרגישים שיש להם חירות לגשת לביתם של הבעלים. ההפגנה לא לגיטימית". כך פסק הפרשן המשפטי בוני גינצבורג בעקבות הפגנת אוהדי בית"ר מול ביתו של אלי טביב בכפר שמריהו, במחאה על הניהול השערורייתי של קבוצתם.

גינצבורג, למרות התעקשותו להפנות מבטים נוקשים למצלמה, הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר. אם תתנו לו לדקלם טקסט פרסומי זה עשוי לעבוד, אבל כשמתפתח דיון מהותי צצות בעיות. גם כשחברו לצוות שי האוזמן ניסה להעמידו על טעותו, יצרן הקלישאות בסיטונות שכח שתפקיד העיתונות לבקר, מעל בתפקידו ותקף דווקא את האכפתניקים שבאו למחות בצורה חוקית ודמוקרטית. אז מה אם בג"ץ אישר להפגין מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, ומחאות לגיטימיות וחשובות כאלו נערכו לאחרונה מול בתיהם של כמה שרים בממשלה? הפגנה באישור מול ביתו של האדמו"ר טביב היא "סקנדל". כשהחברים בכיתה למדו בשיעורי אזרחות, הגאון שמחניף לחזקים בטח התאמן בזינוקים.

מתחנף ומלקק(צילום: ראובן שוורץ )

והיה לו חיזוק מעוד הוגה דעות שסוגד לבעלי ממון. "מי אלה החולי נפש האלה שמתארגנים להפגנה מול בעל בית שמוציא שישה-שבעה מיליון כל שנה?" רטן ברדיו יונתן הללי. "זה חבורה של מטומטמים, אנשים דפוקים. המשטרה צריכה למחוק אותם. זה גם עבירה פלילית. חולירות"... הבנתם? להפגין ברישיון אסור, להפגין בורות בשידור מותר. ואחר כך מתפלאים שהכדורגל פה דוהר אחורה, והרדיו הפך לג'ורה.

הקשקשן

גנדלמן נדחף לחגיגות בחדרה

ראיתם מי העניק שלשום לשחקני הפועל רמה"ש את גביע המדינה לנוער? משה כחלון! למה??? זה גביע של משרד האוצר? פרובינציאליות נטו. גם בגמר לבוגרים נדחפו לבמה, לצד שרת הרוח והצלצולים, שני ראשי ערים - ניר ברקת ויונה יהב. האחרון אפילו קיבל מדליה! סצנות מופרכות כאלה של פקידים מוניציפליים רודפי כבוד לא נראו כאן מאז טקס חנוכת "תעלת בלאומילך" של אפרים קישון.

אבל בתואר המתעלק הראשי זוכה ראש עיריית חדרה צביקה גנדלמן, שניצל את חזרת הפועל חדרה לליגת העל לתעמולת בחירות (שיתקיימו בקרוב). עם שריקת הסיום למשחק העלייה, הוא מיהר להתראיין בטלוויזיה וברדיו והחמיא לעצמו כאילו היה אלונה ברקת או מיץ' גולדהאר. לרגע אפשר היה לחשוב שה-2.5 מיליון שקל שנתנה העירייה למשכורות השחקנים באו מכיסו הפרטי ולא מכספי ציבור.

צביקה גנדלמן. נדחף(צילום: אילן בשור)

למחרת, כשהפועל באר־שבע בכדורסל עלתה לליגת העל, כמה כדורסלנים ופעילים ניסו למשוך לטקס הנפת הצלחת את ראש העירייה רוביק דנילוביץ', שהעדיף לזוז הצידה ואמר: "ההישג הוא שלכם". גנדלמן התעקש לטפוח לעצמו על השכם, במקום להשאיר את הבמה למאמן המצוין והצנוע ניסו אביטן ולשחקניו שהצליחו מעבר לציפיות. למרות שנאלצו לשחק בעפולה בגלל שהעירייה לא העמידה לרשותם אצטדיון.

"הייתי 33 שנה בצה"ל, הגעתי עד דרגת תת אלוף, הייתי הנספח הצבאי בלונדון, הייתי בהייבורי הישן ובסטמפורד ברידג', אני מחובר לכדורגל", סיפר האוגדונר מהעירייה על הטקטיקה שהחזירה את הפועל חדרה למפה, והוסיף: "זה החזון שלי... התוויתי... עשיתי... אמרתי... לקחתי... החלפתי... הפעלתי" - אני ואני ואני. הוא גם אמר שתוך שלוש שנים יהיה בעיר אצטדיון בן 8,000 מקומות, והודיע: "אנחנו בשלב של הגשת התוכניות". ממש אדריכל הניצחון, למרות שעד אז הקבוצה ואוהדיה ימשיכו במסע הטרטורים למשחקי בית בעיר אחרת.

ב־2015, אחרי שקבוצת הנשים המקומית זכתה בגביע המדינה בכדורגל, נתלתה על אחד הגשרים בכביש החוף, לפני צומת אולגה, כרזה ענקית: "מכבי כשרונות חדרה מודה לצביקה גנדלמן". מאיפה הגיע הרעיון לפולחן האישיות על הגשר? אולי מסטמפורד ברידג'.

הכל בזכות ראש העיר(צילום: אורן אהרוני)

הבושה

מי לא בא להיפרד מגניאל

בשבוע שעבר הלך לעולמו אחרי מחלה קשה ד"ר אמיר גניאל, מגדולי שחייני ישראל בכל הזמנים, בגיל 55. בהתאם לצוואתו לא נערכה לוויה, המשפחה אירגנה מעמד פרידה במכון ויצמן ברחובות, ומאות אנשים באו לחלוק לו כבוד אחרון.

מי לא הגיע? את זה ניתן היה ללמוד מפוסט בפייסבוק שהעלה מאמן ופרשן השחייה הוותיק ד"ר בוקי צ'יש, בו כתב בין השאר: "אני מתבייש בוועד האולימפי הישראלי שלא מצא לנכון לשלוח ולו אדם אחד מטעמו להשתתף באירוע פרידה מאדם מופלא כאמיר, שהיה למעשה שחיין אולימפי, אב לשחיין אולימפי וראש הוועדה הרפואית לקראת משחקי ריו 2016... אני מתבייש באיגוד השחייה שלא מצא מקום לחלוק כבוד לאחד מגדולי שחיינינו ועדיין שיאן ישראל ב־100 חזה. אני חושש שחברי הנהלת האיגוד והוועד האולימפי באים לאירוע רק אם הוא מצולם ותצא להם טובה אישית מהופעתם..."

גניאל עם בנו. אף אחד לא בא להיפרד(צילום: ראובן שוורץ)

מהוועד האולימפי נמסר אתמול בתגובה: "ד"ר גניאל ז"ל היה חלק מהמשפחה האולימפית בישראל. יחסינו עימו, ובמיוחד של המנכ"ל גילי לוסטיג, היו יחסי הערכה וחברות. מיד עם היוודע דבר מותו עלה פוסט לזכרו בפייסבוק של הוועד האולימפי. מאחר שלא הייתה לוויה ולא הובא לידיעתנו קיום הטקס, לא נכח בו נציג מטעמנו. המנכ"ל לוסטיג היה בבית המשפחה בניחום אבלים בשם הוועד..." כן, עד כדי כך שררו בין המנכ"ל למנוח יחסי הערכה וחברות, שלוסטיג אפילו לא ידע על אירוע הפרידה שאליו הגיעו מאות.

מאיגוד השחייה הגיבו: "היו"ר והמנכ"ל הגיעו לניחום אבלים בבית משפחת גניאל, העניקו לה מגן הוקרה וסיכמו עימה שתימצא הדרך בה יונצח שמו של אמיר ז"ל, שתמיד יהיה חלק ממשפחת השחייה הישראלית..." על השאלה מדוע היו"ר סימון דוידסון או נציג רשמי של האיגוד דילגו על אירוע הפרידה הם גם דילגו, מה שמותיר אותנו עם אבחנתו העצובה של ד"ר צ'יש.