לקפוץ מעל החומה / "נקודות משחק"
אלכסנדר זברב, רק בן 21, זינק בדירוג עד לשלישייה הראשונה, זכה בשלושה תארי מאסטרס ובתקופה האחרונה הפך לשחקן הכי לוהט על החימר - עד שרפאל נדאל עצר אותו. רגע לפני רולאן גארוס שבו ידורג במקום השני, השאלה היחידה היא האם הוא יכול לשבור את מחסום הגראנד סלאמים
נדאל הספיק לקחת משחקון אחד, ואז העננים הקודרים נחלצו לעזרתו. הגשם שהחל לשטוף את המגרש הפסיק את המשחק ל-55 דקות. כשהוא חודש המומנטום של זברב השתבש לחלוטין, והיוצרות התהפכו. נדאל קיבל בדיוק את שינוי הכיוון שהיה צריך כדי להשלים קאמבק נדאלי קלאסי, ולהצית אצל זברב פלאשבק כואב לפעם הראשונה שלהם – שמינית הגמר באינדיאן וולס לפני יותר משנתיים.
זה היה אחד מהטורנירים הזכורים יותר של זברב, אז בן 19, ונדאל המדורג חמישי בעולם באותם ימים ירק דם. זברב ניצח באותו טורניר את גריגור דימיטרוב וז'יל סימון, וכמו ברומא 2018, גרר את נדאל למערכה שלישית מכרעת. כמו ברומא הוא מצא את עצמו ביתרון מבטיח, אז 1:4.
נקודת המשחק לטובתו הגיעה במצב של 30:40, 3:5: הוא הגיש סרב ראשון חזק שאילץ את נדאל להחזיר כדור גבוה. זברב בנה את המשך הנקודה עם מכת כף יד חזקה לפינה עליה השיב נדאל עם בקהנד למרכז. כל מה שזברב היה צריך לעשות זה רק להנחית את הכדור לתחומי המגרש, בעוצמה נמוכה, אבל הוולי שלו נעצר ברשת. נדאל נכנס לטירוף, לקח 15 נקודות מתוך 16 אפשריות וחיסל את זברב במהירות. העונש היה מהיר וכואב.
מאז נדאל ניצח אותו עוד ארבע פעמים, כולל בראשון האחרון ברומא, אבל השנתיים שחלפו עשו לזברב טוב מאוד ושינו סופית את הסטטוס שלו מהבטחה יוצאת דופן לשחקן בכיר. הוא הספיק מאז לעלות מהמקום ה-58 בעולם למקום השלישי, לזכות בשמונה תארים, שלושה מהם בטורנירי מאסטרס (שהפכו אותו לשחקן הפעיל עם הכי הרבה זכיות אחרי נדאל, נובאק ג'וקוביץ', רוג'ר פדרר ואנדי מארי) ולהפוך לכוכב. העונה היו לו גם שני הפסדים בגמרי מאסטרס, ברומא לנדאל ובמיאמי לג'ון איזנר.
התקופה האחרונה על החימר שמה כמה סימני קריאה על הפריצה של השחקן הכי צעיר בטופ 20, שבגיל 21 מתחיל לאותת לעבר כיבוש המקום הראשון בעולם בעתיד ונמצא בכושר שיא. הוא ניצח ב-17 משחקים מתוך 20 על החימר וזכה ב-20 מערכות רצופות, שהספיקו לו לזכיות במדריד ובמינכן. הוא צבר את כמות נקודות הדירוג הגבוהה ביותר העונה, מדורג ראשון במרוץ לטורניר גמר הסבב בלונדון שבו השתתף רק בנובמבר האחרון וניצח יותר מכל שחקן אחר. המאזן שלו (8:30) הוא הרביעי בטיבו אחרי נדאל, פדרר וחואן מרטין דל פוטרו.
יציב יותר, תוקף יותר
התקופה האחרונה הזכירה לו כמה הוא מחבב חימר, ועד כמה הטניס שלו פשוט תפור למשטח הזה (שבו הוא עומד על 70.1 אחוזי הצלחה בקריירה, יותר מעל דשא ומשטח קשה). הוא מכסה היטב את המגרש, משחק הקו האחורי שלו מצוין ובא לידי ביטוי בחבטת כף יד חזקה וחבטת גב יד איכותית שלא מאפשרת ליריבים להתקיף אותה כדי לייצר יתרון בנקודות. גם ההגשה מהווה נשק מבחינתו, ואחרי בערך חצי עונה הוא נמצא במקום החמישי בסבב בכמות האייסים, עם 250 כאלה. בעונה שעברה הוא דורג שביעי.
ההשוואה המתבקשת ביותר לזברב בכל מה שקשור למשולש הפוטנציאל-ציפיות-תוצאות היא לדומיניק תים, עוד שחקן חימר מעולה שבניגוד לזברב הצליח להפתיע את נדאל לפני שהפסיד לגרמני בגמר במדריד. תים מבוגר מזברב ביותר משלוש שנים, מדורג חמישה מקומות מתחתיו וה-2:4 לטובתו במאזן הכללי לא משקף לחלוטין את יחסי הכוחות העכשוויים ביניהם, כי שלושה משחקים מתוך השישה שהתקיימו נערכו ב-2016, לפני הנסיקה הגדולה של זברב.
אמי לאנדי תיארה בטור שלה ב-lastwordontennis.com את המשחק האחרון בין זברב לתים ככזה שסימל ניגוד סגנונות מובהק, בין אחד שנתקע באזור הנוחות שלו מאחורי קו הבסיס לשני שנוקט בקו אגרסיבי יותר וגם לא חושש לבוא פנימה ולהתקיף. זברב עושה את זה יותר ולמרות שמשחק הרשת שלו עדיין לא מושלם, מדובר בשינוי מרענן. "תים נראה בלתי ניתן לעצירה, עד שזברב עצר אותו", כתב סטיב טיגנור מ-tennis.com. "איזה שחקן יכול לעצור את זברב באביב הזה? יכול להיות רק אחד". הוא צדק - זה היה נדאל.
ויש עוד אלמנט שמבדיל ביניהם ומבחינת זברב מדובר בגולת הכותרת: יציבות. אחרי הגמר במדריד שבו עצר את נדאל, תים חזר לסורו ברומא עם הפסד כבר בפתיחת הטורניר לפאביו פוניני האיטלקי. לפני מדריד, בברצלונה, הכישרון היווני העולה סטפנוס ציציפאס הדיח אותו ברבע הגמר. בזמן הזה זברב צבר זמן מגרש, אסף נקודות ויצר מומנטום משמעותי לפני רולאן גארוס, שיביא אותו לתחרות החשובה בחייו כמדורג שני.
הזמן שלך
כאן מגיע הפאנץ'. גם עונת החימר הקודמת של זברב נשאה איתה ריח מתוק של הבטחה: הוא זכה ברומא אחרי ניצחונות מרשימים על מילוש ראוניץ' ונובאק ג'וקוביץ' ובטורניר מינכן, ונראה כמו אחד שיכול להגיע רחוק בפריז. זה נגמר עם הפסד כבר בסיבוב הראשון לפרננדו ורדסקו שניפץ את התקווה. זאת בדיוק הנקודה הרגישה בהקשר שלו, שמתחדדת לקראת רולאן גארוס הנוכחי: הפער המדאיג בין האכזבות בגראנד סלאמים להישגים היפים מחוצה להם.
ב-11 הופעות בגראנד סלמים הוא הגיע רק פעם אחת לשמינית הגמר, בווימבלדון ב-2017, וזה גם היה הישג השיא שלו. באוסטרליה הודח בסיבוב השלישי, בצרפת בסיבוב הראשון ובאליפות ארצות הברית בסיבוב השני. והנתון הבעייתי ביותר: הוא תקוע על מאזן 7:0 נגד שחקני טופ 50 בגראנד סלאמים. זה כבר מדליק נורה אדומה אמיתית באליפות שבה יסומן מראש כאחד המועמדים הבולטים להדהים ולסיים את ההגמוניה הנדירה של נדאל על החימר.
ניסיון להבין למה זה קורה עשוי להוביל אותנו לשני הסברים שצפים מעל פני השטח וקשורים זה לזה. הראשון הוא אורך המשחק השונה בגראנד סלאם, הטוב מ-5 מערכות, שדורש כוחות מנטליים חזקים יותר. הדינמיקה של משחקים כאלה אחרת. השני הוא הלחץ הגובר בגראנד סלאמים, במיוחד על זברב שיודע שהמשקולת הזאת קיימת עליו כבר עכשיו, בגיל כה צעיר, וכל כך רוצה להוריד אותה ממנו. עד עכשיו הוא לא הוכיח שיש לו את האופי הדרוש כדי להביא את ההצלחות לטורנירים האלה. אבל הבחור 21, והתחושה היא שזה רק עניין של זמן.
"אני אנסה לשחק באותה דרך על פני פרק זמן ארוך יותר", הוא הבטיח, ואילו נדאל משוכנע שהצטברות התוצאות הרעות בטורנירי מייג'ור היא לא יותר מצירוף מקרים: "טניס הוא טניס. בגראנד סלאמים, טורנירי מאסטרס 1,000 או כל אירוע אחר". כאשר כתב איטלקי עימת אותו עם קושי אפשרי של זברב במשחקים של הטוב מ-5, היה לו מה להגיד על זה: "אנחנו הולכים לעשות משהו: אם הוא לא ישחק טוב בגראנד סלאמים בשנתיים הקרובות, אתה יכול לחזור אליי ולהגיד לי - 'אתה לא יודע כלום על טניס'. אני מאמין שזה יהיה סיפור אחר".
עשר שנים, כ-87 מיליון דולר, 70 תארים ורק שני מקומות בדירוג מפרידים בין נדאל לזברב, שיכולים להיפגש ברולאן גארוס בגמר בלבד. בהיעדרו של רוג'ר פדרר, בלי תקווה מקומית בולטת ובצל הניסיון של נדאל להניף גביע מספר 11 במגרש המרכזי שהפך לו לבית (אחד מיני כמה על החימר), כל העיניים יהיו נשואות שוב לעבר אלכסנדר זברב. סיכוי גבוה שהפעם הוא לא יאכזב.
לפנייה לכתב/ת 
