אל תפספס את זה / בלוג ה-NBA
אל הורפורד הוא השחקן שעושה את ההבדל בין ניצחונות להפסדים עבור בוסטון. הלילה (בין ראשון לשני, 3:30 שעון ישראל) הסלטיקס חייבים אותו במיטבו נגד קליבלנד ולברון ג'יימס כדי לעלות לגמר NBA ראשון מאז 2010
ברשימת 15 הגופיות הפופולריות הייתה גם נציגות לרוקיס לונזו בול ובן סימונס, ונכללו בה בין היתר שמות כמו ג'ואל אמביד, קריסטפס פורזינגיס ודמיאן לילארד. לכל החמישה הנ"ל יש ביחד ארבעה משחקי אולסטאר בקריירה (פורזינגיס שזומן העונה לאירוע נפצע לפניו), אחד פחות מהכמות של אל הורפורד (31). באופן לא מפתיע בכלל, הוא נשאר מחוץ לרשימה הזאת למרות שבוסטון הייתה בין חמש הקבוצות שמכרו הכי הרבה גופיות בליגה.
זה לא מפתיע כי זה תואם באופן מדויק את הנרטיב שלו – כוכב מסוג אחר. כוכב מהזן שלא עושה את הדברים שכוכבים טיפוסיים עושים, ולכן גם מוכר פחות גופיות. להורפורד אין את העוצמה והניצוצות של לברון, סטף ודוראנט, הוא לא השחקן שאמור לכבוש את פסגת מהלכי הלילה בגלל הטבעה מדהימה שהכניסה שחקן יריב לפוסטר או חדירה שאמללה שומר והפילה אותו לפרקט. בלי מניירות של כוכב הוא מנסה לסחוף אחריו קבוצה צעירה שנשארה בלי שני הסופרסטארים שלה, ומתעקשת לפלס את דרכה במעלה הפלייאוף למרות שרבים לא האמינו שהיא מסוגלת לכך.
אי אפשר להגיד שבוסטון היא קבוצה של שחקן אחד, אבל אם צריך לבחור שחקן שייצג אותה בצורה הטובה ביותר הבחירה התבקשת תהיה בו – לטוב ולרע, בירידות ובעליות. למרות זאת, ובאופן מתבקש כשמדובר בהורפורד, התחושה לגביו היא שהוא מצליח לקבל פחות מאור הזרקורים אפילו בסיטואציה שבה הפך להיות השחקן הבכיר והמנוסה בקבוצה בעל כורחו.
ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון וטרי רוז'יר קיבלו מחמאות מוצדקות על ההתעלויות והמספרים שלהם, ועל הקווים מוח הכדורסל הייחודי של הסלטיקס בראד סטיבנס בכלל הפך לקונצנזוס (אם לא מתייחסים להתעלמות המוזרה של המאמנים ממנו והבחירה שלהם בדוויין קייסי). יכול להיות שהורפורד אוהב את המשבצת הזאת, של מי שנשאר בצל הצעירים המבריקים והמאמנים המוערכים ומקבל פחות קרדיט מהם. בגללם לא מדברים עליו מספיק, אבל המסע המטלטל שהוא עובר בפלייאוף הזה לא משאיר אופציה להתעלם ממנו, בטח לא לפני המשחק החשוב בקריירה שלו הלילה בסדרת גמר המזרח נגד קליבלנד (בין ראשון לשני, 3:30 לפנות בוקר).
האיש שעושה את ההבדל
זאת דווקא לא הייתה עונה גדולה עבור הורפורד, אבל הפציעה של ארווינג טרפה את הקלפים מכל כך הרבה בחינות עבור בוסטון, ובמובן מסוים השפיעה גם עליו. החלל המנהיגותי והמקצועי שנוצר דרש ממנו לקחת פיקוד, וזה התבטא באופן בולט במספרים. מ-12.9 נקודות, 7.4 ריבאונדים ו-0.6 חטיפות בעונה הסדירה הוא קפץ ל-15.7 נקודות, 8.5 ריבאונדים ו-1.0 חטיפות אחריה, והפך לעוגן עבור בוסטון בשני הצדדים.
התרומה ההגנתית שלו ידועה, מהווה חלק בלתי נפרד מהקשיחות וה-DNA של הסלטיקס ומתבטאת ביכולת לשמור גם על גארדים ובחוכמה שלא נגמרת. בהתקפה הורפורד עושה הכל: קולע שלשות, נע פנימה, מנהל מהלכים, יכול לשחק גם עם הגב לסל וגם עם הפנים לסל, ובנוסף לכל החבילה גם יודע להוביל התקפות מעבר.
כמה מהאיכויות הללו ממחישות את השינויים הסגנוניים של הורפורד בשנים האחרונות, שהתאים את עצמו למה שנדרש מהסנטר המודרני ב-NBA. הורפורד רואה מצוין את המגרש, ובעונה שעברה, הראשונה שלו בבוסטון, קפץ מ-3.2 אסיסטים בממוצע ל-5.0. העונה נשאר באזור הזה (4.7). עד לפני שלוש עונות הוא בקושי זרק שלשות, והיום, כשהן לגמרי ברפרטואר שלו ומתחברות למשחק פוסט מלוטש, הוא הרבה יותר יעיל.
זה אולי הפלייאוף הכי מרשים ומיוחד בקריירה של הורפורד גם בגלל ההשפעה הטוטאלית שלו על בוסטון כיחידה אחת. יותר מכל שחקן חשוב אחר ברוטציה של בראד סטיבנס הקבוצה תלויה בו, והוא זה שעושה את ההבדל בין ניצחונות שבהם הוא קולע 18.6 נקודות, מוריד 8.9 ריבאונדים, מוסר 3.5 אסיטים ורושם 1.5 חטיפות, להפסדים שבהם הוא יורד ל-11.0 נקודות (!), 7.9 ריבאונדים, 3.0 אסיסטים ו-0.3 חטיפות.
הפערים הכל כך משמעותיים האלה מראים למה בוסטון פשוט חייבת אותו בפוקוס הלילה ב-TD גארדן, אולם שמשפיע עליו יותר מכל שחקן בכיר אחר בסגל. זו אולי הסוגיה שמסתתרת מאחורי פערי האיכות בין בוסטון של הבית ובוסטון של החוץ שמתבקש לדבר עליהם - האפקט הדרמטי של האולם הביתי על הכוכב.
געגועיו ללאב
לבוסטון היה ניצחון חוץ אחד בפלייאוף הזה שהושג בזכות ההתקפה הכי חשובה שלה מאז סיום העונה הסדירה: הסל של הורפורד במשחק 3 בפילדלפיה, שסידר לסלטיקס 0:3 על הסיקסרס בסדרה, פיגור שממנו פילי לא חזרה. תרגיל מבריק של סטיבנס, 8.4 שניות לסיום ההארכה, השאיר את הורפורד מתחת לסל יחד עם רוברט קובינגטון. זה הספיק לו כדי לקלוע מקרוב תוך כדי נפילה.
בהתקפה הבאה הוא הוסיף חטיפת כדור קריטית, ואחריה קלע פעמיים מהקו בקור רוח. היו לו רק 13 נקודות במשחק הזה, אבל שני המהלכים האחרונים שלו בו היו אלה שהכריעו אותו. ברבע הרביעי של משחק 2 נגד קליבלנד הוא נדלק שוב בקלאץ' והוביל ריצת 0:8 פרטית ברבע הרביעי, שהרחיקה את הקאבס ממינוס שש למינוס 14 תוך פחות משתי דקות. הורפורד סיים את הלילה עם 15 נקודות בלבד, אבל גם לקח 10 ריבאונדים וגם היה אחראי על הבליץ הסופי שסגר את הסיפור.
אלה שני רגעים קטנים-גדולים שמסבירים למה הוא חיוני כל כך עבור בוסטון, שלא יכולה לקבל ממנו עוד הופעות אנמיות. היו לו כאלה במשחק 6 שבו קלע רק 6 נקודות ב-2 מ-8 מהשדה ובמשחק 3 שבו נעצר על 7 בלבד, ואם הורפורד ייקלע שוב ללילה שבו יתקשה להיות עצמו, הסיכויים של בוסטון יצנחו. לקראת משחק 7 יש לה סיבה לאופטימיות בעיקר בגלל שהוא חוזר למקום שבו הוא בדרך כלל מצטיין, אבל ההיעדרות הצפויה של קווין לאב שסובל מזעזוע מוח דווקא פחות טובה עבורו.
הורפורד הסתדר מצוין עם לאב, שנחשב לשומר המועדף עליו: ב-10.7 פוזשנים בממוצע הוא קלע מולו 5.2 נקודות ב-76.5 אחוזים, וחגג עליו במשחק מספר 1. טיירון לו הגיב מהר והצמיד אליו את טריסטן תומפסון, שמקשה עליו הרבה יותר וב-33.0 פוזשנים הוריד אותו ל-3.7 נקודות ב-25 אחוזים בלבד. יהיה מעניין לראות אותם אחד מול השני הלילה, ואיך הורפורד יסתדר כשלאב לא באזור בכלל במשחק כל כך מכריע. גם לארי נאנס הוכיח שהוא אפקטיבי יותר הגנתית מול הורפורד מאשר לאב, וגם הוא יכול להיות פקטור מהבחינה הזאת. כל זה מבלי שהזכרנו איזה שחקן אחד, לברון ג'יימס, שחי בשביל הצגות במשחקים כאלה.
"בכל פעם שהוא נגע בכדור בפוסט, הרגשתי כאילו קלענו", אמר בראד סטיבנס בסיום המשחק הקודם על הורפורד, כנראה השחקן האהוב עליו בסגל. לאחרונה הוא הסביר: "אל חשוב בכל מה שאנחנו עושים. בכל דקה בכל יום. הוא סוג של גורם מייצב עבורנו, הבחור שכולנו מחפשים". עכשיו הבחור הזה צריך לתת עוד פוש אחד אחרון כדי לקחת את הקבוצה הכי מרגשת בפלייאוף הזה לגמר ה-NBA הראשון שלו. האם הוא יצליח?
לפנייה לכתב/ת 
