מכאן, שוער ליברפול יכול רק לצמוח
למה כולם קוטלים את השוער של ליברפול ומחכים לפרישתו מהקבוצה? (ספוילר - הוא לא מסכן, אלא מי שמאחל לו לעזוב את הקבוצה)
צפיתי השבוע בסרט תעודה על מסע ה"כמעט" זכייה באליפות של אורלנדו מג'יק ב-NBA. בשנות ה90 המג'יק היו קרובים משחקים ספורים מהתואר. במשחק גורלי, עמד שחקן מרכזי שלהם - ניק אנדרסון - על הקו לזריקות עונשין. אנדרסון, בין הברגים המרכזיים של הקבוצה בעונתם המוצלחת, החטיא את כל ארבע הזריקות שלו.
אנדרסון, שהיה כישרון עולה באותה תקופה, סיפר עשרים שנה לאחר מכן שזריקות אלה גמרו לו את הקריירה: הוא איבד את הביטחון העצמי והחייתיות שהתפרצה ממנו נעלמה. קריירה מבטיחה של שחקן יציב ומבטיח נקטעה בגלל ארבע זריקות. שנים של סלים, הטבעות, אסיסטים ומהלכים שעזרו לקבוצתו נמחקו. מה שלא הצליח להוציא מראשו הוא ארבע הזריקות הללו, והוא חשב רק עליהן.
המקרה של שוער ליברפול לוריס קאריוס דומה. שחקן מבטיח בן 24 שעבר מכשולים, מאות משחקים משחקים בקריירה, אלפי החלטות מוצלחות והצלות, שהביאו אותו לשמור על שער הקבוצה כשמיליארדי עיניים צופות בו. כעת, לפי הדיווחים של הפרשנים, מצופה ממנו לסיים את דרכו מהקבוצה בגלל - שימו לב - שתי החלטות רעות. שתי החלטות רעות לעומת אלפי מוצלחות.
אך הדבר המפתיע ביותר הוא שהפרשנים לא אכזריים. הם לא מחכים לקורבן להיתלות בכיכר העיר. הם שופטים את השוער כי כך הם חושבים. למעשה, כך רובנו חושבים: אם עשינו טעות גורלית, סימן שאנחנו לא שווים יותר. אנחנו לא זוכרים את ההצלחות אלא רק את הטעות המרה האחרונה. אז מי מסכן כאן? השוער שעשה שתי טעויות במשחק דרמטי או מיליוני אנשים ששופטים אותו כך מתוך תפיסת עולם לקויה? לדעתי ,ההחלטה הנכונה עבור השוער היא להישאר בקבוצה למרות כל הקושי, לעבוד עם מאמנים מנטליים, להתחזק, להשתפר ולהעניק השראה למיליארדי טועים.
לפנייה לכתב/ת 
