האבולוציה של החנפנות / פלג בחמישי
המחמאות שהרעיף איתי שכטר על מכבי ת"א בטקס הצגתו סגרו סבב מגוחך של צביעות וליקוקים לארבע קבוצות בארץ ושלוש בחו"ל
הזיקית
שכטר מחליף צבעים וחורץ לשון
בשנים האחרונות הצליח איתי שכטר למתג עצמו כסמל לחוסר אמינות, בגלל הצגותיו התכופות ברחבה. בשבוע שעבר הוא הזכיר לכולם שגם בהצגותיו כשחקן בקבוצות חדשות לא חייבים להאמין לו. מדובר בלקקן סדרתי, שתמיד מאדיר את המועדון שהחתים אותו, ומחניף כל פעם לחוג אוהדים אחר.
"הגיע הזמן ללבוש סופסוף את החולצה הצהובה־כחולה", אמר החלוץ על בגדי השכטר החדשים. "מאוד מרגש להגיע למועדון הכי גדול, מסודר וטוב בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות, שתמיד מדברים עליו רק דברים טובים". תמיד? רק דברים טובים??? טוב שאוהדי מכבי ת"א מיהרו להזכיר לו שב־2010 הוא קילל את הצהובים, באירוע חנופה לאוהדי הפועל ת"א, והוא מיהר להתנצל: "יש דברים שעושים כילדים. כשמתבגרים מסתכלים על זה אחרת". אולי, אבל לא שכטר. בגרותו כילדותו, והילד דביק!
מכיוון שהחתימה במכבי ת"א נשמעה כמימוש פנטזיה, שווה לשחזר את התפתחות החנפנות, ונתחיל דווקא מעבר לים. "אני שמח שהתחברתי גם לאנשים וגם למועדון שהוא כמו משפחה, זה חלום שהתגשם", השתפך החלוץ כשחתם בקייזרסלאוטרן ב־2011. למרות החיבור המדהים, ב־2012 שכטר עבר לאי הבריטי, ושימו לב מה סיפר לתקשורת הוולשית אחרי משחק הבכורה בקבוצתו החדשה: "סוונזי היא יותר כמו משפחה, בגרמניה האנשים קרים..." משפחת לאוטרן הרוסה.
ב־2013 גם הוולשים התקררו. החלוץ שב להפועל ת"א, וקצת ליכלך על משפחתו הוולשית: "לא הרגשתי חלק מהקבוצה. אני חוזר למקום שהכי רציתי. יש לי קשר הדוק לקהל של הפועל, אני שמח לשחק במקום שבו אוהבים אותי". ברור, בוולפסון חם, אלא שבתחילת 2014 התחדש טיול המשפחות. "נאנט זה מועדון טוב מאוד, כמו משפחה", הוא הכריז מיד לאחר נחיתתו בצרפת. נשמה. לא כמו הצרפתייה הקטנה ההיא שיורדת עלינו: יסראל סה פו־פו־פו.
בפברואר 2015 הוא כבר לבש ירוק, ובטקס הצגתו אמר: "כשהייתי בצרפת עקבתי אחר מכבי חיפה. אני מאושר להיות פה ומקווה להחזיר לקהל, למועדון ולמערכת שעשו מאמצים כדי לצרף אותי. מכבי חיפה זו הקבוצה שגדלתי עליה ואהדתי מילדות". איך לא. יש דברים שעושים כילדים, אבל כשמתבגרים מסתכלים על זה אחרת.
"קיבלו אותי כאילו נולדתי בבית"ר. לטביב יש המון מניות בהצלחה שלי. החלום שלי לפרוש בבית"ר", התרפק לא מזמן הילד המגודל על העלייה לירושלים. כטיפוס מולטי־משפחתי, החיבור עם לה פמיליה היה רק עניין של זמן, והליקוקים שודרגו גם למצגות. כשכבש מול הכופרים מסכנין, הוא אפילו שלף כיפה ונשא תפילת "שמע ישראל" תיאטרלית תוך כדי תנועת לולב, כאילו שבית המקדש נבנה מחדש.
בדצמבר האחרון שכטר עבר לזירה מדינית: "ההצהרה של טראמפ עשתה לי טוב, הוא נתן לכולם להבין שירושלים היא בירת ישראל הנצחית. אני המנהיג של הקבוצה שמייצגת אותה יותר מתמיד, ואין מרגש מזה..." מתברר דווקא שיש, למשל חוזה משופר, ודווקא בעיר שטראמפ הורידה מגדולתה לדרגת שלוחה של הקונסוליה.
אז בסוף שכטר ויתר על חלומו לתלות את נעליו בבירת הקודש, בשביל כסף, ועבר לבירת חיי הלילה. מהו צבע הדגל שהכי מזוהה עם הקריירה שלו? אם יסיים את הקריירה בבני־יהודה, זה יהיה מאוד דומה לדגל הגאווה.
העצלן
חרזי מעדיף להיות מח"ט
את הקריירה של אלון חרזי לאחר הפרישה לא קשה לתמצת. בתחילה מונה לסקאוט במכבי חיפה, שהבינה די מהר את הטעות. אחר כך דישדש כמנהל מקצועי בהפועל עכו, הורד לדרגת מאמן, ואחרי שרשרת כישלונות פוטר. הוא אמנם טען שהתפטר, אבל בסוף נאלץ להודות כי שיקר.
בשביל זה יש קשרים. לפני פחות משנה גויס הטאלנט לצוות המקצועי של מרקו בלבול בנבחרת הצעירה, שהתרסקה ביחד איתו. באוקטובר האחרון הוחלט משום מה במכבי חיפה להחזירו כ"מנהל מקצועי של החטיבה הצעירה", והמח"ט עצמו הגיב בהתרגשות: "אני שמח לשוב הביתה". בשבוע שעבר, כמה מפתיע, ועד הבית החליט לוותר על שירותיו.
במועדון הסבירו, כך פורסם, שחרזי התנגד לשמש כמאמן בנוער. כלומר, במקום להיות אסיר תודה שהציעו לו עבודה למרות נפילותיו הקודמות, עוד היו לו דרישות. הוא עצמו לא הגיב לטענה, אבל "מקורביו" סיפרו שחרזי "מאוד פגוע", אישרו שהוצע לו לאמן בנוער, וציינו שהתפקיד "לא קסם לו". בטח לא קסם. למה ללבוש טרנינג ולעבוד יום־יום בשטח? עדיף להיות מח"ט.
מה הלאה? ברוך השם יש מקומות שתמיד יסבירו פנים למאמנים כושלים, כמו הנבחרות הצעירות בהתאחדות או ערוצי הספורט והפרשנות. שם יוכלו אפילו למנות אותו למנהל חטיבת החרטוטים.
ה"גיבור"
גם ארדן תופס טרמפ על מסי
ארבעה ימים חלפו מאז שהשר לביטחון פנים גלעד ארדן הורה לא לאפשר לאסירי חמאס לצפות בשידורי המונדיאל, בניגוד לנוהלי השב"ס, וראשי הארגון עדיין לא ממהרים לשולחן המשא ומתן.
"אין לי שום כוונה לאפשר למחבלי החמאס לצפות במונדיאל, בשעה שגופות חיילינו מוחזקות בעזה ביחד עם אזרחינו החטופים", אמר הפופוליסט והדמגוג, שכמו חברתו לממשלה החליט לתפוס טרמפ על לאו מסי, הוסיף את רונאלדו וניימאר, וכמובן שלף את קלף המיקוח ההיסטרי מוחמד סלאח. לדבריו, "מי שהוציא עצמו ממשפחת העמים ודבק בתרבות של רצח וטרור לא אמור ליהנות מתחרות ספורט בינלאומית שמחברת עמים שונים". אז איך נתת להם לראות את גמר האלופות? ומה עם האירוויזיון? נטע ברזילי הייתה גומרת אותם!
ומכיוון שיגאל עמיר, ועוד כמה רוצחים שפלים שהוציאו אנשים ממשפחת העמים רשאים לראות מונדיאל, הגיע הזמן שהשר שמלקק לבוחרי הימין יגבש רפורמה קצת יותר רצינית, שתתאים את הצנזורה גם לאנסים נבזיים ולמנוולים שמתעללים בקשישים. למה שרוצחים סדרתיים יוכלו לראות סדרות מתח? מדוע שודדי בנק רשאים לצפות ב"לעוף על המיליון"? לנשיאים ולשרים שנכלאו תינתן כמובן חסינות.
וכמה חבל שהשר לא חשב על הסנקציה הכי יעילה נגד אסירים ביטחוניים: תנו להם לראות משחק כדורגל בפול ווליום עם שגיא כהן ושות', ותוך 90 דקות הם מניפים דגל לבן. אולי אפילו כחול־לבן.
השרלטנים
עוד בלוף בחסות פונטי
איגוד הג'ודו, ההיסחפות והבלופים ממשיך לעבוד על כולם. הנה הידיעה שהפיץ לתקשורת הדובר שלהם, גיל לבנוני: "שירה ראשוני העניקה לנבחרת הנשים את מדליית הארד במשקל עד 48 ק"ג, בתחרות גראנד פרי בסין, לאחר שהביסה את סבינה גיליזונה מרוסיה. ראשוני ניצחה בקרב הראשון את קימברלי רמיקס מבריטניה באיפון. גם בקרב השני ניצחה באיפון את ינאן לי מסין, אך ברבע הגמר הפסידה לאמי קונדו היפנית. בבית הניחומים גברה ראשוני על נועה מינצקר ובקרב על הארד ניצחה באיפון את הג'ודאית הרוסייה".
ברבים מהאתרים פירסמו את הבדיחה כלשונה, וחבל. בדיקה זריזה הייתה מגלה שראשוני לא הביסה את הרוסייה ואפילו לא עשתה לה איפון. יריבתה פשוט נפצעה בקרב קודם ופרשה מהתחרות. ואגב, למרות שברבע הגמר היפנית ניצחה את ראשוני שלנו באיפון, דובר האיגוד לא קרא לזה "תבוסה", אלא בסך הכל "הפסד".
והערה אחרונה ל"עיתונאים" שמעתיקים בלי לבדוק את ההודעות המגוחכות שמפיץ איגוד הג’ודו: שמה של היריבה הבריטית הוא רניקס ולא רמיקס (למרות שזה נשמע יותר קצבי), ולרוסייה שהובסה למרות שלא התייצבה לקרב לא קוראים גיליזונה אלא גיליאזובה. אז שמישהו יעדכן את הדובר החפיפניק, גיל בלבולוני.
לפנייה לכתב/ת 
