הכדורסל הישראלי מתרחק מאירופה
במקום ששחקנים ישראלים ייצאו לחו"ל כדי לשפר את רמתם, הם מעדיפים להישאר בליגה החלשה שלנו ולחיות על פירורי הדקות בחוק הרוסי. גם הקבוצות הישראליות מוותרות על השתתפותן במפעלים השונים והרמה הולכת ומידרדרת. העיקר שיש "עניין" בליגה
מה שהיה פעם הענף המוביל, שסיפק לספורט הישראלי את מיטב ההישגים הולך ומידרדר משנה לשנה. שביתת השחקנים והתנהלות איגוד הכדורסל ומשרד הספורט והתרבות השערורייתית הם עוד נקודת ציון שחורה בכדורסל הישראלי שזועקת לדבר אחד - ה ב ר א ה.
חזרה לאותם מקורות הבסיס שמהם הכדורסל הישראלי התחיל לשגשג - החל מביטול חוקים סינטטיים, כלה בהגבלת זרים ומתאזרחים בעיקר בקבוצות ליגה לאומית ומטה, ועד פיתוח, חינוך ואימון נכונים עבור הכדורסלן הישראלי.
אני אוהד מכבי תל אביב מגיל 4 (נחשפתי לזכייה שלה בגביע אירופה לאלופות השני ב־1981). כמו הרבה ישראלים תמיד ראינו את פניה של מכבי כפני הכדורסל בישראל. מאז שהוקמה הליגה בישראל בתחילת שנות ה־50, ובזמן שבכדורגל נחלו נבחרות ישראל השונות הפסדים ותבוסות וחיפשו דרכם בתוך אסיה, וכלה אוקיאנה ועד שהגענו סוף כל סוף לאירופה ב 1992, היה הכדורסל הישראלי בטופ האירופי:
מכבי תל אביב החל משנות ה־70 נתנה הופעות אדירות וזכיות בגביע אירופה לאלופות שבהמשך הפך להיות יורוליג, נבחרת ישראל הספיקה להיות סגנית אלופת אירופה ואף השתתפה כבר פעמיים במונדיאל-בסקט (סיימה מקום 7 בעולם) ועד לפני עשור הייתה הנבחרת הישראלית בין 12 הראשונות באירופה. כמובן שגם הפועל ירושלים הוסיפה זכייה יול"ב, ועוד קבוצות הגיעו לשלבי חצי הגמר במפעלים השונים באירופה.
להשגיות הזו הייתה מחיר: נוצר פער אדיר בין מכבי תל אביב למרבית הקבוצות בליגה בכדורסל, וזכיות רצופות באליפות שמוכרעת בסדרות בדיוק כמו באירופה גרמה לחוסר עניין בליגה. התוצאה: החל מלפני עשור הכניס איגוד הכדורסל שרשרת של חוקים שונים ולא מועילים שכל מטרתם הייתה להצר את צעדי מכבי תל אביב, ולהוריד אותה ברמה שוויונית לשאר קבוצות הליגה.
זה נמשך עם גמר פלייאוף שמזה עשר שנים מוכרע בפיינל פור - משחק אחד (היו שנתיים בהן הוכרע בשני משחקים), חוק רוסי שנועד להגן על השחקן הישראלי ולשמור לו דקות, ובעוד חוקים שונים ומשונים כמו מתאזרחים והחובה להודיע לפני כל משחק מיהם הזרים בחמישייה.
בנוסף לכך, הליגות מוצפות בזרים אשר תופסים תפקידים בכירים: רכז, סנטר ואפילו קלעים. הזרים הם מנהלי המשחק, הכל עובר אליהם. דומיננטיות השחקן הישראלי ירדה פלאים ורואים את זה בטבלאות הסטטיסטיקה.
נכון שמאז 2007 יש אלופות אחרות חוץ ממכבי ויש עניין, אבל בכל זאת רמת הליגה ירדה. גם רמת הנבחרת ירדה. מי שבעבר הייתה בין 12 הראשונות נדחקה מתחת ל־20 באליפות אירופה האחרונה שנערכה בישראל, כולל הפסדים לנבחרות שפעם היינו רואה מלמעלה (אסטוניה, גיאורגיה, אוקראינה).
מה לעשות. צריך להבין מה רוצים? האם מסתכלים רק על הליגה שלנו או שרוצים גם להיות באירופה ולהגיע רחוק כמו בעבר! בשביל זה יש מחיר וצריך להבין את המצב: כל הטענות שרמת הכדורסלן הישראלי ירדה בגלל שאין לו דקות לא רלוונטיות. הצורך בזרים נובע בגלל שמה לעשות, הם באים ממקומות שברובם יש לשחקן בסיס הרבה יותר טוב מהישראלי! הוא כבר בא מרמות גבוהות יותר ומאומן טוב יותר מהישראלי (נכון שיש זרים בינוניים ומטה אבל עדיין עם בסיס מצוין).
צביקה שרף, שאימן המון שנים את מכבי תל אביב, נבחרת ישראל וקבוצות שונות באירופה מתריע כבר שנים שרמת הכדורסלן הישראלי ירדה: נכון להיום לכדורסלן בגיל 18 לפני צבא חסרות 5,000 שעות אימון!! זה 25 ימי אימון מלאים נוספים בשנה – מוצע של עוד שעה וחצי אימון ליום!! חסרים לישראלי משמעת כושר ואימונים!! חסרים תרבות וחסר חינוך בונה!
הבסיס של הכדורסלן הישראלי לוקה בחסר: הנעת כדור לא נכונה, מחלת הכדררת, אי עמידה נכונה ועבודת גוף ורגלים לא נכונה בהגנה, חוסר משמעת, חוסר ידע בלשחק בלי כדור, ועוד המון. היום הכדורסל האירופי מתקדם ואפילו מדביק פערים. מדינות כדורסל נחותות מישראל (נכון לפני עשור) שולחות שחקנים לליגות ה־NBA.
למדינות שיש להן ליגות חזקות עם המון קבוצות מייצגות במפעלים האירופיים השונים (יוון, ספרד, רוסיה ועוד)...
תראו את יוון: חוץ מכמה שחקנים בודדים בפנטתינייקוס, אולימפיאקוס יש להם עוד שחקנים ב־NBA, ספרד ורוסיה. איטליה, שהליגה שלה ירדה ברמה אבל שחקני הנבחרת נמצאים בחו"ל בקבוצות בכירות. ומה עם השחקן הישראלי כיום? מי באירופה מסתכל עליו? אף אחד!!
במקום שיותר קבוצות בישראל ישחקו במפעלים האירופיים השונים ובמקום ששחקנים ישראלים ייצאו קצת לחו"ל לשחק ולהרגיש את הפיזיות והרמה היותר גבוהה של אירופה, מעדיפים להישאר בליגה הנמוכה של הכדורסל עם פירורי דקות של חוק רוסי סינטטי שכבר לא ישים ברוסיה מזמן..
כן, הרמה ירדה, וחוקים לא יעלו אותה, ונוצר פה מצב של ביצה ותרנגולת: בעלי קבוצות רוצים זרים כי הם רוצים נצחונות בליגה והישגיות באירופה וכיום השחקן הישראלי ברמתו הנמוכה לא מסוגל לספק זאת מה שגם שבאירופה אין הגבלת זרים, אנו כאוהדים רוצים לראות ליגת על עם ישראלים, רוצים לראות יותר קבוצות משחקות באירופה, רוצים לראות פחות זרים אבל כאלה ברמה. אז צריך להבין שבנקודת זמן זו אי אפשר לספק את כולם. לכן צריכה להיות תוכנית הבראה לטווח ארוך וקצר:
בטווח המיידי והארוך - להתחיל לטפח ולעצב מחדש את הכדורסלן הישראל - להעלות א תרמתו, עם משמעת - את זה צריך לעשות מליגות הנוער והילדים בעזרה פעילה ממאמנים בכירים בליגת העל שיתנו מספר שעות שבועיות עבורם. גם האיגוד ומינהלת הליגה בשיתוף משרד הספורט צריכים להקצות משאבים לכך.
בינתיים יש לבטל מיידית את החוק הרוסי, את הפיינל פור ועוד: שקבוצות יפסיקו להתבכיין ויבנו קבוצות יציבות ויחשבו על הצלחה באירופה כמו מכבי. במקום להוריד את מכבי יש לעלות לכיוון מכבי. נכון, יש פערים תקציביים, אבל יש דברים שכן אפשר לבנות איתן קבוצות יציבות עם לב ובסיס איתן לשנים.
אפשר לשחק עם שישה זרים בקבוצה כמו הממוצע באירופה, כדי שמאמנים יעבדו באופן סביר ולא ישנו הרכב. אבל ביום שבו השחקן הישראלי יתפתח ויעלה רמה הוא יקבל את הדקות שלו וירוויח. גם באירופה יסתכלו עליו. וגם הנבחרת תעלה בחזרה. נכון זה דורש זמן וסבלנות - אבל זו הדרך. רק צריך לעבוד
לפנייה לכתב/ת 
