כך פיספסה מכבי חיפה את בוזגלו ורפאלוב
התקווה של הירוקים בשנות ה־2000 הייתה שהשילוב בין שני הכישרונות הצעירים יהפוך לצמד עטר־ברקוביץ' הבא. כאן נסביר למה זה לא קרה, איך המסלול שלהם התפצל לכיוונים כל כך שונים, ומהן הסיבות שהמועדון לא קוטף את פירות מחלקת הנוער הטובה בארץ
שני שחקני בית וירטואוזים בקישור של מכבי חיפה הביאו אותה לפסגות בשנות ה-1990, והתקווה הייתה שהשילוב רפאלוב-בוזגלו יניב פירות דומים בשנות ה-2000. המציאות היתה ורודה הרבה פחות. רפאלוב עוד כיכב בשורות מכבי חיפה והובילה להישגים, אך מעולם לא הפגין דומיננטיות דומה לזו של עטר או ברקוביץ'.
בגיל 25 הוא עבר לשחק בבלגיה. בוזגלו הספיק לשחק משחקים בודדים בקבוצה הבוגרת לפני שעזב לבני סכנין. מאז הספיק לשחק במכבי תל-אביב, סטנדרד ליאז' הבלגית, הפועל באר שבע ולבסוף לחזור העונה למכבי חיפה, לשחק חמישה משחקים ולהיפצע פעם נוספת בברכו. הסיפור של ליאור ומאור הוא סיפור לא רק על ההבדל בין שני שחקני כדורגל שהוביל את הראשון לקריירה מוצלחת בהרבה מהשני, אלא גם סיפור כישלונה של מכבי חיפה שאינה מצליחה במשך שנים ליהנות מפירות מחלקת הנוער המצוינת שלה. בטור זה אבקש לבחון מדוע הקריירה של מאור לא הגיעה לפסגות אליה ציפינו בהשוואה לקריירה של ליאור, ומדוע מכבי חיפה לא הצליחה להפיק מהשניים את אשר קיוו אוהדיה.
1. יעקב שחר
הקבוצה של מכבי חיפה שזכתה בדאבל היחיד בתולדותיה בשנת 1991 הייתה האחרונה שהורכבה בעיקר משחקני בית. הייתה זו גם העונה הראשונה בה עטר וברקוביץ' שיתפו פעולה בהרכב הקבוצה הבוגרת. באופן סמלי הקבוצה אומנה בידי שלמה שרף, המאמן שייסד את שושלת ההצלחה המבוססת על שחקני בית במכבי חיפה באליפות הראשונה בה זכתה ב-1984. בשנת 1992 רכש יעקב שחר את הקבוצה ובמהלך השנים חיסל הלכה למעשה את המסורת שנבנתה במכבי חיפה של התבססות על שחקני בית.
בקבוצה שזכתה תחת הדרכתו של גיורא שפיגל באליפות בשנת 1994 שיחקו עוד עטר, ברקוביץ' ובנאדו, אבל ככל שחלפו השנים הקבוצה התבססה יותר ויותר על שחקני רכש תודות לעליונות הכלכלית ששחר העניק למועדון. במהלך 25 השנים מאז שרכש שחר את הקבוצה הצליחו שחקני נוער מפעם לפעם להתברג בקבוצה הבוגרת ואף לככב בה. ניר דבידוביץ', יניב קטן, ליאור רפאלוב, דקל קינן וטאלב טואטחה הם השמות הבולטים. אך הקבוצה חדלה להתבסס על שחקני נוער.
אם בשנת 1984 זכתה חיפה לראשונה באליפות שבהרכבה שני שחקנים שאינם בוגרי מחלקת הנוער (מרילי וארמלי) הרי בקבוצות שזכו בתקופת שחר באליפות המצב היה הפוך. במציאות הזו עלו רפאלוב ובוזגלו לבוגרים של מכבי חיפה.
2. רוני לוי
רוני לוי היה המאמן שקידם את פני רפאלוב ובוזגלו בקבוצה הבוגרת, אך קשה לומר על לוי שקידם שחקני נוער. למרות שהגיע לקבוצה הבוגרת מעמדת מאמן הנוער של מכבי חיפה, לוי חירב דורות של שחקני נוער שהדוגמה הבולטת מכולם הינה שי בירוק. בירוק, שבכל משחק ששולב כמחליף הבקיע או בישל, יובש על הספסל תקופה כה ארוכה עד שנבל ונעלם. רפאלוב הצליח במהלך רוב התקופה של רוני לוי בחיפה לשתוק ולא להתעמת עם המאמן הקפדן.
שנים ארוכות לאחר שעזב לבלגיה המשיך בראיונות להזכיר את הקושי בתקופה רוני לוי שלא נתן בו אמון עד שהגיע לוי אחר, אלישע, שהקנה לו את האמון הדרוש ובתקופתו הגיע לשיא כושרו במכבי חיפה. בוזגלו הבין מהר מאוד לאן נושבת הרוח בתקופת רוני לוי. זכורים לי עוד המשחקים במסגרת גביע הטוטו בהם העלה לוי את בוזגלו בהרכב. שפשפתי את עיני פעם אחר פעם לראות האם זהו אותו השחקן שראיתי בקבוצת הנוער ובנבחרות הצעירות.
היום אין בליבי כל ספק, בוזגלו ידע שלו יוותר בקבוצה לוי ייבש אותו על הספסל והוא, כמו שחקני נוער רבים אחרים בתקופת לוי, יבזבז שנים יקרות ללא דקות משחק. בוזגלו העדיף "שביתה איטלקית" קצרה שהביאה להשאלתו שאיפשרה לו בסופו של לפרוץ כשחקן מוביל בבני סכנין.
3. המחסום המנטלי
כשיעקב שחר או בכירים אחרים בקבוצה נשאלים מדוע שחקני נוער אינם מצליחים להשתלב בקבוצה הבוגרת הם מדברים על מחסום מנטלי. הרי שום הסבר רציונלי אינו יכול להסביר כיצד קבוצת נוער ששולטת בליגת העל לנוער שנים ומביסות קבוצות דוגמת מכבי פ"ת או בית"ר ירושלים אינה מצליחה כמעט לעלות לבוגרים שחקנים שתופסים מקום קבע בהרכב הקבוצה. זאת שעה שבפ"ת או ירושלים שחקנים רבים עולים לבוגרים ואחרי כמה שנים נרכשים בממון רב על ידי שחר. וכך, מומצא הסבר "המחסום המנטלי".
כמובן שזהו לא ההסבר היחיד. במהלך השנים הוסבר לנו שקשה לשלב שחקנים צעירים בקבוצה שרצה לאליפות ("אתם הרי לא רוצים שנאבד אליפות על-מנת לשלב שחקן נוער?") ואחר-כך שקשה לשלב שחקנים צעירים בקבוצה שאינה מצליחה ("שחקן נוער יכול להשתלב רק שהקבוצה כבר רצה").
מכבי חיפה אינה מועדון שמעודד שחקני נוער להשתלב בבוגרים. שחקן נוער של מכבי חיפה זקוק לאופי של ברזל כדי לשרוד את המהמורות שהקבוצה מערימה עליו. ואכן, רק שחקנים בעלי אופי ברזל שורדים. המקרים הברורים ביותר הינם תומר חמד וערן לוי. שני שחקנים שבתקופת הנוער הפגינו יכולת שיא ורק תודות לאופי ברזל שרדו בשנים בהן הושאלו ממכבי חיפה לקבוצות שונות. חמד עוד חזר למכבי חיפה בתקופת אלישע לוי והביא לה במו רגליו אליפות בשערים מכריעים בחצי העונה שפתח בהרכב הקבוצה. מיד אחר כך עזב חמד לספרד כשחקן חופשי מאחר שחוזהו תם.
4. האופי של ליאור ומאור
רפאלוב ובוזגלו גם הם הפגינו אופי של ברזל בראשית הקריירה. רפאלוב הצליח רוב הזמן לשתוק ולהימנע מעימותים עם רוני לוי עד שהגיע הלוי השני שהאמין בו. בוזגלו נדד ונדד, אך הצליח לבסס מעמדו כשחקן מוביל. מכבי חיפה זכתה בשירותיו שנים רבות לאחר שביסס מעמדו ורק לאחר ששילמה ממון רב. השידוך לא צלח לאחר שבוזגלו נפצע וקרע פעם נוספת את רצועת הברך. לו היתה מתנהלת בצורה נכונה, חיפה היתה יכולה לזכות בבוזגלו בריא, בשנות השיא שלו ובשכר נמוך בהרבה.
לדעתי, כשחקן צעיר בוזגלו היה מוכשר מרפאלוב, בעיקר תודות למהירות המחשבה הגבוהה שלו. אבל רפאלוב ניחן בתכונה שבוזגלו נעדר כמעט לחלוטין: צניעות. ולא הצניעות המזויפת שבוזגלו נהנה כל-כך להפגין אלא צניעות אמיתית, כזו שמתבוננת למציאות בעיניים. בוזגלו ממשיך כל השנים להאמין שהוא יכול היה להיות לפחות מסי לו היה לו הדרכון הנכון והסוכן הנכון. שהרי מי זה מסי? כפי שבוזגלו פעם אמר "בפעולה אחת הוא יכול לגמור משחק, אבל בשאר הזמן הוא מחטט באף".
גם עתה אפשר לראות בהתבטאויותיו כמה הוא נעדר צניעות. שום מילה על מענק החתימה השמן שקיבל כשחתם על החוזה במכבי חיפה בקיץ שעבר ולא הוחזר עם פציעתו, רק דיבורים על שכר הדירה ששילם מכיסו. שום מילה על כך שהוא שחקן שקרע שלוש פעמים את רצועות הברכיים וספק אם יוכל לשחזר את יכולתו, רק סיפורים על כך שהפציעה הנוכחית אינה פציעה חוזרת כי למעשה הפציעה הקודמת לא טופלה כהלכה (וזאת כמובן מבלי להוסיף שנובע מכך שחיפה החתימה שחקן פצוע שנה שעברה). הכל עירבולים של חצי אמיתות המביעים בצורה בוטה יהירות וזלזול באינטליגנציה של האוהדים.
5. העתיד
שחר הפך לספונסר של מכבי חיפה בעונת 1985. ספונסר משמע שבתמורה לפרסום שם חברת וולבו שאת זיכיונה הוא מחזיק בארץ מימן חלק מהוצאות הקבוצה. באליפות הראשונה (1984) הוא שימש כספונסר של יריבתה הגדולה של מכבי חיפה באותה שנה – בית"ר ירושלים. למרות ההערכה הגדולה כלפי הממון והזמן שהשקיע בקבוצה, שחר צריך לחזור ליסודות שהביא לעלייתה של הקבוצה והביאו לה בשבע שנים בהם לא היה בעלי הקבוצה ארבע אליפויות (1984, 1985, 1989, 1991), ממוצע גבוה בהרבה מממוצע האליפויות בתקופתו (8 ב-25 שנה).
והיסודות הם תנאים של מחסור כלומר: אין צורך בכל כך הרבה שחקני רכש. גדל בקבוצת הנוער חלוץ על בשם מוחמד עוואד. אין צורך בחלוצים נוספים. תנו לו לשחק ממש כפי שנתנו לדבידוביץ' לשחק ולהיכשל בראשית הדרך. יתכן שעוואד לא יפרוץ, אבל למכבי חיפה אין די ממון להביא חלוץ ברמה של זאהי ארמלי מהולנד. בנוער צמח שחקן כנף חצוף בשם צחי זנטי. מדוע בכלל לנסות ולהחתים את בוזגלו שמצוי אחרי שיאו לאותו תפקיד? מדוע לרכוש מגנים שמעולם לא צמח יבול כה פורה של מגינים כמו שצמח בשנים האחרונות במחלקת הנוער?
ומדוע לא לתת מהכסף שנחסך על בוזגלו לסנטיהו סולליך? סולליך הוא תוצר של מחלקת הנוער שעבר גם הוא דרך ארוכה ורצופת מכשולים בסלובניה עד שזכה לחולצת ההרכב ועכשיו מסוכסך עם הקבוצה בשל תנאיו הכספיים שאינם מגרדים את החוזה שהוצע לבוזגלו.
ומה אם נכשל עם כל שחקני הנוער הללו? בהחלט ייתכן. אבל גרוע יותר מהעונות האחרונות לא יהיה, גם אם בקבוצת הבוגרים ישחקו תשעה שחקנים בוגרי מחלקת הנוער ושני שחקני רכש כמו בקבוצה שהביאה את האליפות הראשונה, לפני ששחר הצטרף למועדון.
לפנייה לכתב/ת 
