ערכים? לא כשהאליפות מונחת על השולחן
החזרתו של גלן רייס לפיינל פור מעבירה מסר חד וברור: תהיו קודם כל שחקנים טובים, אחר כך בני אדם טובים. גם אם רייס יזכה בתואר ה־MVP של הגמר הערב, זה לא ימחק את הבושה הגדולה מסיבוב הפרסה, או יותר נכון הפארסה, שביצעה הנהלת הפועל חולון
אין ספק, הפועל חולון עשתה עונה ענקית וההישג נזקף לזכותו של האיש על הקווים. דן שמיר ניווט את הספינה באופן כמעט מושלם, למרות שנאלץ להתגבר על לא מעט מכשולים בדרך, כמו פציעות של שחקני מפתח, וכמובן פרשיית גלן רייס והאגרוף לפניו של גיא פניני.
מיד לאחר התקרית המכוערת שוחרר רייס מהקבוצה בזכות סעיף בחוזה המאפשר לחולון לחתוך את השחקן במקרה של גילוי אלימות מצדו, זכר לתדמית הבעייתית ולרזומה המפוקפק. הנהלת המועדון לא הסתפקה בלשלוח את הכוכב בחזרה לארה"ב, אלא גם התייצבה מול המצלמות בביטחון רב וסיפקה שלל הסברים להחלטה המהירה שקיבלה.
גלן רייס ג'וניור (צילום: עוז מועלם)
היטיב לעשות הבעלים שלמה אייזיק כשאמר: "הייתה פה חציית קו אדום לערכים. יכולנו להכיל אותו עד גבול מסוים. ידענו מההתחלה איזה קליינט הוא, אבל לא ציפינו שזה מה שיהיה. אין צורך שיבוא להיפרד מהקבוצה מבחינתי. זה אירוע חמור שטיפלנו בו בצורה אחראית מאוד. זו היסטוריה מבחינתי. מאירוע כזה יכולים רק להתחזק". חולון אכן התחזקה, והחזירה לשורותיה את המתאגרף, סליחה הכדורסלן גלן רייס. ערכים? לא כשהאליפות מונחת על השולחן.
אין ספק, הבעלים של חולון גילה קו תקיף ביותר כשהסיפור הגיע לתקשורת. מעניין מדוע לא שמענו הצהרה דומה ממנו, כאשר כמה שבועות לפני התקרית עם פניני הספיק רייס להתעמת גם עם פיזיותרפיסט הקבוצה. אייזיק פשוט לא הגיב, ולמה, כי הסיפור לא יצא לתקשורת? בחולון אוהבים לטאטא מתחת לשולחן, כנראה.
ניתן לומר הרבה מאוד דברים על המהלך השנוי במחלוקת שביצעה כאן הנהלת הפועל חולון רגע לפני הפיינל פור. חלקם מקצועיים יותר וחלקם פחות. נתחיל מכך שהמהלך משקף את החשש האמיתי של החולונים מהפסד. כנראה ששמיר לא סומך על סגל השחקנים שרץ עונה שלמה (ומורכבת) ביחד, ומעדיף להביא במיוחד שחקן ששיחק בפעם האחרונה לפני כחודשיים.
בנוסף, מדובר בצביעות חסרת תקדים מצידו של אייזיק, אותו אחד שהצהיר כי רייס חצה קו אדום ופגע בערכים שהוא מאמין בהם, לכאורה. אבל יותר מהכל, המהלך מצביע על ביזוי הספורטיביות. חולון, מילדים ושחקני נוער, ביזתה כל ערך אפשרי של ספורטיביות.
ממה שאני יודע, ספורטיביות אינה נמדדת רק בלכבד את היריב, אלא גם בלדעת להפסיד בכבוד. כאשר חולון שלחה הביתה את רייס היא שילמה על כך עם שורה של הפסדים על המגרש, אבל ניצחה בענק בהסברה ובחינוך לשחקני המחלקה שלה ולאוהדי הכדורסל בכלל. כמו שאומרים, הפסד שכולו ניצחון! אך ככל הנראה בחולון לא האמינו בעצמם ברגע האמת, עד כדי כך שמיהרו להחזיר את השחקן הסורר בטיסת בזק, בתקווה שעוד יספיק לשחק בחצי הגמר נגד הפועל ירושלים.
בעצם החזרת רייס לארץ, חולון הפסידה בענק בקרב על ההסברה ולא על הפרקט. היא שיחקה מצוין נגד ירושלים, שלטה במשחק לכל אורכו והפגינה ביטחון. עוד לפני כן, היא גברה על הפועל אילת ברבע הגמר וזאת אחרי שהצליחה להתגבש מחדש אחרי עזיבת הכוכב.
הפסד הסברתי. שלמה אייזיק(צילום: אורן אהרוני)
למעשה, הגיע לשחקניו של דן שמיר לעלות לגמר הפלייאוף ולהתמודד על הדאבל הבלתי ייאמן. אבל בעצם החזרתו של רייס לקבוצה לאחר עבירת משמעת כה חמורה, הנהלת חולון משדרת מסר חד וברור עד לאחרון שחקניה: "תהיו קודם כל שחקנים טובים, אחר כך תהיו בני אדם טובים". וזו טעות! ילדים שבקושי חוו את הטריבונות של אולם הפחים וגדלו בהיכל טוטו בחולון ייצפו ברייס בהערצה בגמר, ויבינו כי הדרך להצלחה רצופה בעשרות תקריות אלימות. והכי חשוב - שיסלחו להם על מעשיהם. העיקר הניצחון!
אני מצפה מראשי חולון כמועדון גדול ומכובד לא לתת יד לאלימות, לא להאדיר את מי שהכה, השפיל ובנוסף לקריירת הכדורסל פיתח מהצד תחביב איגרוף, אך הם לצערי עושים בדיוק ההפך. נותנים לשחקן אלים את הבמה הכי טובה שיש, להיות חלק מההצגה הכי טובה בעיר - גמר הפלייאוף מול מכבי תל אביב.
לא משנה מה יקרה שם. כן, גם אם רייס יזכה בתואר ה־MVP של המשחק, זה לא ישנה ולו במעט את ההסתכלות שלי על המהלך שביצעה חולון בתחילת השבוע. בושה, אין מילה אחרת. בושה לענף הכדורסל, בושה לספורט, בושה לערכים שעליהם גדלתי.
לפנייה לכתב/ת 
גלן רייס
צילום: הפועל חולון
מומלצים
