המכביזם חזר / צהוב סוגר חשבון
למרות החוקים המשונים, המגבלות והשנאה היוקדת מסביב, למרות שיתופו של השחקן האלים רייס, מכבי ת"א פירקה את היריבות שלה בפיינל פור כי נצמדה שוב לדי.אן.איי שלה. וגם: אורי אלון בורח ומקורביו מטפטפים שטויות. אליפות נעימה ומונדיאל טוב לכולם
בכל זאת הגענו, למרות הכל. למרות החוקים המשונים שקבעו העסקנים הלוזרים בליגת ווינר סל, למרות המגבלות ההזויות שאין להן שום מקבילות באירופה, למרות האנטי הגדול בתקשורת, למרות שיתופו של הבחור המכה והאלים גלן רייס ג'וניור, "מסי של הכדורסל", כפי שהסבירו בהפועל קדושים מעונים חולון את החזרתו.
כמובן שההדחה מהיורוליג סייעה פה. מכבי עשתה את הישורת האחרונה של העונה ביכולת נהדרת, הכימיה הייתה שם על הפרקט ובחדר ההלבשה, הקבוצה הוכנה מנטאלית וספאחיה חזר להיות ספאחיה מתחילת העונה, מתרכז במגרש, פחות נרגן, משדר אחריות. מאמן מכבי ניצח בנוקאאוט את דני פרנקו בחצי הגמר ואת דן שמיר בגמר, ניצל מיסמצ'ים בצורה מרהיבה לפעמים, תפר את התרגילים של היריבים, ידע ללכת עם השחקנים החמים, לא העיף את נוריס קול אחרי השטויות הקבועות וזכה בו. על הנגנים ניצח כמובן פארגו, שזז הצידה בגמר כשראה שהוא ביום קליעה בינוני ולא כפה עצמו על המשחק.
הצלחת חזרה הביתה אחרי ארבע שנים, באופן המכביסטי ביותר שיש - ריסוק, פירוק ופירור שתי הקבוצות המתחרות בפיינל פור ב-44 הפרש במצטבר. למי שזוכרים, בדיוק אותו הפרש שבו ניצחה מכבי את בולוניה בגמר הבלתי נשכח ב-2004 בתל אביב.
צפו במכבי ת"א זוכה באליפות
למה כל זה קרה? הסיבות הן לא רק ספורטיביות נטו, כלומר היכולת הטובה מאוד על הפרקט. השינוי בדרך לגזירת הרשתות אירע גם כי הנהלת מכבי ת"א חזרה לזהות של המועדון, אימצה את הדי.אן.איי הצהוב מחדש והחזירה את רוחו הדורסנית של המועדון. האליפות הזו מגיעה לקבוצה ומגיעה לרגב פנאן שעבר שנה קשה בחסות אוהדים אכזריים שלא היססו לפגוע בו בכל הזדמנות בשל מות אביו.
המפנה נרשם ב-8 באפריל, עם ההכרזה על כך שהקבוצה תבנה שני סגלים, אחד לאירופה, אחד לליגה. במקום לבכות על המגבלות ולהילחם בהן, הגו במכבי מהלך מבריק: להתעלם מהן, לשבור אותן בצורה מתוחכמת, לדחוק את הליגה אל הקיר.
מהלך מבריק שהחזיר את הרוח הדורסנית. מכבי חוגגת(צילום: ראובן שוורץ)
"מסי של הכדורסל"? לא בדיוק. גלן רייס(צילום: ראובן שוורץ)
ראו מה קרה מאז: המינהלת נלחצה, הקבוצות רעדו בהתאם, יחד עם מנהליהם ועסקניהם הקטנים שמטרתם ביום יום היא לפני הכל להזיק למכבי ואחר כך לבדוק מה הם יכולים לעשות למענם, אחר-כך מה הם יכולים לעשות למען הכדורסל הישראלי, אם בכלל. פתאום, בבת אחת, כולם הבינו: בלי מכבי ת"א אין שום בסיס לכדורסל הישראלי, לא יהיו חסויות, לא יהיה רייטינג, ההכנסות יתכווצו כי איש לא מעוניין לקבל במגרש שלו את המודל הפחות טוב של הקבוצה השנואה והשחצנית מת"א ואם המודל פחות טוב, בהכרח אין את מי לשנוא.
"אם מכבי תתפצל, אין ליגה", הסביר יו"ר המנהלת עדלי מרכוס בכבודו ובעצמו לשחקנים הישראלים ההמומים. באופן מפליא, אחרי זמן קצר, הגיעו הצדדים להבנות שבמסגרתן יתבטל בעתיד החוק הרוסי. בפעולה האגרסיבית הראשונה שנקטו במכבי אחרי שנים ארוכות של חולשה, הושגו התוצאות באופן מיידי.
המהלך הזה שידר פנימה למועדון תחושה של "אנחנו נגד העולם", כמו שבמכבי אוהבים, שנמאס עם ההתרפסות הנמשכת בפני הקבוצות האחרות רק כדי לנסות להשיג איזה מדד של אהדה והפחתת קנאה ושנאה למועדון הצהוב. זה לא יקרה. מי שלא אוהד מכבי, בהכרח, ישנא אותה. אלה החיים. מכבי התעוררה פתאום, נטענה מחדש באנרגיות כי חזרה למקורות, להיות זו שקובעת את גורלה, החזקה, השולטת.
כשאתה מתחבר לזהות שלך שוב אחרי אובדן ותעייה, עשית חלק גדול מהדרך. מכאן והלאה זה היה של הגורמים המקצועיים המושמצים שספגו ביקורת גם בטור הזה. ניקולה וויצ'יץ' ונבן ספאחיה החזירו את ג'רמי פארגו, איזה אס, נתנו לו את המפתחות בצורה אמיצה ויצבו רוטציה קבועה והיררכיה מדויקת.
עשה בית ספר לפרנקו ושמיר. ספאחיה(צילום: ראובן שוורץ)
ורק שני טעמים חמוצים נשארו העונה: 1. על הכישלון באירופה (מי יודע מה היה קורה לו פארגו היה מגיע מוקדם יותר). 2. על האליפות שמושגת בפיינל פור ולא בסדרות כמו בשאר העולם. ואל תגיעו שוב עם הטיעון המופרך על פיינל פור ביורוליג: ככה זה במפעלים בינלאומיים, בניגוד למקומיים, וכך היה שם תמיד. משחק אחד על הכל. נמאס מזה בליגה.
מה היה קורה אם היה מגיע קודם. פארגו(צילום: ראובן שוורץ)
אורי אלון בורח
המון מלים חמות נשפכו על אורי אלון השבוע וזה ברור, כי הוא לא ממכבי, אלא מהפועל "יש בנו אהבה" ירושלים. אבל בניגוד למה שאמר יורשו אייל חומסקי, אלון לא תרם כלום ושום דבר לכדורסל הישראלי, כן תרם משהו לירושלים, אבל גם לא יותר מדי. הארנה הייתה מגיעה לירושלים גם ללא אלון, שתי אליפויות? ובכן, גם מכבי חיפה ומכבי ראשון וגליל לקחו אליפויות בשיטה המצחיקה שלנו, זה לא מדד מספיק טוב להצלחה.
אלון היה אמור לשדרג את ירושלים באירופה ושם היא כשלה פעם אחר פעם, למעט פיינל פור אחד. הקבוצה שחושקת ביורוליג, התרסקה במפעל השני בחשיבותו. מה היה קורה לה מול קבוצות כמו ריאל מדריד ופנרבחצ'ה? כנראה בושות.
לפי מקורביו שצוטטו בתקשורת, אלון ראה שהוא לא יכול להגיע ליורוליג - והתייאש. אבל בניסיונותיו החוזרים ונשנים הוא ידע מזמן את האמת. היורוליג הוא מועדון סגור שבוחר את חבריו לפי מסורת ארוכה מאוד. מכבי ת"א נמצאת שם בזכות עשרות שנים של הצלחה במדדים רבים. כמה שנים של כישלונות לא יערערו את זה.
לא תרם כלום לכדורסל הישראלי. אלון(צילום: עוז מועלם)
ירושלים היא עולל בזירה הזו, טירון מבוהל שצריך היה להוכיח את עצמו, לטפס שוב ושוב לשלבים הגבוהים באירופה, לקחת עוד ועוד תארים בישראל באופן קבוע על פני שנים. לאלון לא הייתה את הסבלנות ולא את הרצון. הוא פשוט ברח. זה קל ונוח.
זה הזמן גם לנפץ עוד שקר גדול שמפיצים בעולם הכדורסל הישראלי: מכבי ת"א לא משוריינת על חשבון אף קבוצה ישראלית ביורוליג. בלי מכבי, לא הייתה לישראל קבוצה במפעל, כמו שאין לצ'כיה, בלגיה או פולין. גם לאיטליה נציגה משוריינת אחת - ארמאני מילאנו. לליטא ייצוג בודד – ז'לגיריס קובנה. ואלה שתי מדינות לא פחות חזקות בכדורסל מאשר ישראל.
אז מספיק עם הבכי על "תקרת זכוכית" - תשקיעו, תהיו סבלניים, וגם תלמדו ממכבי. שמעון מזרחי, משפחת פדרמן, משפחת רקאנטי - כולם במועדון שנים על גבי שנים. לא בורחים כשמסתבך, אבל עליהם יהיה קשה לכם למצוא בתקשורת מלים יפות. הרי הם לא מחולון (אנחנו זוכרים שגם שלמה אייזיק איים לעזוב) או הפועל ירושלים או מקבוצת האוהדים הנעימה והיפה של הפועל "שואה למכבי" ת״א.
יש לי חדשות בשבילכם: המכביזם חזר. מונדיאל שמח לכולם.
לפנייה לכתב/ת 
מכבי ת"א חוגגת
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
