משחק החיים: הכירו את המונדיאל לחסרי בית
קיבלנו בהתחלה תבוסות קשות, כמו שלפעמים מקבלים בחיים, והיינו כמעט מפורקים. דיברנו על הצורך להיות מאוחדים, על הכוח של הקבוצה נגד הצורך ההישרדותי להסתדר לבד. ואז במשחק מול הונג קונג הצלחנו לעשות קאמבק אדיר ולנצח עם המון אופי, מה שהסיר את הציניות גם מהקשוחים ביותר/ תיעוד מהשתתפותה של קבוצה ישראלית בגביע העולמי לחסרי בית
בזמן שאתם צופים במונדיאל, כמעט ביקום מקביל מתקיים מונדיאל אחר. כדורגל שבו הניצחון האמיתי לא מסתכם בגביע, ולא בא לקדם פרסום או כסף. זה כדורגל של החיים, שמלמד שאפשר לצאת מהמצבים הכי קשים אם רק מתאחדים ביחד למען מטרה טובה. למונדיאל הזה קוראים "אליפות העולם לחסרי בית בכדורגל" והוא מתקיים בכל שנה בארץ אחרת.
המונדיאל המיוחד הזה הוקם ב-2001 למענם של מי שהחיים לקחו אותה לרחוב, במטרה לאפשר לתת להם כבוד ומשמעות לחיים. בארגון העולמי של הליגה לחסרי בית רשומות שבעים מדינות, ובאליפות עצמה משתתפות חמישים מהן. גם בישראל פועלת נבחרת כדורגל לחסרי בית, שאף ייצגה אותנו כבר בשתי אליפויות עולם בכבוד עם שחקנים שהם חסרי בית שמתאמנים במשך כל השנה ושעבורם האימונים והמשחקים הם אוויר לנשימה.
מתאחדים למטרה טובה דרך הכדורגל(צילום: AP)
רק בספטמבר האחרון הוציאה עמותת ״כדורגל לחסרי בית״ קבוצה של שחקנים למונדיאל באוסלו, נורבגיה. נסענו שלושה אנשי צוות ושבעה אנשים שמוגדרים כ״חסרי בית״ למבצע לוגיסטי לא פשוט למענם של האנשים האמיצים הללו שהמציאו את כל כוחותיהם כדי לעמוד בזה – חלקם עלו על מטוס לראשונה בחייהם, חלקם היו צריכים לכבוש המון יצרים וכעסים על המגרש, חלקם היו צריכים להמציא הרבה כוחות כדי להתנהל בקבוצה מגובשת כל כך במשך ימים שלמים.
כששרנו את ״התקווה״ במשחק הראשון, לא יכולתי שלא להיות גאה. כולם נחשבים לאאוטסיידרים בחברה שלנו, חלקם עולים ממדינות שונות, חלקם ישראלים מקבוצות שמודרות בחברה הישראלית. אנשים שנאבקים בהתמכרות, בעוני חריף, בבעיות של דיור ותעסוקה, ובעיקר בסטיגמה של החברה.
קיבלנו בהתחלה תבוסות קשות, כמו שלפעמים מקבלים בחיים, והיינו כמעט מפורקים. דיברנו על הצורך להיות מאוחדים, על הכוח של הקבוצה כנגד הצורך ההישרדותי שלהם להסתדר לבד, כמו שהחיים לימדו אותם. על כך שאנחנו אולי ממשיכים להפסיד במגרש אבל אוספים ניצחונות בחיים. ואז במשחק מול הונג קונג הצלחנו לעשות קאמבק אדיר ולנצח עם המון אופי, מה שהצליח להסיר את הציניות גם מהקשוחים ביותר.
המונדיאל הקרוב מהווה מיקרוקוסמוס לאופן בו חברות מתנהלות כיום. הכדורגל הרומנטי בפרפורי גסיסה ותלוי קודם כל בכוחות השוק. עבורנו בעמותה לעומת זאת ועבור השחקנים במיוחד, הכדורגל הוא כדור פלא, שמאפשר לאנשים שרגילים להתנהל במשך שנים לבד בעולם, למצוא דווקא נקודות חיבור ולהתאחד.
במהותו הכדורגל מייצר שוויוניות, כי בתוך המגרש כולם שווי ערך, ולא משנה התואר או הייחוס של האדם, אלא רק איך שהוא משחק. המסע לאוסלו לימד אותנו שאם נותנים לאדם שחי בשולי החברה כבוד ומשמעות אז הוא יכול לפרוח. הכדורגל משקף מחלות חברתיות, אבל הוא יכול להיות גם התרופה. האליפות באוסלו הראתה לנו שאפשר לגעת בפחדים אם מאפשרים להתחבר לאחרים, ושאפשר להרוויח המון אם רק נותנים לעצמנו להרגיש.
בכוחו של הכדורגל לייצר שותפות אמיתית ולהגביר את תחושת השייכות, ולכן גם בחרנו בו למיזם שלנו. שכן בשונה מרוב המודלים הטיפוליים רגילים, אנו מאמינים בשותפות עמוקה עם המשתתפים, משחקים איתם כדורגל ומסתכלים עליהם בגובה העיניים, כשהאספלט מאפשר לנו כר פורה לחיבור אישי שבסוף יותר חשוב מהכל.
ביום האחרון, כשכל השחקנים התחבקו מתוך שותפות גורל, חשבתי שאולי יש עוד תקווה למין האנושי.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת "כדורגל לחסרי בית"
רוצים להיות מעורבים ולעזור?
omriabramovitch@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
תקווה על מגרש הכדורגל
צילום: AP
מומלצים
