חשמלית ושמה (חסרת) תשוקה
לא מקרי ששלוש אלופות העולם האחרונות – איטליה, ספרד וגרמניה – לא הצליחו לשרוד את שלב הבתים במונדיאל שלאחר מכן. מלבד נתונים משתנים, הסיבה העיקרית היא חוסר הלהט לשחזר את ההישג ותחושת השובע. אלא אם קוראים לך גולדן סטייט
נדיר שקבוצה מצליחה להעפיל לפסגת האולימפוס ולתקוע שם יתד. זה היה קורה פעם, כשהיו פחות קבוצות והכישרונות לא התחלקו באופן שוויוני בין המתמודדות. היום אנחנו רואים תופעה שבה קבוצות משיגות תוצאות, אבל עניינים טכניים לא מאפשרים המשכיות לאורך זמן.
יש עוד גורם משמעותי שמונע הצלחה מתמשכת: אובדן הטעם. נראה שקבוצות, שחקנים ומאמנים פשוט לא מצליחים למצוא שוב את המוטיבציה לשחזר את ההישג. לא מקרי ששלוש אלופות העולם האחרונות – איטליה, ספרד וגרמניה – לא הצליחו לשרוד את שלב הבתים בטורניר הבא. אפשר להאשים את הכושר, אולי את ההתבגרות של חלק מהשחקנים, אבל אי אפשר להתכחש לחוסר הלהט ולתחושת השובע.
הגרמנים בהלם(צילום: רויטרס)
אבל כמו בכל דבר, יש יוצא מן הכלל. קבוצה אחת כן מצליחה לשמור על מקומה בפסגה, גולדן סטייט מה-NBA. הקבוצה הצליחה לגרוף שלוש אליפויות בארבע שנים, תוך שהיא שומרת באופן כמעט מוחלט את הסגל שמהלך אימים על הליגה. עם זאת, ברור שגם היא לא חסינה נגד הבירוקרטיה של המשחק וככל שהזמן מתקדם גם היא תתקשה להחזיק את כל חלקי הפאזל ההכרחיים להצלחתה.
כמו שהמאמן האגדי רודי טמג'נוביץ' אמר: You can't deny that heart of a champion. מה שהוא לא הזכיר זה שלמרות הטעם המתוק של הניצחונות וההצלחות, קשה לשמר את כיסא המלך החמקמק. הקבוצה שתמצא את הנוסחה לאכול את העוגה ולרדוף את החתיכה הבאה באותה התשוקה ארבע שנים או אפילו שישה חודשים אחר כך - היא תהיה האלופה האמיתית.
לפנייה לכתב/ת 
יוגי לב
צילום: gettyimages
מומלצים
