הצדקנות זועקת לשמיים
הניסיון לקחת את תקרית גלן רייס ולהכפיש קהל שלם, ובנוסף לטעון שהנהלת הקבוצה מעודדת אלימות – מקומם. אוהד הפועל חולון עונה לטורו של אוהד הפועל ירושלים
בטור שפורסם לאחרונה ב־KICK האשים הכותב את הפועל חולון במוסר כפול ובעידוד אלימות - לא פחות. אז נכון, ההתנהלות של הפועל חולון לא בדיוק תזכה את ההנהלה בפרס הניהול המוצלח של השנה, אבל האם באמת מדובר באובדן ערכים מוחלט כפי שניסה לטעון אוהד היריבה מירושלים? מדובר בצדקנות וצביעות הזועקות לשמיים.
נתחיל בהפועל ירושלים. אותו אוהד שכתב את הטור התהדר בסיסמה המוכרת של הירושלמים: "יש בנו אהבה והיא תנצח". האמנם? ירושלים התגאתה שהיא בעד הספורטיביות והרומנטיות ונגד השריון של מכבי תל אביב ביורוליג. אלא מה - אותה ירושלים שוריינה ליורוקאפ במשך שנים ארוכות, ועכשיו בחרה לעבור לליגת האלופות של פיב"א - אותה ליגה שחולון תשתתף בה בפעם השנייה בזכות הישגיה הספורטיביים.
האם פרשת הדרכון הצ'כי של קני וויליאמס זו אהבה שניצחה? האם ההתעניינות בזר של גלבוע/גליל ג'ייקובן בראון בעיצומה של סדרה בין הקבוצות היא ספורטיביות? זו אהבה? הכותב מפאר את אוהדי ירושלים. האם אותם אוהדים שקיללו את אורי אלון ויוגב אוחיון, שרבו בעצמם עם מאבטחים מספר רב של פעמים, אלה שירקו על פניני שאותו הם כל כך אוהבים לשנוא (הגם שהוא לא טלית שכולה תכלת), אלה שהכו במקלות תוף בגבו של שחקן מכבי תל אביב - האם הם מונעים מאהבה שתנצח? לא אהבה ולא ניצחון, לא דובים ולא יער.
ובאשר לשאר הצדקנים והמטיפים: גור שלף עצמו, לא בדיוק חבר באולטראס חולון, אמר שניפחו את האירוע ושמכות בחדר ההלבשה זה לא מקרה חריג בענף כל כך אמוציונלי ומלא טסטוסטרון כמו ענף הכדורסל, ושרוב רובם של המקרים נסגרים בתוך חדר ההלבשה. אז נכון, גלן רייס ג'וניור לא נער מקהלה וזה לא המקרה הראשון שלו, וההנהלה כנראה טעתה שלא השעתה אותו (בניגוד לשחרור שנעשה בסופו של דבר), אבל מכאן ועד לקיחת המקרה הזה, הקשירה של מקרה המילטון וההשלכה על ציבור שלם – הדרך רחוקה ומלאה בהררי צביעות. הטעות היא טעות ניהולית, לא ערכית. גם שמואל פרנקל אמר שחולון הייתה צריכה להשעות את רייס, לא לשחררו.
הקהל של חולון הוא הקהל החם והטוב בליגה, ואת זה לא אני אומר, אלא סקר המאמנים בשנים האחרונות. רוצים קהל עם 0 עגול של מקרי אלימות? בליגה הלאומית והארצית יש אחלה קבוצות רק מה - אין קהל. בקהל טוב חם וגדול תמיד יהיו מקרי אלימות בודדים פה ושם - ותנו לי לגלות לכם סוד: זה קורה גם בקהל של הפועל ירושלים ואפילו במגרש של הפועל ירושלים, כשמאבטחים באים לאולם ומחפשים לריב עם קהל יריב כפי שיצא לי לראות במו עיני - על לא עוול בכפם של האוהדים.
השאלה אם ההנהלה מטפלת במקרים ובאוהדים סוררים ומקטינה ככל האפשר את מספרם של מקרים מצערים אלה שהם בבחינת הרע במיעוטו. בהקשר של הנהלת חולון, התשובה החד משמעית היא: בהחלט כן. יריבותיה לא יגידו זאת בריש גלי, אבל הקהל של חולון הוא דוגמה למהפך שלם שקרה לקהל שלם שהפך למתון הרבה יותר ולטוב ביותר בליגה.
כל הניסיון לקשור את מקרה האלימות של גלן רייס ג'וניור (הגם שהוא לא כזה חריג) וההתנהגות הפרועה שלו, להתנהגות של קהל שלם או עידוד אלימות של הנהלה, היא מקוממת. ועל כן אותו אוהד ירושלים צריך להדפיס חולצה חדשה עם הלוגו "יש בנו צביעות והיא מנצחת".
לפנייה לכתב/ת 
