רכבת ההפתעות דוהרת
רוסיה המארחת תנסה לנצל את החולשה של ספרד, שוודיה ושווייץ חולמות להגיע רחוק, וקרואטיה מסוגלת ללכת עד הסוף. שלב הבתים מרמז על לא מעט נפילות של אימפריות בדרך ליעד הנכסף
השלב המוקדם במונדיאל היה עמוס באקשן. כמו ביורו האחרון קיבלנו שלב נוקאאוט עם שני צדדים שונים מאוד זה מזה. הרבה מאוד נבחרות סיימו במקום השני באופן בלתי צפוי וכך נוצר מצב שבצד אחד נמצאות כל הנבחרות המפתיעות ובצד השני הפייבוריטיות הגדולות לזכייה (חוץ מספרד ובלגיה). כיוון ששלב הבתים השאיר בכולנו תחושה שעוד סנסציות ודרמות עתידות להגיע, בואו נבחן את משחקי שמינית הגמר ונראה איפה יש מקום לעוד הפתעות.
רוסיה – ספרד: הרוסים כבר עמדו בציפיות הגדולות עם עצם העלייה לשמינית הגמר והציגו שחקנים מוכשרים שלא הכרנו מספיק לפני הטורניר, כמו מריו פרננדס, יורי גאזינסקי ואלכסנדר גולובין. מנגד, לה רוחה לא הרשימה בכלל, אחרי שהוציאה בקושי רב תוצאות תיקו מאכזבות מפורטוגל ומרוקו, וניצחון דחוק על איראן.
אין כמו בבית. הרוסים חוגגים(צילום: EPA)
לטעמי פרננדו היירו לא מספיק מנוסה כדי לאמן נבחרת בסדר הגודל הזה, כי תחתיו המשחק של הספרדים בעייתי. נראה שאינייסטה נמצא ביפן ולא ברוסיה וסתם תקוע על המגרש. גם ההגנה ובעיקר דויד דה חאה לא במיטבם. מרקו אסנסיו חייב להיכנס להרכב כי הוא הרענון שספרד צריכה. למרות הכל, ספרד גדולה על רוסיה.
אורוגוואי – פורטוגל: אין ספק שזה אחד המשחקים הכי אטרקטיביים של שמינית הגמר. אפילו שרונאלדו פתח את שלב הבתים בכושר מפלצתי, אנשי המפתח הם הצוות המסייע (ריקרדו קווארסמה וגונסאלו גדש/אנדרה סילבה) כי דייגו גודין וחוסה מריה חימנס ישמרו בצורה אדוקה על יריבם בדרבי המדרידאי, וכך חבריו יזכו לשטחים פתוחים.
בנוסף, פורטוגל צריכה יותר קשיחות ואת ז'ואאו מוטיניו על המגרש כי בלעדיו לפורטוגל אין יצירתיות. מנגד, החבורה של אוסקר טבאראס מעורר ההערצה מגיעה במומנטום נהדר אחרי ה־0:3 הגדול על המארחת, בו שני הכוכבים שלה כובשים. אני בטוח שסוארס וקבאני יביכו לא מעט את ההגנה האיטית של פורטוגל.
קרואטיה – דנמרק: קרואטיה נראית כמו אחת הנבחרות החזקות בטורניר וסיימה לראשונה בהיסטוריה את שלב הבתים במאזן מושלם. אחרי שעשה רוטציה מול איסלנד, זלטקו דאליץ' יחזיר להרכב את התותחים הכבדים. נראה אם הוא יחזיר להרכב גם את מריו מנדז'וקיץ' או שימשיך עם הצמד קראמריץ' את פרישיץ' שעבד מצוין נגד איסלנד.
איבן ראקיטיץ' יחזור להרכב ויחד עם לוקה מודריץ' הוא משמש חלק קריטי בשיטה של קרואטיה. כשבוחנים את דנמרק, חייבים להודות שכל המשחק שלהם בנוי על כריסטיאן אריקסן ותלוי בכוכב טוטנהאם. הם קשוחים ביותר ברמה ההגנתית וחזקים בכדורי גובה, כך שקשה לכבוש מולם.
צרפת – ארגנטינה: מבחינת חומר השחקנים ארגנטינה לא פחות טובה מצרפת, אך הפוליטיקה בחדר ההלבשה גורמת לכך שארגנטינה לא משחקת עם השחקנים הכי טובים שלה, ובשל כך היא תתקשה מאוד. בהרכבים האחרונים המטרה הייתה למסור למסי כמה שיותר כדורים, אבל למרות שהוא אחד השחקנים הכי טובים בהיסטורייה של הכדורגל, אין לו אישיות של מנהיג, והוא לא מצליח לסחוב את ארגנטינה על הגב שלו בניגוד לדייגו מראדונה (אני מצפה בקוצר רוח לראות מה הוא יעשה ביציע במשחקים הבאים).
ילכו הביתה כבר בשמינית הגמר? מסי ואגוארו(צילום: עוז מועלם)
גם אצל צרפת לא הכל ורוד. היא עלתה עם שני ניצחונות דחוקים על פרו ואוסטרליה וה-0:0 הראשון בטורניר נגד דנמרק. בנבחרת של דשאן אין סגנון משחק מוגדר והמאמן לא החליט על איזה שחקן הוא עומד להתבסס, מה שגורם להרבה בלגן ומקשה על הכוכבים לבלוט ולקחת אחריות. כנראה שמה שיכריע את המשחק הוא בעיקר יכולת אישית של השחקנים משתי הנבחרות ופחות משחק טקטי מסודר.
שוודיה – שווייץ: לפני תחילת הטורניר לא הרבה האמינו ששוודיה תסיים במקום הראשון בבית של אלופת העולם גרמניה, אחרי שזלאטן איברהימוביץ' הגדול פרש בטורניר הקודם, אבל השוודים התגלו כנבחרת מונדיאלים נהדרת עם הגנה חזקה ויציאה מעולה למתפרצות. שווייץ כמעט מושלמת ברמה הטקטית, אבל חסרת יכולת התקפית אמיתית בתוך הרחבה. למזלה, הקישור בראשות שארדן שאקירי מבצע מצויין את מלאכת הכיבוש.
ברזיל – מקסיקו: המשחק היחיד בשמינית הגמר ללא נבחרת אירופית. החלום הגדול של מקסיקו להגיע לרבע הגמר לראשונה מהמונדיאל הביתי ב-1986 נראה אמיתי אחרי הניצחון על גרמניה, אבל המקסיקנים פישלו במחזור הסיום, ויפגשו את שיאנית הזכיות בשמינית. יחד עם זאת, מקסיקו כבר ניצחה את ברזיל בגמר אולימפיאדת 2012 ועשתה לה צרות ב-0:0 במונדיאל הקודם.
לברזיל לא היה שלב בתים קל, אבל היא הציגה לפרקים כדורגל שמח והתקפי כמו שאנו מצפים לראות. ניימאר לפעמים תוקע את שטף המשחק עם דריבלים מיותרים, אך יחד עם פליפה קוטיניו הוא איש המפתח של ברזיל. אני מצפה מהחלוצים חסוס ופירמינו לשחק יותר קרוב לשער כדי לעלות על לוח התוצאות לראשונה בטורניר.
יפן – בלגיה: ליפנים אין כוכבים ברמה עולמית, אבל נחישות, כושר גופני מעולה והתעלות של שחקנים ברגעים המכריעים הובילו אותם לשמינית הגמר. למרות זאת, יהיה להם קשה מאוד נגד בלגיה המלהיבה שמשחקת כדורגל סוחף בהנהגת הסקורר רומלו לוקאקו, שפורח בשיטה ההתקפית של רוברטו מרטינס, אדן הזאר וקווין דה בריינה שדוחפים למעלה בלי הפסקה, וכמובן דריס מרטנס הנפלא. אמנם הבלגים לא פגשו משוכות גבוהות עד כה, אבל אני חושב שהם יכולים ללכת עד הסוף.
אנגליה – קולומביה: האנגלים בהובלת הארי קיין ניצלו בית חלש מאוד כדי להעפיל לשלב הבא. המהפך הגדול תחת סאות'גייט, בעבר מאמן הנבחרת הצעירה, הוא השילוב של השחקנים הצעירים. פעם המאמנים האנגלים העדיפו את הוותיקים וכולנו יודעים איך זה נגמר. עכשיו אנגליה תוססת, התקפית ואטרקטבית.
לקולומביה יהיה קשה ללא חאמס רודריגס שנפצע פעמיים במונדיאל הזה, אבל גם בלי מלך השערים של מונדיאל 2014 ולמרות ההופעה החלשה במשחק הפתיחה – נראה שפקרמן מצא את האיזון בהרכב. יש לו נבחרת מהירה ומגוונת התקפית, וגם מאוד מחויבת ואגרסיבית בהגנה.
לפנייה לכתב/ת 
שיא הרגש. ניימאר, מולר ויונג מין
צילום: גטי אימג'ס
מומלצים
