הכדורסל הישראלי צועק הצילו!
התבוסה הביתית ליוון רק חיזקה את מה שכבר ידענו: הנבחרת הנוכחית היא מהחלשות שהיו לנו. ברקוביץ' וארואסטי שישבו ביציע בטח התביישו במה שראו. חייבים לעשות משהו – ומהר
ביום חמישי האחרון עלתה נבחרת הכדורסל למפגש עם יוון במוקדמות הגביע העולמי. משחק ביתי, מול 8,000 צופים, כשהמטרה הייתה להבטיח את הכרטיס לשלב הבא. היו תקוות, אשליות שהנה זה הולך לקרות. הרי עברו 25 שנים מאז שניצחנו את היוונים (יורובאסקט, בכיכובו של עדי גורדון שתפר שמונה שלשות על ינאקיס וגאליס) – אז הגיע הזמן, לא?
באותה תקופה וקודם לכן, במשחקים מול יוון הייתה בדרך כלל ידה של ישראל על העליונה. מאז אותו ניצחון, 12 משחקים רשמיים הסתיימו בהפסדים. חלק מהם אמנם היו צמודים, אבל אם ניקח את ארבעת-חמשת המשחקים האחרונים, כבר ברבעים שלישי־רביעי היוונים הובילו בפער גדול וסגרו עניין בקלות.
תמיר בלאט מאוכזב(צילום: ראובן שוורץ)
לפני פתיחת טורניר המוקדמות ועם מינויו של עודד קטש למאמן, הייתה אשליה שאותם בוגרי העתודה (תמיר בלאט, יובל זוסמן ועוד...) שנתנו אליפות אירופה מצוינת והפסידו לנבחרת המקבילה של יוון ממש בדקות הסיום, תסגור מעגל. זה ממש לא קרה. איפה הם ואיפה אנחנו. ב־25 השנים האחרונות היוונים זכו באליפות אירופה, הגיעו מספר פעמים לחצי גמר אליפות העולם, ואף לקחו מדליות אולימפיות. לעומת זאת, הישג השיא של ישראל בתקופה הזו היה המקום השביעי באליפות אירופה (2003). מאז אנחנו רואים בעיקר כישלונות, כשהשיא היה באליפות אירופה האחרונה שנערכה בת"א.
אז מה קרה בשנה הזו לבוגרי העתודה שכולנו היללנו? איפה תמיר בלאט הכוכב? איפה זוסמן הכישרוני? ואיפה החברים המנוסים יותר? איפה גל מקל, שעשה חיל בעונה החולפת בליגה הספרדית? צריך לזכור שהיוונים הגיעו בהרכב השלישי שלהם במקרה הטוב, וכולנו ראינו כמה איכות ועומק יש להם. פשוט לקנא.
התבוסות ליוון מראות בדיוק את מצבו הקשה של הכדורסל הישראלי. השחקנים נהנו מהחוק הרוסי, קיבלו הרבה דקות, ומה קרה? האם הרמה עלתה? להפך! במקום לדאוג לעתיד הענף, בעלי הקבוצות משקיעים את מירב האנרגיות בהחלשת מכבי ת"א ובהמשך שיטת הפיינל פור שמסדרת אפשרות לכל אחת לקחת אליפות. האם הגבלת מספר הזרים היא הפתרון בזמן שאין אפילו ישראלי אחד ברמה גבוהה בליגה החלשה שלנו?
היכולת של הנבחרת פשוט מייאשת. כדרור ועוד כדרור, בליל ברירה נותנים להוואל, שישבור את הראש ויעשה מה שהוא יכול. איפה ההגנה, איפה החוסן והאגרסיביות? איפה יסודות הכדורסל? המשוואה פשוטה: לא משנה באיזה הרכב אתה עולה לשחק, כשיש לך שחקנים מוכשרים עם בסיס מצוין שמשחקים במפעלים האירופיים הבכירים, אין בעיות. אבל בישראל אין כאלה כמעט, יש בעיקר שחקנים שאפילו בליגה שלנו מקבלים דקות לא כי מגיע להם, אלא בגלל החוק הרוסי. ככה זה נראה בנבחרת.
בניגוד להפועל חולון, גיא פניני לא יקבל זריקה חופשית מהשלוש, והוא צריך לייצר בעצמו כי אין לו את רייס או המילטון שיחדרו כדי לכווץ את ההגנה. בלאט, שלא היה דומיננטי העונה בקבוצתו, עדיין לא בשל להוביל את הנבחרת הבוגרת. ביציע ישבו מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי - שידעו ניצחונות יפים על יוון לאורך ההיסטוריה. בטח הם התייבשו במה שראו. אין ספק שגם להם המצב כואב. אסור לשקר לעצמנו – הכדורסל הישראלי גוסס וחייבים לעשות משהו ומהר כדי לשנות את המצב.
להשקיע יותר בטיפוח צעירים על ידי מאמנים מנוסים, שיקנו להם יסודות נכונים וטובים - זה קודם כל. עד אז, בואו נפסיק עם החוקים המצחיקים והמגוחכים ונחזור לשחק כדורסל, או לפחות ננסה. עוד הרבה לפני ההפסד המביך ליוון ידענו שהמצב רע. בואו נקווה שהנבחרת תעשה את העבודה הערב מול בריטניה ולפחות תעפיל שלב.
לפנייה לכתב/ת 
אובד עצות. קטש
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
