קרואטיה, הרחבת את הלב של כולנו
גרמת לנו לדקלם צ'יצ'ים כאילו הם כהן, התחברנו אלייך. קינאנו בך. הערצנו אותך ואת המלחמה שלך. חסכת לאנגלים עוגמת נפש מול צרפת. וגם: כמה סמלי שהגמר מוכרע על ידי ה־VAR עם פנדל גבולי ששינה את המשחק. שמונה נקודות על המונדיאל
שמונה קטנות לסיכום הגמר והמונדיאל עצמו:
1. הגמר. שישה גולים. מה לנו כי נלין? אני לא זוכר גמר עם כל כך הרבה שערים. בדרך כלל הגמרים מוכרעים בקושי, או בפנדלים. היה חסר מתח בסוף. אוהב יותר משחקים שמוכרעים על חודו של גול. מעדיף 1:2 על 2:4. ציון למשחק - 7.5. ציון למשחק כגמר- 9.5.
2. ממש סמלי שהמשחק הושפע מאוד מהחלטת הפנדל. לעולם לא נדע איך היה נגמר המשחק אלמלא נשרק הפנדל. ועדיין, למרות ה־var, חצי מהשופטים היו נותנים פנדל, חצי לא. גם אם החוקה אומרת שהיה צריך לשרוק. לדעתי, עצם העובדה שהשופט התלבט שעות מול המסך, הייתה צריכה להטות את ההחלטה לכיוון ההגנה. הגם שהבעיטה החופשית של צרפת בגול הראשון הייתה מפאול שלא היה. עברנו מויכוח על ראייה של השופט לויכוח על שיקול דעתו. שזו התקדמות. השלב הבא - חבר שופטים באולפן. קבינט.
נשיאת קרואטיה מודה ללוקה מודריץ'(צילום: gettyimages)
3. צרפת. לך תשכנע עוד עשרים שנה מישהו שהם לא היו טובים אבל נתנו ארבעה גולים בגמר. אבל זה מה שקרה. דומה שהשוער של קרואטיה היה הכי עייף מכולם. ולמרות זאת, ברוכה הבאה למעצמות הכדורגל. ישרת קו עם ארגנטינה ואורוגוואי, השארת מאחור את אנגליה וספרד, ואת פה בשביל להישאר. מועמדת טבעית לזכייה מעתה ועד להודעה חדשה. רספקט.
4. קרואטיה. חסכת לאנגלים הפסד בגמר. הרחבת את הלב של כולנו. גרמת לנו לדקלם צ'יצ'ים כאילו הם כהן. התחברנו אלייך. קינאנו בך. הערצנו אותך ואת המלחמה והדרך שעשית. מבחינתי את אלופה. צרפת גדולה עלייך. גדולה כרגע על כולן. כבוד.
5. הטורניר עצמו מקבל 9. הרבה נקודות על הצבע, הקהל, הצילום, הרגשות, הדרמות, ההפתעות, הגולים, המהפכים, הסיפורים, הכוכבים שעפו... מצד שני, חבל שהכוכבים עפו...רצינו שנספר לנכדים על מסי, רצינו את ברזיל עוד שלב אחד לפחות, רצינו יותר כדורגל שוטף וטכני ופחות גולים ממצבים נייחים. יותר מתפרצות ופחות קרנות.
6. ועדיין לא יקום ולא יברא אירוע כמו מונדיאל. אירוע גלובלי חובק עולם. שיחת היום מתאילנד ועד בוגוטה. מדורת שבט יחידה שנשארה לנו בעולם וירטואלי שרב הפייק בו על הניוז, שרב הזעם בו על השמחה. רגע של פסק זמן כאילו שלקוח מהאגדות. חברים נפגשים. בירות נשפכות. משפחות מתחבקות. חוויות מוחלפות. אנדרנלין אל תוך הלילה. חיוך שעושה דרכו באמצע יום עבודה מתיש כי בערב יש ניימאר. חלומות מתנפצים. אגדות נרקמות. שלא ייגמר לעולם.
7. ומה נזכור מהנוכחי עוד עשרים שנה? כנראה שאת קרואטיה. וגם את אמפבאפה. בתנאי שהוא ימשיך להיות פה בשנים הקרובות. ואולי קצת את אנגליה.
8. ואיך זה שלא טסתי למונדיאל והרבה אחרים כן? לא בטוח, אבל אני כנראה עובר פטריוטיות ואהבה טהורה לנבחרת שלי. מחכה לרגע. כי עם כל הכבוד, לראות פרואנים גאים בנבחרת שלהם זה נחמד, לקפוץ עם ארגנטינאים זה נפלא, אבל אני מייחל ליום שבו אוכל לטוס ולהיות ישראלי שגאה בנבחרת שלו. לא יודע אם זה יקרה אי פעם, אבל אם כן, תהיו בטוחים שאני אהיה הראשון לקנות כרטיס. גם אם המונדיאל יהיה בדמשק.
לפנייה לכתב/ת 
אוהדי קרואטיה
צילום: AP
מומלצים
