דידייה מיושן: המאמן המבאס של צרפת
בטורניר שרבים מכנים כטוב בהיסטוריה, כמה חבל שהזוכה בו היא נבחרת שהמאמן שלה הגיע במטרה לקחת את הגביע ולא כדי לשחק כדורגל
אין אדם שלא מכיר את השאלה העתיקה: האם המטרה מקדשת את כל האמצעים? ובתרגום חופשי לצרפתית מודרנית – האם זכייה בגביע העולמי צריכה לבוא על חשבון כדורגל יפה ויצירתי? אם תשאלו את דידייה דשאן, הוא בהחלט יענה בחיוב על שאלה זו, אחרת אין דרך להסביר מדוע בחר המאמן הצרפתי לעלות במונדיאל בהרכב שלהגדיר אותו כהגנתי יהיה עדין מדי.
מה הגנתי בהרכב הצרפתי, אתם שואלים? אז הנה התשובה. בנז'מין פבאר, ללא ספק אחת התגליות של המונדיאל, משחק כבר שתי עונות כבלם בשטוטגרט, אך דשאן בחר להציב אותו כמגן ימני למרות שעל הספסל חיכה בסבלנות (או שלא) ג'יבריל סידיבה, אחד המגנים הימניים המובילים בצרפת כבר כמה שנים טובות, ומועמד לעבור ממונאקו לאתלטיקו מדריד בקרוב. בלז מטווידי, קשר אחורי מצוין שעבר בתחילת העונה ממונאקו ליובנטוס כסוג של מחליף לפול פוגבה, תופקד כקיצוני שמאלי, והותיר עמוק בספסל את עוסמאן דמבלה הצעיר והמוכשר בטירוף, וגם את תומא למאר שאתלטיקו מדריד שילמה עבורו למונאקו קרוב ל-80 מיליון אירו עוד לפני פתיחת הטורניר. גם לוקאס הרננדז, ששיחק כל הטורניר כמגן שמאלי, הוא יותר בלם באופיו ותכונותיו אך למען ההגינות יש לומר שגם באתלטיקו הוא מתופקד לרוב בעמדת המגן ועושה זאת בהצלחה גדולה מאוד.
לאור זאת, לא מפתיעה כלל העובדה כי צרפת כבשה שישה שערים ממצבים נייחים מתוך 14 שעריה בטורניר. אם נעמיק בנתון זה יותר ונוציא מהרשימה את השער העצמי שנתנה לה אוסטרליה ואת הגול המצחיק של גריזמן נגד אורוגוואי, נגלה כי מחצית משעריה נכבשו מפנדלים, קרנות ובעיטות חופשיות. ההרכב והמערך השמרניים על גבול המדכאים של דשאן הביאו לכך שצרפת לרוב הגיבה ולא יזמה, הסתמכה על הגנה חזקה, יציאה למתפרצות, תרגילים במצבים נייחים(בגמר היא שברה את חוקי המתמטיקה כאשר כבשה במחצית הראשונה שני שערים למרות שבעטה רק פעם אחת למסגרת), כושר גופני וכמובן יכולת אישית של שחקני-על כגון אמבאפה וגריזמן, וזאת במקום לנסות ולהתמקד בלשחק כדורגל קבוצתי פשוט ומהנה, כמו שצרפת יודעת, יכולה ואף צריכה לשחק.
צרפת היא לא הנבחרת הראשונה וסביר להניח שגם לא האחרונה שזוכה בטורניר גדול באמצעות משחק הגנתי ומבוקר – ספרד במונדיאל 2010 חילקה קרוב למיליון מסירות וכבשה רק 8 שערים בדרך להנפת הגביע, הכי מעט מכל הזוכות בגביע העולמי, וכמובן אי אפשר לשכוח את יוון ביורו 2004, שניצחה 0"1 קטן כל הדרך אל התואר. ייתכן שבתקופה של חודש ימים אינטנסיביים ישנם גורמים אחרים - כגון יכולת אישית, נתונים פיזיים ומומנטום - שבאים יותר לידי ביטוי ומעמעמים את האלמנט הטקטי, אך בטווח הרחוק יותר, בסוג של נבואה אם תרצו, לא מן הנמנע שאם צרפת תמשיך בקו ההגנתי שהיא התחילה בו במונדיאל האחרון, היא שוב תודח בבושת פנים בשלב הבתים בקטאר 2022, בדיוק כפי שקרה לה במונדיאל 2002 ולשלושת אלופות העולם שקדמו לטורניר ב-2018.
לפנייה לכתב/ת 
