התחנה הבאה: טקסס / בלוג ה-NBA

75 מיליון דולר זה סכום שאפשר לעשות איתו הרבה דברים שמציתים את הדמיון. לדוגמא, להביא לקבוצת חלומות מומצאת את לברון ג'יימס וקווין דוראנט ועדיין להישאר עם עודף לעוד כמה ותיקים. ב-75 מיליון דולר אפשר להרכיב שתי קבוצות יורוליג מצוינות, לשלם את המשכורת של שלושה-ארבעה כוכבי כדורגל או סתם לחיות כמו מלכים בלי הגבלת זמן.

על פי מארק סטיין מה"ניו יורק טיימס", אוקלהומה סיטי צפויה לחסוך כמעט 75 מיליון דולר במס מותרות בזכות הטרייד ששלח את כרמלו אנתוני לאטלנטה שוויתרה עליו מיד (וזה עוד בלי לדבר על החיסכון בשכר, שמגיע ליותר מעשרה מיליון). בתמורה הת'אנדר קיבלו את דניס שרדר, שישמש כרכז המחליף של ראסל ווסטברוק, וגם את שחקן העונה השלישית טימותי לוואו-קבארו מפילדלפיה. אטלנטה הנבנית מחדש קיבלה בחירת סיבוב ראשון ב-2022 ואת ג'סטין אנדרסון, והעבירה לסיקסרס את מייק מוסקלה.

אבל האמת היא שמכל פרטי העסקה המשולשת שסוכמה בשבוע שעבר המרוויח הגדול הוא ככל הנראה אנתוני. הוא יצא מהלופ הזה כשחקן חופשי ומאושר שנשאר עם היכולת לקחת את עתידו בידיו. הוא לא נפגע מקצועית מהרצון של אוקלהומה לחסוך עליו ולא נפגע כלכלית מכל המהלך גם אחרי שיקבל 2.4 מיליון דולר בלבד ביוסטון (אטלנטה תשלם לו 27.9 מיליון - הפרחים לניקס על החוזה השמן שנחתם איתו בקיץ 2014). והוא בעיקר מקבל הזדמנות, במלוא מובן המילה.

זה קורה במציאות שבה המערב הפרוע גם כך הפך למטורף עוד יותר עם ההחלטה של לברון לעבור ללייקרס, ועל רקע שתי אבידות לא פשוטות של הרוקטס בקיץ הזה. מייק ד'אנטוני ראה איך טרבור אריזה שהצטרף לפיניקס ולוק אמבה א-מוטה שחבר לקליפרס עוזבים את הקן, וגם אחרי שכריס פול חתם על חוזה חדש ומפנק, כנראה התבאס. לשניהם היה חלק בלתי נפרד מההצלחה של יוסטון, שהייתה רחוקה רק פציעה אחת של פול, אולי, מסיום ההגמוניה של גולדן סטייט וזכייה באליפות.

יקבלו את מלו בזרועות פתוחות. הארדן ופול(צילום: רויטרס)

אבל יש גם את הצד השני של המשוואה, וכשמסתכלים עליו מבינים שמצבה עדיין לא רע כל כך. ד'אנטוני אולי נפרד משני שומרים טובים ושחקני התקפה לא רעים בתמורה לכוכב מזדקן שהגנה אף פעם לא הייתה המומחיות שלו, אבל הוא עדיין הצליח לייצר סוג של טריו התקפי, וזה עוד בצל העובדה שיוסטון עברה את תקרת השכר.

איך זה הולך לעבוד?

למרות המוניטין הגרוע שדבק בו עם השנים והעונה המאכזבת באוקלהומה שבה קלע את ממוצע הנקודות הכי נמוך בקריירה שלו (16.2), יוסטון בנתה על כרמלו. לפי סטיין היא התנהלה תחת ההנחה שהוא יגיע מאז הפגישה שנערכה איתו בלאס וגאס במהלך משחקי ליגת הקיץ. למעשה היא רודפת אחריו עוד מהקיץ שעבר כשהצליחה לשים יד על פול חברו הטוב, ונפגשה איתו גם בקיץ 2014. עכשיו, גם בלי קשר לעובדה שפול והארדן יקבלו אותו בזרועות פתוחות, הצורך המקצועי בו התחזק עם הדלילות שנוצרה בעמדות הפורוורד. ויוסטון מאמינה שיש לו מה לתת לה.

הרוקטס של העונה שעברה התבססו בהתקפה בעיקר על שלשות (42.3 כאלה, מקום ראשון בליגה כמובן) ופיק-אנד-רול (17.7 נקודות, מקום שביעי). הם נשענו על היכולת לשלוח לפרקט בכל רגע נתון מנהלי משחק ברמה הגבוהה ביותר כמו פול והארדן, ולמרות שאסיסטים לא היו חלק מה-DNA של הקבוצה והיא לא ממש חלקה את הכדור, הברק שלה לא היה תלוי רק בהארדן ופול. סביבם היו קלעי שלשות שאפשר לסמוך עליהם כמו ג'ראלד גרין, אריזה, ראיין אנדרסון ופי.ג'יי טאקר, ולפניהם קפיץ איכותי כמו קלינט קאפלה בעונת שיא שיוסטון עדיין לא הצליחה להשאיר.

יוסיף למשחק הפוסט של יוסטון. כרמלו והארדן(צילום: AFP)

גם כשזה נוגע להתקפה השנייה הכי טובה ומפחידה בליגה יש לאנתוני איפה לתרום. בעונה שעברה הוא אמנם ירד מ-20 נקודות בממוצע, אבל צלף 2.2 שלשות. בין השאר הוא לקח מספר גבוה יחסית של זריקות קאץ'-אנד-שוט מבחוץ (5), ומגיע לקבוצה שאוהבת מאוד זריקות כאלה. כמו שהראה סלמאן עלי מ-sportmap, אנתוני הוא קודם כל שחקן קאץ'-אנד-שוט. אשתקד, כשהוא שיחרר שלשה בלי כדרור לפניה, הוא קלע אותה ב-37.5 אחוזים. אחרי 6-3 כדרורים האחוז ירד ל-30.3. אחרי 7 כדרורים או יותר ל-23.5. אין סיבה שהוא לא יגיע לזריקות ללא כדרור ביוסטון, מה שיעלה את הסבירות לשלשות שלו באחוזים גבוהים.

בעיקר אנתוני מוסיף ליוסטון גוון שחסר לה, ייתכן שמבחירה, וזה משחק עם הגב לסל. בעונה שעברה הרוקטס ואנתוני הגיעו לאותה כמות זריקות בפוסט-אפ, 1.9. כרמלו הוא חובב ידוע של זריקות מחצי מרחק, אבל קשה לומר שמדובר באשף של ממש מהטווח הזה. יחד איתו יוסטון תקבל עוד דרך לייצר נקודות מול הגנות חכמות, בעיקר כשהשלשות לא נכנסות והקבוצה נקלעת ליום בעייתי, ועדיין סביר להניח שהיא לא הולכת לשנות את פניה בגללו מבחינת הסגנון. יהיה מעניין לראות אותו באספקט הזה בתוך הפילוסופיה ההתקפית של יוסטון, שמסתמכת בעיקר על שלשות וליי-אפים.

אימן אותו גם בניקס. מייק ד'אנטוני (צילום: AP)

ויש את מה שקורה בצד השני של המגרש. ג'ף ביילק מה-houstonpress נגע בכך שהגנת החילופים שיוסטון החלה לדבוק בה במהלך העונה תוכל אולי להחביא את אנתוני טוב יותר. אי אפשר לבנות על זה שבגיל 34 הוא יהפוך פתאום לשומר-על שמחסל את היריבים מולו ונדבק להם לגופיות. אבל בכפוף ליתרונות שהוא מביא בצד השני של המגרש, אפשר לחיות בנוח יותר עם הליקויים ההגנתיים שלו בחסות שיטה נכונה.

ההגנה של יוסטון, צריך לזכור, הייתה העונה אחת מעשר ההגנות הטובות בליגה. ד'אנטוני צריך לוודא שהיא שומרת על הסטטוס הזה גם עם אנתוני, שיכול להיות הסמול-פורוורד הפותח במקום אריזה ויכול לספק כוח אש מהספסל.

מעבר פחות חד

זה הקיץ השני ברציפות שבו הוא מחליף קבוצה, אבל הפעם זה הרבה פחות דרמטי. בשנה שעברה הוא עבר מעמדת הכוכב הראשי בקבוצה כושלת כמו הניקס לתפקיד הצלע השלישית בהיררכיית הסופרסטארים של הת'אנדר. בהמשך לסוגיית הקאץ'-אנד-שוט השינוי הזה גרם לו לשחרר פחות זריקות אחרי כדרור ביחס לשנים האחרונות בניו יורק, וגם לקחת הכי מעט זריקות לשתיים בממוצע בקריירה (לצד הכי הרבה שלשות בקריירה). היה לו תפקיד ספציפי, הוא השתדל למלא אותו וגם עשה אליו התאמות, ובסופו של דבר הקבוצה לא הצליחה.

בצל הכישלון של הת'אנדר והוויתור שלהם עליו, עם הבוז שקיבל בניקס והרבה שנים מפוספסות ברזומה, העונה שוב יהיה לו תפקיד מוגדר בתוך מערכת שכבר הגיעה רחוק בלעדיו. הוא שוב יהיה כינור שלישי. הארדן ופול למדו במהלך העונה האחרונה איך לתת זה לזה מקום לבוא לידי ביטוי, הסנכרון ביניהם הוכיח את עצמו וההתקפה עבדה. הם יצטרכו ללמוד איך לפנות לאגו ולכישרון של מלו מקום בלי שזה יבוא על חשבון הזרימה הכללית.

כרמלו מול כריס פול. השיטה ההגנתית תצטרך להחביא אותו(צילום: AP)

על פניו אנתוני מביא ליוסטון אלמנט שיכול להוסיף לה. הוא יביא איתו עוד ממאגר יכולות שכבר הוכח שקיים, אבל כמו שהג'נרל מנג'ר דריל מורי אמר בתחילת החודש, "אנשים רואים איך שחקן

 עבד במערכת של קבוצה ומניחים שככה הוא הולך לעבוד בכל מערכת אחרת". במציאות הדברים שונים, ורק הזמן יגיד אם כרמלו של העונות האחרונות יהיה כרמלו של אוקלהומה, לטוב ולרע, או שלא.

כך או כך ברור שהארסנל שלו עדיין לא התפרץ בקבוצה בריאה כמו יוסטון, כזאת שרוצה לזכות באליפות, והייתה קרובה לזה מאוד בעונה שעברה. העונה הוא ינסה אולי בפעם האחרונה להיות חלק ממותג מנצח, ובאותה הזדמנות להוכיח לאוקלהומה שלא היה שווה לוותר עליו, גם בשביל הרבה מאוד כסף.