"בזמן שאני רץ, אין לי לקויות"
ליאב סולומוביץ' הוא ספרינטר ל-200 ו-400 מטרים, אנליסט, בעל תואר ראשון בהנדסת תעשייה מהטכניון ותואר שני במנהל עסקים. בנוסף, הוא גם חירש ועיוור, כתוצאה מתסמונת "אשר" ממנה הוא סובל. "המטרה היא להגיע לטוקיו 2020"
יום בחייו של ליאב סולומוביץ' (34) מתחיל ביציאה מביתו בקריית חיים לכיוון הרכבת לעבודה בתל אביב. כבר במהלך ההליכה לרכבת עם מקל הנחייה הוא נתקל בקשיים כמו מכוניות שחונות על המדרכה או זבל שאנשים השאירו בחוץ.
סולומוביץ' מחזיק בתואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול מהטכניון, ובתואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת ת"א. ופרט נוסף לגביו: הוא עיוור וחירש כמעט לגמרי. בגיל צעיר מאוד, ההורים שלו הבחינו שהוא לא מתקשר כמו שאר הילדים בגן ולאחר בדיקות מקיפות הותאם לו מכשיר שמיעה.
בנעוריו אהב מאוד לשחק כדורגל. בשלב מסוים התחיל להיתקל בשחקנים האחרים, וגם בבית לעיתים לא הבחין בחפצים על הרצפה. רופא עיניים שבדק אותו קבע שהוא סובל מתסמונת אשר, שגורמת לחירשות, עיוורון וחוסר בשיווי משקל.
למרות העובדה שהוא בקושי רואה או שומע, הוא עדיין רץ כל יום, עם עיניים מכוסות, מחובר לאדם אחר עליו הוא צריך לסמוך לחלוטין.
"לא תוכל ללמוד באקדמיה"
הפחדים האיומים מהעובדה שצפויים לו חיים שלמים כחירש עיוור, קיבלו גם מכשולים שהסביבה הציבה בפניו. אבחון תעסוקתי שעבר קבע שהלקויות שלו ימנעו ממנו ללמוד במוסד להשכלה גבוהה.
אבל ה-"לא" הזה רק דירבן אותו, והוא מצא את עצמו במכינה של הטכניון, בדרך לכבוש את חלומו להיות מהנדס. במהלך הלימודים בטכניון הוא התחרש כמעט לגמרי. למרות הקשיים סיים את התואר הראשון והשני. אך החלומות שלו לא הסתיימו בכך.
כיום הוא מתחרה בטווחים של 200 ו-400 מטרים בסיווג עיוורים. הריצה מתבצעת כאמור עם מלווה וכיסוי עיניים - ומהר. במהלך חודש יוני השתתף בגרנד פרי בצרפת, תחרות הכנה לקראת אליפות אירופה בברלין באוגוסט הקרוב.
מתי התחלת לרוץ?
"בהתחלה, במסגרת עמותת "אתגרים", זאת אפילו לא הייתה ריצה אלא בעיקר הליכה עם קצת ריצה באמצע. הלכתי והשתפרתי עד שבסוף מרוץ 10 ק"מ, במאה המטרים האחרונים המלווה שלי נאלץ לשחרר אותי מרצועה בה היינו מחוברים כי רצתי מהר מדי. בשלב הזה הבנתי שאני בכלל ספרינטר".
אתה זוכר את התחושות אחרי הריצה הראשונה שלך?
"בריצה הראשונה אני זוכר שחשבתי כל הדרך 'למה קושרים אותי כמו כלב?', אבל אז תוך כדי שיחה עם המלווה שלי, התחלתי להרגיש עצמאות דווקא במצב הזה. הבנתי שאני פשוט יכול לרוץ, זה היה כמו קסם אחרי הרבה שנים שוויתרתי על הריצה בגלל לקות הראייה. זה היה קצת כמו פתאום לראות".
איפה מוצאים את הכוחות להתמודד עם כל הקשיים?
"מההורים שלי, שליוו אותי לכל הדרך ונתנו לי המון אהבה כמו שהורים צריכים לתת. הם תמיד ידעו שיש בי משהו שונה ונתנו לי הרגשה שזה בסדר, כי כולם שונים. גם הסביבה שבחרתי לעצמי - אנשים שעושים לי טוב - החברים שלי ובת זוג שלי. אבל בעיקר מדובר בהחלטה שלי להתמודד עם הלקויות".
מתאמן שישה ימים בשבוע
כמה זמן אתה מקדיש לנושא הריצה והפעילות הגופנית?
"אני מתאמן כל יום, שישה ימים בשבוע. לא תמיד זה קל כי מעבר לאימונים אני גם אנליסט בחברת הראל ביטוח ופיננסים. גם למלווים זה לא פשוט כי גם הם אנשים עסוקים - סטודנטים בטכניון, הורים לילדים קטנים ולעיתים אתלטים בעצמם. יש המון קשיים לוגיסטיים, כי בניגוד לאתלט שהוא לא לקוי ראייה אני צריך לתאם עם כל מלווה. זה אומר להתעורר בשעות מוקדמות בבוקר או לחילופין להגיע לאימון בערב עייף לאחר יום עבודה".
מה עובר לך בראש בזמן שאתה רץ?
"בזמן שאני רץ הראש שלי מתנקה, אין לי לקות ראייה או שמיעה. אני פשוט רץ".
מה זה בשבילך לקחת חלק בתחרויות בארץ ובחו"ל?
"אני מרגיש שזאת הגשמה עצמית. זאת תחושה נהדרת לדעת שכדי להגשים את החלום שלי, יש סביבי אנשים נפלאים שמלווים אותי בדרך, אפילו שהם לא חייבים. אני גם מייצג את מדינת ישראל וזה כבוד גדול עבורי".
מה ההישג הטוב ביותר שלך?
"קבעתי תוצאות היסטוריות עבור המדינה בקטגוריית עיוורים במרחקים של 200 ו-400 מטר. ההישג הגדול ביותר שלי עד עכשיו הוא קביעת הקריטריון לאליפות אירופה הקרובה שתיערך בברלין באוגוסט. הייתי צריך לרדת מ-60 שניות ב-400 מטר. אני כל הזמן נאבק לשפר את ההישגים, זה מאבק יומיומי בין אימון לאימון ובין תחרות לתחרות, בתנאים שהם לא אופטימליים".
כיצד אתה מממן את הוצאות האימונים שלך?
"זה לא קל. אני זקוק למאמן, מלווים, ציוד וטיפולים רפואיים המיועדים לספורטאים, לפני שהזכרנו מחנה אימונים ועוד. חברת אדידס הייתה הראשונה שנרתמה, והיא מסייעת בנושא הציוד. עד לא מזמן שאר הוצאות האימונים היו מכיסי ומהתנדבות. לאחרונה נכנסה לתמונה מכללת יוזמות, בראשותם של תמיר ויקרת פלג, שנתנו דחיפה התחלתית בנושא. כרגע אני נמצא בעיצומו של תהליך לגיוס תרומות למען המשך המסע שלי לעבר המשחקים הפראלימפיים (אולימפיאדת הנכים) בטוקיו 2020".
"אנשים נדהמים ממני"
מה התגובות שאתה מקבל?
"אנשים נדהמים לשמוע שאני רץ. הם עוד יותר נדהמים לשמוע שאני עובד כמו כולם, שאני מהנדס, ובכלל שיש לי חלומות, שאני עצמאי ושיש לי חברה. החברים גאים בי וקצת כמו קבוצת
כדורגל אוהבים לעקוב אחרי התחרויות שלי והתהליך שאני עובר ומתעדכנים. מבחינתם הדרך שלי היא זאת שחשובה".
אתה מרגיש שאתה מעביר מסר לאנשים עם קשיים?
"אני פוגש בדרך הרבה אנשים שקצת איבדו את התקווה, ואני נזכר שגם אני הייתי במקום הזה. אני רוצה להגיד להם שגם הם יכולים למצוא את ה"ריצה" שלהם. כמו שאני מצאתי את המקום שעושה לי טוב, גם הם יכולים למצוא את המקום שבו הם יכולים להרגיש טוב, לחלום ולהתמודד. המוטו שלי הוא שאין מקום שהוא רחוק מדי, השאלה היא כמה רחוק אתה מוכן ללכת.
נשארו לך עוד חלומות?
"אני חולם להשיג תוצאות יפות באליפות אירופה הקרובה וקביעת הקריטריונים לאליפות העולם בשנה הבאה והמשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020. אבל בעיקר אני רוצה להמשיך לחלום ולהגשים את החלומות שלי".
למעוניינים להירתם לסיוע לליאב:
אשמח שתקחו חלק במסע שלי להגעה לטוקיו 2020 וייצוג מדינת ישראל בכבוד.
ניתן להעביר תרומות אל חשבון ייעודי בחסות "המרכז לעיוור בישראל":
בנק הפועלים, סניף 507 (הגליל) מספר חשבון: 104528
יש לצרף הערה לכל תרומה: "תמיכה בפעילות הספורט של ליאב".
על מנת לקבל קבלה יש לשלוח שם, כתובת, תאריך וסכום למייל:
לפנייה לכתב/ת 
