למה ערן, למה?

בעונה שעברה זה סוף סוף קרה. גם המקטרגים הגדולים של ערן לוי הניחו את הציניות בצד, ורק חיכו לראות אותו עולה לבכורה שלו בנבחרת ישראל. כן כן, הבדיחות על המשקל ועל כך שהחולצה צמודה עליו היו שם, אבל תסכימו איתי שפתאום רבים חזרו להתעניין במשחק של נבחרת שכבר מזמן איבדה את תמיכת הציבור. גם לאחר ההופעה ההיסטורית שלו לוי המשיך לחלק מסירות ארוכות טווח לחבריו בנתניה, להמשיך להיות האיום האדיר שהוא מרחוק, ואיך אומרת הקלישאה – היה שחקן שקונים בשבילו כרטיס.

אבל... דווקא לאחר קיץ שקט יחסית בגזרת הקבוצה, בשבועיים האחרונים התחילו לדלוף יותר ויותר דיווחים על כך שלוי לא מרוצה. קיוויתי שמדובר בעוד איזו גחמה שתעבור עם הזמן, אך הפצצה שהנחיתה הקבוצה תפסה אותי לא מוכן. ערן לוי שוחרר ממכבי נתניה – וסיים את דרכו בקבוצה בה הפך לסוג של אגדה. למה "סוג של"? כי בסופו של דבר לוי לא הצעיד את הקבוצה לתארים, ואי אפשר באמת להשוות אותו לגדולים דוגמת שפיגלר ומכנס, אבל הוא כן החזיר את הקבוצה למפה, וסייע לה לתקוע מחדש יתד בליגת העל.

ערן לוי חוגג(צילום: ראובן שוורץ)

אז מה עכשיו? לוי כבר לא יגיע לקבוצה "גדולה", לפחות בכל מה שקשור לכמות האוהדים. תשכחו מזה. מכבי חיפה לא תחזיר אותו, מכבי תל אביב בטח שלא, וכך גם לא הפועל באר שבע, שלא תרצה להוסיף אגו נוסף לחדר ההלבשה הטעון. בבית"ר ירושלים היו שמחים (בטח שהאוהדים), אבל כרגע הם עסוקים בכל מה שאינו קשור לכדורגל. זה משאיר אותנו עם האופציה של חזרה לקדנציה שלישית בהפועל חיפה, שעשויה להיות הקבוצה היחידה שתסכים לקלוט את לוי, אוטוטו בן 33.

אלא שאני בספק שבהפועל חיפה, שכבר למודת ניסיון עם השחקן, יציעו למס' 99 חוזה ארוך טווח ותפקיד מקצועי במועדון. תוסיפו לכך את העובדה שקלינגר לא יהסס לייבש את לוי על הספסל, ותגיעו למסקנה שייתכן ותם עידן ערן לוי בליגת העל. לי באופן זה יהיה עצוב, כי בתור בנאדם שכבר מזמן לא מצפה לרמה גבוהה מדי מליגת העל, הצלחתי להתחבר אליה דרך שחקנים כמו לוי, שבמקום אחר לא היו מקבלים מקום על הספסל, אבל כאן נראים לרגעים כמו שחקני על. מאוחר יותר כנראה גם נבין מדוע ולמה שוחרר לוי מנתניה, כששום דבר כבר לא יפתיע את מי שעקב אחרי הקריירה שלו. השאלה היא אם זו הייתה הטעות הגדולה האחרונה בקריירה של לוי, או שמא נראה אותו מבצע קאמבק נוסף בקריירה ונשאר רלוונטי.