נפילת הלגיון: ההידרדרות במעמד הכדורגלן הישראלי באירופה
בשנת 2011 עוד ייצגו את ישראל 32 שחקנים ברחבי היבשת, חלקם בליגות הגדולות ביותר. היום מדובר ב"התגנבות יחידים" בשולי אירופה, ובכוכב בודד באסיה
יוני 2011 היה תור הזהב של הלגיונר הישראלי, כשדגל כחול-לבן ננעץ בעוד ועוד נקודות על מפת אירופה. שלושה שחקנים הופיעו ברוסיה, שלושה נוספים בקפריסין, לא פחות משבעה ישראלים יצרו מושבה בבלגיה, מאור מליקסון להט בפולין, שגרירים כיהנו בסקוטלנד, בהולנד ובבולגריה, והיה גם אחד על הקווים – רוני לוי ברומניה.
אבל החשיבות האמיתית הייתה במספר הנציגים בחמש הליגות הבכירות: עדן בן בסט בצרפת, ערן זהבי באיטליה (סין עדיין נחשבה באותה תקופה ליעד הזוי), תומר חמד, דודו אוואט ובן שהר בספרד, איתי שכטר, גילי ורמוט ואלמוג כהן בגרמניה, והחבר'ה שיצאו לממלכה: יוסי בניון, דקל קינן, תמיר כהן וטל בן חיים הבלם. אפילו גיא אסולין היה שייך למנצ'סטר סיטי באותה תקופה. בסך הכל, 32 שחקנים היו חברי הלגיון הישראלי באותו קיץ.
ההרגשה באותה תקופה הייתה שהשחקן הישראלי הוא מצרך מבוקש באירופה. אוהדים חלמו על כוכבים משלנו במשחקים ובמפעלים הכי גדולים, שלא לדבר על כך שהנדידה הייתה אמורה לסייע לנבחרת.
אבל זו הייתה בועה שהתפוצצה. שבע שנים מאוחר יותר, מצב הכדורגל הישראלי משתקף בדלות נציגינו בחו"ל, שמספרם נחתך באופן קיצוני. נשארנו עם 15 שחקנים שמעמדם לא מרשים במיוחד, אם מסתכלים על התמונה הכוללת. מספר 16 הוא ביברס נאתכו, שקיווה להשתדרג לאנגליה או לספרד עם סיום החוזה שלו בצסק"א מוסקבה, אבל עדיין לא מצא קבוצה.
איפה ה-15 משחקים? אנחנו כבר ממש לא על הבמה הגדולה. מבין חמש הליגות הגדולות, יש לנו ייצוג רק בגרמניה ובאנגליה, וגם הוא מעורער. זהבי מככב ומרוויח כסף גדול בסין, והשאר מתחלקים בין יוון, קפריסין, סקוטלנד, אוסטריה, קרואטיה וצ'כיה, כשדקל קינן משחק בסינסינטי מליגה משנית בארצות הברית. על שמות כמו חיים רביבו ואיל ברקוביץ', שחקני-על בקנה מידה אירופי, אין בכלל מה לדבר.
דאבור יש רק אחד
נתחיל באנגליה. סכומי הכסף שברייטון שפכה הקיץ הם חדשות רעות עבור בירם כיאל ותומר חמד. בעוד הראשון ייאבק על דקות, ההערכות באנגליה הן כי החלוץ יידחק החוצה. בחצי העונה האחרונה היו נדירים המקרים בהם חמד נכלל בסגל, וברייטון רכשה שני חלוצים מצוינים.
בגרמניה, אלמוג כהן ינסה שוב להעפיל לבונדסליגה עם אינגולשטאדט, בעוד טאלב טואטחה במצב לא יציב בפרנקפורט מהליגה הבכירה. בעונה החולפת מעמדו הידרדר, ובתקשורת בפרנקפורט מדווחים שטואטחה לא הרשים הקיץ את המאמן החדש אדי הוטר, גם בגלל פציעה טורדנית בגיד האכילס שמגבילה אותו.
פציעות – זו גם הבעיה בסקוטלנד. ניר ביטון יחזור רק בספטמבר לאימוני סלטיק, ואופיר מרציאנו מושבת בגלל פציעה באצבע. בינתיים, היברניאן הביאה בהשאלה את אדם בוגדן ההונגרי מליברפול, שעשוי לתפוס בקביעות את מקומו ב-11. שוער אחר, בוריס קליימן, אחד המעטים שיצאו הקיץ מישראל, יקווה להתבסס במהירות בהרכב פראלימני הצנועה מקפריסין.
העונה הראשונה של טל בן חיים החלוץ בספרטה פראג הייתה כישלון, עם אפס שערים. אבל לפני מספר ימים פוטר המאמן פאבל האפל והקלפים שוב נטרפו. רועי גורדנה בחר בסלאבן בלופו הקרואטית, ונותר לראות איך ישתלב. וליאור רפאלוב? הוא לא בתוכניות של קלאב ברוז'.
ברור שלא הכל שחור, אבל נקודות האור מועטות מדי. זהבי ממשיך לכבוש בקצב, עומרי אלטמן הפך לשחקן חשוב בפנאתינייקוס, ונראה שאלון תורג'מן התחבר היטב לאוסטריה וינה. אבל הדבר האמיתי הוא מואנס דאבור. לפי אתר "טרנספרמרקט", שוויו עומד כיום על 15 מיליון יורו. הוא עשה לעצמו שם במשחקים גדולים עם זלצבורג בליגה האירופית, ובגיל 26 מגששים בכיוונו באיטליה ובאנגליה.
לא אוהבים לעבוד
משמעותי להתמקד דווקא בדאבור. המחירים בעולם מטורפים, ואיתם עולים הסטנדרטים. דאבור הרוויח את תג המחיר שלו בזכות עבודה קשה.כאן טמון חלק קריטי במצב השחקן הישראלי באירופה. נראה שהסיבה הבולטת לנפילה היא חוסר מוכנות פיזית ומנטלית – שתי נקודות שציין עומר דמארי בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני כשבועיים. והוא עוד דיבר על הליגה השנייה בלבד בגרמניה, אליה הגיע כשלייפציג רכשה אותו.
הליגות באירופה נהיות מהירות, אגרסיביות, מדויקות יותר. השחקן הישראלי, כפי שרואים במשחקי הנבחרת, מגיע במקרים רבים בנחיתות, בגלל חולשת ליגת העל והבסיס הלקוי שקיבל. השחקנים שהצליחו לאורך השנים, כמו דאבור, חמד או בן חיים הבלם, הם אלה ששינו את דפוסי המקצוענות, השקיעו, היו נחושים והצליחו לתפוס מקום. כתב זר סיפר לי לאחרונה כי אחד הלגיונרים ששיחק בעונה שעברה בליגה שלו עשה לעצמו במדינה שם של שחקן שלא אוהב להתאמן.
בהקשר הזה, חייבים לדבר על הבריחה המהירה בחזרה לארץ. ברובם המכריע של המקרים זקוק השחקן הישראלי לתקופת התאקלמות ממושכת, אבל רבים מדי מעדיפים לחזור במהרה לחוזה גדול בארץ. רועי קהת שיחק רק עונה אחת באוסטריה, אחמד עאבד חתם הקיץ בהפועל ת"א אחרי חצי עונה בטורקיה וגילי ורמוט החזיק שנה בלבד באירופה בשתי קדנציות שונות. הצלחה בחו"ל מגיעה רק עם התמדה, אין דרך לעקוף את זה.
ויש עוד נקודה כואבת שג'ורדי קרויף דיבר עליה לאחרונה. ליגת העל איבדה ממעמדה, אולי בגלל התוצאות באירופה וייתכן בהחלט שבעקבות "הישגי" הנבחרת. לטענת קרויף, זו למשל הסיבה לכך שווידאר קיארטנסון נשאר מחוץ לסגל איסלנד במונדיאל. מאמנים מבחוץ שומעים על שחקן שכיכב בישראל וכבר לא מתלהבים.
ואולי כאן יתחיל הפתרון: לפני שנקבל שטף מחודש של לגיונרים, אנחנו חייבים לחכות
לשינוי הפנימי. למערכת שתייצר שחקנים טובים מספיק בשביל הליגות המתעצמות של אירופה. וזה יכול לקחת הרבה זמן.
לפנייה לכתב/ת 
