מינוי הרצוג – זלזול חסר תקדים באוהדים
אם כבר התרגלנו לזילות במעמד השחקן והמאמן הישראלים, כעת תפקיד מאמן הנבחרת הוא הדבר הכי זול בשוק
יכול להיות שאנדי הרצוג אדם נחמד. אני אפילו מאמין לאושיית הכדורגל הבינלאומית וילי רוטנשטיינר שהחבר שהוא דאג לו מלא תשוקה להצליח. אולם הרעיון להעניק לו את המפתחות להוביל נבחרת חולה ברגעי השפל שלה הוא כל-כך הזוי, עד שנדמה שיש עוד סיכוי שנתעורר מחר בבוקר להכרזה של מירי רגב: "עבדנו עליכם, קצת הומור לא מזיק!"
הרצוג מעולם לא אימן, ודאי לא הנהיג, שחקני כדורגל בוגרים. הוא אינו מכיר את הכדורגל הישראלי, את השחקן הישראלי, אין לו שיטה (אל תביכו אותו בשאלות כי תשמעו קלישאות), אין לו הישגים, ולמעשה רק תעלול יחצני של חברו קנה את עולמם של גאוני הכדורגל כאן בדרך למינוי הכי מופרך שחזינו בו בשנים האחרונות.
יש מי שיטען שהניסיון לא בהכרח קובע – זינדין זידאן הוכיח זאת היטב והצליח בענק – אולם אין בכלל מה להשוות בין מועדון בריא ועשיר כנקודת פתיחה לבין נבחרת במצב עגום ששוברת שיאים שליליים של עצמה. תוסיפו לכך את קשיי ההסתגלות, תזמון המינוי סמוך לתחילת טורניר ומוגבלות מקצועית – והנה זכינו לתואר רפובליקת בננות עוד לפני שריקת הפתיחה.
אז החבר הביא חבר, ושוב אין חשיבה לעומק. מתגלחים על הנבחרת שלנו. עוד רגע יתכנסו כל היועצים, ואליהם יצטרפו סוכנים בעלי אינטרס, אוזניו של הרצוג יאדימו, ועדר של מוזמנים אקראיים ילבשו את מדי התכלת החדשים (והיפים) ויספקו תירוצים עדכניים לעוד כישלון, ואנחנו נצפה בפארסה הזו מהצד ונתנחם בהישג חדש בג'ודו.
אין צורך ללכת רחוק: כדי לקדם את נבחרת ישראל חייבים להשקיע ביסודות ולאמץ בחום מודלים מוצלחים מהעולם (מישהו אמר איסלנד?) ולא להמר על אנשים עם מצגות מרהיבות ורזומה דל. הצלחה חד פעמית, אם וכאשר תהיה בשנים הקרובות, לא שווה ויתור על בנייה יסודית!
המינוי של הרצוג הוא זלזול חסר תקדים באוהדי הנבחרת. מחטף שמבזה את כל מי שהסכים לו. הוא מעביר מסר שכל נוסע אקראי ומקושר יכול לנווט ספינה – ואם כבר התרגלנו לזילות במעמד השחקן והמאמן הישראלים, כעת תפקיד מאמן הנבחרת הוא הדבר הכי זול בשוק. הוא איבד מערכו ותהילתו. למעשה, מינוי מאמן מצליח מהליגה הלאומית נשמע בשלב זה טוב יותר... האנשים שגיחכו על מינוי אפשרי של איל ברקוביץ' בזמנו, הביאו למעשה גרסה אוסטרית דומה. זה מעיד יותר מכל על אינטרסים מובהקים מתחת לפני השטח – לטעמי המינוי הזה הוא סוג של החלטה לא להחליט ולא להרגיז אף אחד – ברירת מחדל שהיא המחדל. אז אם נהרהר לרגע בשיטתם של מקבלי ההחלטות (היי, אוחנה) – למה לא ברקוביץ' ומה שונים הקריטריונים הלכה למעשה?
בינתיים ננמיך ציפיות - כי מישהו מכוון לכך שנישאר במקום קטן ונוח נטול שאיפות.
לפנייה לכתב/ת 
