מינוי הרצוג הוא הבחירה הנכונה ביותר
ברגע שמתעלמים מכל הסיסמאות שזרקו מבקרי ההחלטות, מגלים שלהרצוג יש כמה תכונות חשובות עבור מאמן נבחרת ושהוא יכול להצליח כאן מאוד
"איזה ביזיון": המשפט הנפוץ ביותר בפי כלי תקשורת רבים ולא מעט אוהדים ברחוב כשמדברים על מאמן נבחרת ישראל החדש. "לא מכיר את הכדורגל הישראלי", "רוני לוי וניר קלינגר יותר ראויים ממנו", "אין לו ניסיון אימון", "מינוי של חבר מביא חבר": גם אלו חלק מהטענות על ההחלטה של המנהל המקצועי של הנבחרת. אני מודה שבהתחלה כל אלו נשמעו כמו טענות שאין לחלוק עליהן, אבל אם מתעלמים מהסיסמאות ומנתחים את ההחלטה הזו לעומק, נראה שזו ההחלטה הטובה ביותר שניתן לקבל בהתאם לנסיבות הקיימות, ואלו היתרונות של הרצוג על פני כל המועמדים הקיימים בשוק:
1. מאמן זר - אוהדים רבים אומרים כבר שנים שהעסקנות הורסת את הכדורגל. שחקנים שאכפת להם יותר מדף האינסטגרם שלהם מאשר הצלחת הקבוצה, מאמנים שמקורבים לעיתונאים ששומרים עליהם ולסוכני שחקנים איתם הם עושים יד אחת ומקדמים את השחקנים שהם מייצגים. לרוב, מאמן זר מגיע נקי מהעסקנות המקומית, לא חייב שום דבר לאף קבוצה, ואף עיתונאי חצר לא יחלק לו מחמאות ויעזור להדוף ביקורת, הוא יישפט אך ורק לפי התוצאות. בהינתן העובדה שהוא מחויב רק למנהל המקצועי שמינה אותו, אני צופה שהזימונים שלו יהיו עניינים ועקביים, ולא נראה יותר מקרים כמו גוטמן ושכטר, ונאמר אמן!ואנקדוטה: האחרון שהביא אותנו קרוב למונדיאל היה מאמן זר (נילסן), שחטף שער אכזרי של אותו הרצוג בדקה ה-91.
2. מאמן ללא ניסיון באימון קבוצה - כן כן, לדעתי נחשב יתרון גדול! אנשי מקצוע טוענים כבר שנים שאימון נבחרת שונה מאוד מאימון קבוצה, והמעבר מניהול קבוצה לנבחרת דורש הכנה וניסיון. המחשבה שהצלחה ברמת הקבוצות תוביל להצלחה בנבחרות לא הוכיחה עצמה, ורוב המאמנים הגדולים בנבחרות מגיעים עם מעט ניסיון בקבוצות מהטופ העולמי אם בכלל. לראייה המאמנים שהגיעו לחצי גמר המונדיאל: לב (פנרבחצ'ה, שטוטגרט, עוזר מאמן נבחרת גרמניה), מרטינס (סוונזי, אברטון), דאליץ' (קבוצות מסעודיה) ודשאן (הבכיר ביותר, שאימן את יובה, מונאקו ומארסיי). כולם בלי הצלחה בטופ העולמי כמאמני קבוצות.
מאמנים כמו גרנט, גוטמן, קשטן ואלישע לוי, עם כל ההצלחות שלהם בקבוצות, הבינו מהר מאוד שנבחרת זה סיפור אחר לגמרי, ולכן לדעתי רוני לוי וניר קלינגר שרגילים לבנות קבוצות ולתכנן אימונים לקבוצות, פחות מתאימים בשלב זה. לדעתי הניסיון של הרצוג (גם אם הוא מועט) באימון הנבחרת הצעירה של אוסטריה וכעוזר מאמן ארה"ב, הוא לא משהו שאפשר להתעלם ממנו.
3. מאמן שראה משהו בכדורגל העולמי - אז נכון שאם כבר מאמן זר אז היינו רוצים לראות תותח אמיתי, עם ניסיון מוכח ורזומה ברמות הגבוהות ביותר. אבל בואו נתעורר רגע וניזכר שאנחנו במיקום הכי נמוך שלנו אי פעם ורק אם היינו משלמים למאמנים כמו שמשלמים בסין, אולי היינו מנחיתים שם גדול, ואז כולם היו יכולים להגיד שסתם זורקים כסף כי כלום לא ישתנה. לדעתי להרצוג יש יתרון עם הניסיון כקפטן נבחרת ובעל מספר ההופעות הגדול ביותר שלה, עם ניסיון בכדורגל האירופי וזכייה בתארים, עם היחשפות ליותר שיטות אימון מתקדמות ולחדר הלבשה עמוס כוכבים בבאיירן מינכן.
לסיכום, שלוש הסיבות שמניתי מביאות אותי למסקנה שהמינוי של הרצוג רחוק מלהיות בזוי ובטח לא הזוי. הוקמה ועדה מקצועית בה היו חברים אלי אוחנה, דודו אוואט ודרור קשטן. שלא נראה לי שמערערים פה בארץ על המקצועיות שלו. אותה ועדה מינתה מנהל מקצועי מכיוון שהאמינה ברעיונות שהוא מביא ובתוכניות שלו. הגיוני ביותר שמנהל מקצועי ירצה להביא את האנשים שלו שמאמינים בדרך שלו (כמו שכל מאמן מביא איתו את הצוות המקצועי שלו). במקרה הזה הוא הביא אדם בתחילת דרכו כמאמן בכיר, עם רעב גדול להצליח ולהוכיח את עצמו בבמה הבינלאומית, מינוי שלדעתי עדיף מאשר כל מאמן רווי תארים שבא לעשות סיבוב על הנבחרת. כולי תקווה שלא עשיתי עין הרע ושתתממש התחזית שלי - תוך ארבע שנים כבר נראה תוצאות, ואולי אולי נזכה לראות את ישראל בטורניר גדול בדור הנוכחי.
לפנייה לכתב/ת 
