ביד חזקה: עמית איזק מגשימה את החלום האירופי
הכדורידנית בת ה-25 הספיקה לשחק בספרד ("כולם חשבו שישראל ארץ שוממת עד שהגעתי"), פולין ואפילו בטורקיה ("חוויה מדהימה, לא פחדתי"). עכשיו היא פותחת בדנמרק את עונתה החמישית כליגיונרית. על הקשיים בלחיות לבד בחו"ל, הצורה השונה בה מתייחסים באירופה לכדוריד וגם על עתיד הענף בארץ. ראיון
רוב הסיכויים שאת השם עמית איזק אתם לא מכירים, אבל את החוויות שהיא חוותה בארבע השנים האחרונות בחו"ל, לא יותר מדי ספורטאים ישראלים חוו. הכדורידנית בת ה-25 החלה לפני מספר ימים את עונתה החמישית כליגיונרית, הפעם בדנמרק במדי איאקס קופנהגן.
איזק החלה את דרכה בכדוריד די במקרה. אחותה הגדולה שיחקה בהפועל ראשון לציון, אך מביישנות לא רצתה שבני משפחתה יראו אותה משחקת. עמית הייתה מאוד סקרנית ומדי פעם הגיעה בסמוך לאולם בו התאמנה אחותה עד שיום אחד ראה אותה יושב הראש המיתולגי של המועדון, איציק פרנקל, ואמר לה להיכנס פנימה.
"בהתחלה לא הייתה קבוצה בגיל שלי אז הם פשוט נתנו לי לשחק עם הבנים. בהמשך התחברתי לקבוצה של אחותי ושיחקנו יחד", מספרת איזק. כבר בגיל 16 היא עלתה לבוגרות של הפועל ראשל"צ ושיחקה בקבוצה עד גיל 19. "בשנה האחרונה שלי בצבא ביקשתי לעבור לבנות הרצליה וזכיתי איתם באליפות".
"בספרד חשבו שכל היהודים עם כיפות"
ההחלטה לשחק באירופה התגבשה אצל איזק עוד כשהייתה נערה צעירה. "היינו טסות עם הנבחרות לשחק מול מדינות אירופיות ובהתחלה בכלל לא היו פערים והרגשתי שאני שווה אליהן. אבל ככל שהתקדמנו בגיל הן פתחו עלינו פער. ההבדל הוא שהן היו מתאמנות פעמיים ביום ואנחנו הרבה פחות, האימונים שם גם הרבה יותר פיזיים, ובכלל הכל מקצועני".
זו גם הסיבה שאיזק רצתה לחוות אירופה. "ידעתי שברגע שאשתחרר מהצבא אנסה לשחק בחו"ל ואני שמחה שזה קרה". התחנה הראשונה וגם הכמעט אחרונה שלה הייתה אתלטיקו גווארדס. "הרגשתי ממש לבד. בספרד לא מדברים אנגלית ולקח לי זמן עד שהתחלתי להבין ספרדית. הגעתי מהבית של ההורים פתאום לדירה לבד בגיל 20 וזה לא פשוט. היו שלבים ששאלתי את עצמי למה אני צריכה את זה? אבל עמוק בפנים היה לי כוח רצון לראות שאני מסוגלת לעמוד באתגר. אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות הכל כדי לסיים את העונה בספרד".
חוץ מהמרחק מהבית, מה עוד היה קשה?
"זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לצורת אימון שונה. קרעו אותנו לגמרי בטרום עונה ואלה דברים שלא הייתי רגילה אליהם. במשך חודשיים הייתי תפוסה לגמרי".
ומה בסוף גרם לך להישאר?
"הרצון להוכיח וההבנה שאם אחזור הביתה מוקדם אין סיכוי שאשחק בחו"ל בעתיד. ההורים גם תמכו מאוד והגיעו לא מעט לכאן כדי לעזור לי. אפשר להגיד שבלי הגב שלהם והעזרה של אחותי, לא הייתי איפה שאני נמצאת היום".
איזק המשחקת כמקשרת ימין (יד שמאל), הרשימה מאוד בעונת הבכורה שלה בחו"ל. שנה לאחר מכן היא חתמה בקורדובה, גם כן מהליגה הספרדית. יש רגע אחד אותו היא לא תשכח לעולם: "ביום ההולדת שלי היה לנו משחק חוץ נגד הקבוצה הקודמת שלי, ובסוף 1,000 צופים עמדו ושרו לי 'היום יום הולדת'. אז הבנתי שהשארתי במועדון הזה חותם".
על החוויה בספרד היא מוסיפה: "הספרדים היו בשוק מאיך שאני והמשפחה שלי שבאה לבקר אותי נראים. הם חשבו שכל הישראלים דתיים עם כיפה ומגיעים תמיד עם חליפות שחורות כאלה, והראיתי להם שזה לא ככה. הם גם היו בטוחים שבישראל אין כלום, אבל ברגע שדיברתי איתם ובהמשך הם גם עקבו אחרי באינסטגרם, אז הספרדים קלטו שזה רחוק מהמציאות. מאז, בכל קיץ באה אליי חברה אחרת לחופשה בישראל".
דווקא כשהיא בשיא הקריירה, נאלצה איזק לשוב לעונה אחת לארץ. "הייתה לי בעיה בכתף והעדפתי לטפל בה בארץ אז חתמי בחזרה בהפועל ראשל"צ. זו הייתה החלטה טובה גם לנפש כי התגעגעתי למשפחה ולחברים. הרגשתי שאני צריכה את התקופה הזאת בארץ. מצד שני, זה גם עזר לי להבין שאני עדיין לא מוכנה להשתקע כאן מבחינת הכדוריד".
בזמן שחזרה ארצה ובמשך שלושת הקיצים האחרונים, איזק מתאמנת באופן קבוע עם מאמן הכושר, אלחנן ביטן, שמכין אותה לעונה: "אלחנן עוזר לי להגיע בצורה נהדרת להכנה לעונה עם הקבוצה, ואנחנו עובדים יחד על שיפור דברים נקודתיים במשחק שלי, מה שאי אפשר לעשות במהלך העונה עם הקבוצה בגלל הלחץ של המשחקים והאימונים".
מה כל כך שונה בין הכדוריד בישראל לאירופה?
"הכל שונה - החשיבה, ההתנהלות, ההנהלות והשחקניות. בחו"ל לא תראה שחקנית מפספסת אימון כי יש לה עבודה אחרת. גם המנטליות אחרת. בחו"ל ילדה יכולה להתאמן שבע פעמים בשבוע ועדיין להבין שהיא צריכה עוד אימונים כדי להשתפר. רמת האימונים והכושר מאוד חשובים להם. כקבוצה אתה יחד כל הזמן, ישנים יחד במשחקי חוץ, שונה מאוד מישראל".
למרות זאת, איזק חושבת שכן יש תקווה לענף בארץ: "כדוריד הנשים בארץ התרומם. מאז ש'אתנה' נכנסו יש כל מיני מפעלים כאלה ואחרים. יש גידול מאוד גדול בכמות. אני פשוט חושבת שברמה התקשורתית אנחנו מאוד מאחור. כדי שיהיה מינוף לכדוריד חייבים לשדר את הבנות בטלוויזיה. עכשיו זה פעם-פעמיים בשנה וזה מעט מאוד לעומת הבנים שמשודרים בכל שבוע".
"איזמיר זו ת"א של טורקיה"
אחרי שנת השיקום בארץ, איזק חזרה לשחק בחו"ל. התחנה הבאה שלה הייתה קוסז'לין הפולנית, אבל הסיפור הגדול בקריירה שלה קרה בקיץ שעבר. "המון שנים קבוצות טורקיות הגישו לי הצעות לבוא לשחק אצלן, אבל לא רציתי כי פחדתי כמו כולם להגיע לטורקיה. אבל אז הגיע הצעה מקבוצה באיזמיר. קראתי על העיר והבנתי שזה מקום ענק עם קהילה יהודית אז החלטתי לתת לזה צ'אנס".
לא פחדת?
"מהרגע הראשון הם נתנו לי הרגשה מאוד טובה. איזמיר מבחינת טורקיה היא כמו תל אביב לישראל - עיר מאוד מודרנית, אין הרבה דתיים וגם לא אוהבים את ארדואן והשלטון. אף פעם לא הרגשתי פחד או
חשש לשחק שם. תמיד אמרתי שאני מישראל ואף אחד לא הסתכל על זה בצורה רעה".
אחרי ההרפתקה המיוחדת בטורקיה איזק החליטה לשנות כיוון ובימים האחרונים הצטרפה לאיאקס קופנהגן הדנית. "הקשר איתן נוצר דרך סוכן דני. בעקרון ההצעה הייתה פחות אטרקטיבית מבחינה כלכלית מאשר הצעות אחרות שהיו לי. ויתרתי על המון כסף ותנאים כדי לשחק בדנמרק, אבל הייתה לזה סיבה. מדובר באחת הליגות הכי טובות באירופה ודרכה אני יכולה להתקדם עוד יותר".
יש כבר חוויות ראשוניות?
"זה שונה מכל מה שהכרתי לפני כן. הקבוצות הדניות בדרך כלל לא מביאות זרות כי השחקניות המקומיות שלהן מספיק חזקות, אז עבורי זה כבוד והבנה שסומכים עליי. לקבוצה שלי אין הרבה כסף ובכלל בליגה הזאת מסתמכים בעיקר על ספונסרים. מנסים לחבר אותי לקהילה היהודית בקופנהגן ודרכה אולי להשיג עוד ספונסרים שיעזרו לנו. לראשונה מאז שהפכתי לשחקנית כדוריד מקצוענית אאלץ למצוא לעצמי עבודה נוספת כי החיים בדנמרק מאוד יקרים".
את רק בת 25, לאן את מכוונת בעתיד?
"קודם כל אני לוקחת את הקריירה צעד-צעד. אעשה הכל כדי לסיים את העונה בקופנהגן הכי טוב שאפשר בתקווה שזה יקדם אותי עוד. אבל בשורה התחתונה אני רוצה להמשיך לשחק כדוריד ובעיקר ליהנות מזה כמו שאני נהנית עד עכשיו".
לפנייה לכתב/ת 
