יוון החדשה / "נקודות משחק"
הוא גדל במתחם של בית מלון, כמעט טבע בילדותו, סבל מהצקות בבית ספר ועדיין לא יכול לשכוח את ההפסד הראשון. סטפנוס ציציפאס, שניצח ארבעה שחקני טופ 10 ברציפות, הוא הגיבור החדש של אתונה והדבר הכי חם באליפות ארה"ב 2018 שתתחיל ביום שני
כעבור כמה שנים, אחרי שהדיח את דומיניק תים, נובאק ג'וקוביץ' ואלכסנדר זברב מטורניר המאסטרס בטורונטו בזה אחר בזה עם שלוש תצוגות תכלית, ציציפאס סוף סוף נראה לכמה רגעים כמו ילד רגיל בן 19. ברגעים הקריטיים של שובר השוויון נגד קווין אנדרסון, כשהוא מוביל 4:6 ומחזיק בשתי נקודות משחק, הוא היכה שגיאה כפולה. ציציפאס ביקש ערעור מהשופט על קריאת האאוט בסרב השני, אבל המכסה למערכה (שכוללת שלושה ערעורים) נגמרה לו.
במצב של 6:6 הגיעה החטאה נוספת שלו, ומאותו שלב נראה שהפז"ם העדיף של אנדרסון יכריע את הדרמה. העצבים בעבעו בתוכו, המחשבות התרוצצו בראש, אבל כל זה היה רק עוד מהמורה בדרך. רק עוד הזדמנות להוכיח עצבי ברזל של שחקן מנוסה לכאורה, גם אם בפועל זו הפעם הראשונה שלו במעמד הזה.
התגובה של ציציפאס לרגע הקשה הייתה חד משמעית. במקום להיכנע ללחצים הוא הצליח לקחת את שלוש הנקודות הבאות, והשלים ניצחון רביעי רצוף על שחקן טופ 10 בשבוע שכולו חלום מתוק והפך לחגיגת יום הולדת 20 מושלמת. התגובה הייתה צנועה ושובת לב: הוא תפס את הראש כלא מאמין והצביע על הקהל, כאילו כדי להראות שבלעדיו הוא לא היה כאן. "זה היה גורם המפתח", אמר בסיום, והודה שהוא מרגיש כמו בגביע דייויס. כל חבורת הצמרת עברה אצלו באותם ימים במשרד שלו בטורונטו ועזרה לו לעצב את סיפור העלייה לגדולה שלו, שמשכיח מיוון את כל הצרות שעברו עליה ונותן לה צוהר קטן ומרענן לאסקפיזם ספורטיבי.
ציציפאס הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו בשנים האחרונות לספורט ביוון, לא מדינה שעונה להגדרה של אימפריית טניס. הוא הנציג הראשון שלה בטופ 100 (כרגע נמצא במקום ה-15, דירוג השיא שלו כמובן), ויש בו שילוב של כישרון, תשוקה, ווינריות וחיבור למולדת. כשכל החבילה הזאת עטופה בלוק של שחקן קולנוע, הדרך להתאהבות קצרה. "אני גאה לייצג את הצבעים של יוון ברחבי העולם", כתב פעם באינסטגרם. "אני אסיר תודה בכל יום על כך שיש לי הזדמנות להתחיל מחדש, לעשות צעד חדש, ולתרום לפיתוח הטניס ביוון". הוא גם תרם 5,000 אירו כדי לסייע למשפחות ביוון שנפגעו משריפות הענק בחודש יולי, והשתתף בגיוס הכספים עם קריאה לעזרה.
בקהנד ביד אחת, בגלל פדרר
בעוד שנים רבות, כשעיתונאי יווני נלהב ירצה לכתוב ביוגרפיה על ציציפאס, לא תהיה לו ברירה אלא לשמור כמה עמודים טובים לשבוע שעבר עליו בטורונטו. זה היה אחד מאותם שבועות שעליהם נבנות קריירות, שבוע מהסוג שחוזרים אליו לפני משחקים גדולים או רגעים משמעותיים של שחקן. גם אם היה מפסיד בסיבוב הראשון לתים זה לא היה מפתיע; למעשה, כל ניצחון שלו היווה הפתעה, גם כשכבר היה ברור שאין שום סיבה להיות מופתעים ממנו. הוא זכה להתעניינות מכל הערוצים הגדולים ופרץ לתודעה העולמית כנער הפלא התורן, כזה שרק רפאל נדאל מסוגל לעצור, כנראה. זה מה שהוא עשה בגמר לפחות.
ציציפאס יצר תקדים באותו שבוע כשהפך לשחקן הצעיר ביותר שמנצח ארבעה שחקני טופ 10 בטורניר מאז שסבב ה-ATP נוסד ב-1990. לפני אותו רצף היו לו רק שלושה ניצחונות כאלה בקריירה. נגד זברב שמולו נקם על ההפסד בחצי הגמר בוושינגטון זברב הציל שתי נקודות משחק, ונגד אנדרסון אחת. "אני מבולבל עכשיו, זה אמיתי?", שאל אחרי המשחק נגד זברב. "זה מראה שעם מסירות ועבודה, חלומות מתגשמים".
השבוע הזה היה רק השיא, אבל עוד לפניו לציציפאס היה מה להצהיר. הוא ניצח את דויד גופן בוושינגטון ואת אנדרסון באסטוריל, הגיע עד לגמר טורניר החימר בברצלונה נגד נדאל (הכי צעיר שעושה את זה מאז נדאל בעצמו ב-2005) ולחצי הגמר באנטוורפן בשנה שעברה (גם אז הוא עבר את גופן בדרך). הגיוון שלו מהקו האחורי בא לידי ביטוי בפורהנד עוצמתי ובקהנד ביד אחת, שהיא החבטה האהובה עליו. ציציפאס קיבל השראה בעניין הזה משני הוריו ומהאליל שלו רוג'ר פדרר שהיכו בקהנד ביד אחת, והחליט בגיל 8 שהוא רוצה גם. עם הגשה שאפשר לבנות עליה, כיסוי מגרש מצוין וחוסר הפחד להתקיף ולבוא לרשת כשצריך, זה לא מפליא שאין לו משטח חלש.
חוץ מהטניס הנהדר ששיחק בטורונטו, מה שבעיקר הרשים בו היה היכולת לעמוד להיחלץ ממצבים מסובכים גם נגד הכרישים שפגש. במקום להפוך לטרף שלהם ולהסתפק במחמאות מנומסות ציציפאס קפץ מעל כל מכשול שעמד מולו. כי יש להתברך בכישרון ייחודי – ויש לחבר אליו אומץ וחוסן מנטלי שמפריד בין הטובים לנדירים, בין אלה שיהיו בעוד כמה שנים כישרונות מפוספסים לאלה שיזכו בתארי גראנד סלאם ויקבעו את עצמם בצמרת.
עדיין מוקדם לקטלג את ציציפאס ככוח העולה של הענף, גם אחרי שהפך ללהיט. מיד אחרי אותו שבוע בקנדה הגיעה הנפילה הצפויה עם ההפסד בסיבוב הראשון לגופן בסינסינטי, שהרגיע מעט את הבאזז הגדול שנוצר סביבו. אולי טוב שזה קרה דווקא שם, ולא באליפות ארה"ב למשל שתיפתח ביום שני הקרוב. היווני הראשון שמגיע לגמר ATP מאז 1973 עדיין לא שיחק בהגרלה הראשית בניו יורק. השנה הוא יעשה את זה בפעם הראשונה, ועוד כמדורג.
כיתה אאוט, מטוס אין
"סטף", נצר למשפחת טניס שבין תחביביו אפשר למצוא כדורסל, שחייה בים, טניס שולחן ואהדה לאולימפיאקוס, נולד באוגוסט 1998 בפרבר של אתונה לאב יווני ואם רוסייה, שניהם שחקנים שבזמן לידתו עבדו כמדריכי טניס באתר נופש ביוון. סטפנוס, למעשה, גדל במתחם המלון אסטיר פאלאס. הם נפגשו בטורניר WTA באתונה, שם יוליה שדורגה בשיאה במקום ה-194 בעולם באוקטובר 1990 (והייתה חברת הנבחרת הלאומית של ברית המועצות לשעבר) שיחקה והאב אפוסטולוס עבד כשופט קו.
כל אחיו הצעירים, הבנים פטרוס ופבלוס והאחות אליזבת, התגלגלו למגרש, וגם דודתו (שחקנית טניס, אלא מה) וסבו (שחקן כדורגל) היו ספורטאים מקצוענים. סטפנוס, הבכור במשפחה, לא שוכח איך צפה במשחקים בטלוויזיה כילד קטן ("אני לא יכול להגיד מי שיחק, אבל אני זוכר שצפיתי", אמר פעם בראיון לאתר היווני sport24), ואיך העביר כדורים עם אבא במרווחים שבין השיעורים בבית הספר. הוא גם לא יכול לשכוח איך הפסיד במשחק הראשון שלו אי פעם והרגיש שזה לא בשבילו. תוך זמן לא רב התסכול והחששות התפוגגו, והתחלפו בחיוכים רחבים לעיני כל העולם.
בגיל 6 הוא התחיל לקחת שיעורים במועדון מקומי סמוך לאתונה. אביו היו מי שתפס עליו פיקוד גם מקצועית ומשמש עד היום כמאמן שלו. כדי להעמיק את הידע שלו בתחום הוא למד את רזי המקצוע באוניברסיטה. לפני שלוש שנים ציציפאס התחיל להתאמן באקדמיה של פטריק מוראטוגלו, שאימן בעבר את גריגור דימיטרוב ומאמן גם כיום את סרינה וויליאמס, והתחיל לפצל את הזמן שלו בין צרפת ליוון.
הקבלות הגיעו מהר. כבר בנוער ציציפאס פרח, הפך למדורג ראשון בעולם וליווני הראשון בעידן הפתוח שזוכה בגראנד סלאם עם הזכייה שלו ושל שותף אסטוני בטורניר הזוגות בווימבלדון. ביחידים הגיע לחצי הגמר בווימבלדון ובאליפות ארה"ב. ההצלחות נמשכו עם הקפיצה למים העמוקים של הבוגרים וציוני הדרך שכל שחקן מייחל להם - תואר צ'לנג'ר ראשון, ניצחון ראשון על שחקן טופ 10 (דויד גופן) ולבסוף כניסה לטופ 100, בגיל 19 בלבד.
בכתבה עליו באתר ellines.com תואר איך השגשוג בטניס גבה ממנו מחיר. סטפנוס (שדובר שלוש שפות, יוונית, רוסית ואנגלית) בילה הרבה זמן על המטוס, החמיץ שיעורים ולא סיים את בית הספר ביוון. קריירת הטניס שלו לא איפשרה לו לעקוב אחרי מה שקרה בכיתה, וחבריו שלא הבינו את החיים הכפולים שהוא מנהל הציקו לו. הדרך שלו לשלב בין הלימודים לטניס הייתה ללמוד בצורה מקוונת בבית ספר אמריקאי, בין אימון למשחק.
בראייה לאחור סטפנוס כנראה לא מתחרט על המקום המרכזי שהטניס תפס בחייו. רק השנה ציציפאס פגש בשני גמרים (ברצלונה וטורונטו) את נדאל שאותו העריץ, והקריירה המתגבשת שלו מעשירה אותו במישורים נוספים. ציציפאס יודע להעריך אותם. "אני מטייל בעולם, מגלה תרבויות חדשות, פוגש אנשים חדשים, לומד דרכים חדשות ועושה מה שאני אוהב", אמר לאתר ה-ATP באפריל בשנה שעברה, אז התאמן עם אנדי מארי. "אני מצליח לראות ולעשות דברים שלעולם לא הייתי עושה בלי הטניס".
האם ריאלי לצפות ממנו להפוך לאנדי מארי הבא? האם ציציפאס מכוון כמוהו למקום הראשון בעולם ביום מן הימים, או בכלל רוצה שהיעד הזה, שאפשר היה להצמיד ברצינות רק לקבוצה מצומצמת של שחקנים לאורך השנים, באמת ירחף מעליו? "זו לא המטרה העיקרית שלי, למרות שאני מאמין בעצמי", אמר בנושא לעיתון הספרדי "מונדו דפורטיבו". בגיל כל כך צעיר, הוא כבר יודע לשים אצבע על החזון שלו: "אני רוצה להשיג יותר דברים מאשר לקחת את ההובלה. אני כבר מרגיש גאה, אבל רוצה לעורר אנשים וילדים לשחק טניס. זה הרבה יותר בהשוואה לזכייה בגראנד סלאם או בתארי מאסטרס".
ציציפאס מאמין במוטו "אין צירוף מקרים בחיים", מתוך ההבנה שכישרון לבדו לא מספיק בלי שילוב של אמונה ועבודה. גם עם החלום הגדול להפוך לשחקן הטניס הטוב בכל הזמנים, הוא יודע שמסלול ההמראה שלו יכול היה לקבל תפנית בלי העזרה הכלכלית שקיבל מדודה שלו. הוא מבין שאור הזרקורים שיופנה אליו יתחזק ככל שיגיע להישגים משמעותיים יותר, וכבר צריך להיות ערוך לכך שהתיאבון של כולם התגבר ביחס אליו. אחרי המתאבן המשובח שהגיש בטורונטו, בארה"ב הוא ינסה להראות שהגיע זמן המנה העיקרית.
לפנייה לכתב/ת 
